1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

מה נשתנה, מדוע מדברים לפתע על אחדות

הפילוגים בייצוג החרדי לא קרו במקרה. הם נבטו בקרקע שדושנה בנדיבות בדם רע של פטרונות, שחצנות, רדיפת כבוד ואינטרסים צרים. הספרדים, שכוחם העצום הוכח רק לאחר שהקימו את ש"ס, זכו לזלזול מוחלט מצד הממסד האשכנזי הפטרוני. עשרות שנים הם לא זכו לשום ייצוג במפלגה שהתיימרה לייצג אותם, וגם כאשר מנהיגיה נדחקו לפינה, הם הציבו ספרדי מחמד לצרכים קוסמטיים במקום שכמעט תמיד לא היה ריאלי - אז מה עכשיו? // גרשון פרוש מנסה להבין מה המטרה

גרשון פרוש, י"א שבט תשע"ט 17/01/2019 09:53

תחסכו לנו את מפח הנפש דרעי, ליצמן ואייכלר במליאת הכנסת דרעי, ליצמן ואייכלר במליאת הכנסת צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

מי שמתבונן במפה המדינית של אירופה לעומת זאת של אפריקה, אינו יכול להחמיץ את ההבדל הבולט בין קווי הגבול המפותלים של אירופה לבין הקווים הישרים של אפריקה הנראים כאילו סימנו אותם בעזרת סרגל. למה הם נראים כך? כי באמת סימנו אותם בעזרת סרגל... באירופה השתרעו הגבולות על פני אזורים גיאוגרפיים ואתניים, והשינויים שנוצרו עם הזמן היו מקומיים ודינמיים, והתפרסו לאורך מאות שנות היסטוריה של מלחמות עקובות מדם. באפריקה לעומת זאת, התוועדו המעצמות הקולוניאליסטיות בשנת 1885 בברלין, פרסו מפה של אפריקה על השולחן, שלפו עפרונות וסרגלים ושרטטו מחדש את הגבולות כאילו לא היה שום דבר לפני כן.

כמו שינויים על המפה המדינית, כך גם שינויים במפה הפוליטית אינם תופעה חדשה, אבל במערכת הבחירות הנוכחית נדמה שכל המפה הפוליטית בישראל מתעצבת ומשורטטת מחדש בידי פוליטיקאים חדשים וותיקים גם יחד. פילוגים, אחודים, מפלגות שמחפשות מנהיגים ומנהיגים שמחפשים מפלגות. הארגז הפוליטי ימשיך כנראה להיטלטל עד שכל תוכנו יתייצב רק בתאריך האחרון להגשת הרשימות, ב-17 לפברואר, ואולי גם אז לא.

אחד הרעיונות שעומד בחלל האוויר הוא איחוד של כל המפלגות החרדיות. כנראה שמדובר ביותר מאשר סתם רעיון מכיוון שיש שכבר יודעים לספר בדיוק מי יוזם, מי מתנגד, מי תומך ומי לא מוכן לשבת עם מי. אינני מתכוון להיכנס לבחישה הפוליטית ולמניעים הגלויים והנסתרים של כל המעורבים, ראשית מפני שאין לי הערכה גבוהה במיוחד ליכולות הניתוח והחיזוי הפוליטיים שלי, ובעיקר בגלל שזה לא ממש מעניין אותי, אבל עצם הרעיון של האיחוד הוא מרתק וראוי לתת עליו את הדעת מן ההיבט האידיאולוגי והחברתי.

התגובה הראשונית והבסיסית לרעיון החיבור, באותו רגע חמקמק של טרום-ציניות-פקפוקים, לא יכולה להיות שום דבר אחר מלבד התרגשות. מה יותר נכון מאשר התלכדות של ציבור יראי ה', כאיש אחד בלב אחד, תחת מטריה פוליטית אחת? הלב מתרחב למחשבה שהנה נוכל להשליך את ימי השנאה לפח האשפה של ההיסטוריה ולרפא את הנזקים החינוכיים הקשים שהביאו הפילוגים והמחלוקות. קשה להפריז בחשיבותו של מסר האחדות כלפי פנים וכלפי חוץ כאחד. כלפי פנים איחוד כזה יגדיר מחדש נכונה את סולם הערכים הציבורי, כאשר בראשו עומדים הנושאים החשובים באמת במקום שאלות של כבוד, של מוצא או של אינטרסים אחרים. המסר יהיה שהמשותף בינינו רב על הנפרד, והתוצאה תהיה שנתחיל לדבר אחד על השני במונחים של "אנחנו" ולא של "הם". מסר כזה עשוי לחלחל לציבור כולו ולהביא ליותר כבוד לזולת, ליותר הכלה של שונות חיצונית, להשפיע על הבעיה הכאובה של קבלה למוסדות חינוך, לאפשר שותפויות מקומיות, ולייצר מציאות חברתית חדשה וטובה יותר.

גם מבחינה פוליטית יש יתרון להתאגדות. כאשר ישנן כמה מפלגות יכולים קברניטי השלטון לנצל את הפילוג ולנקוט בגישה של "הפרד ומשול", תוך תקיעת טריז בין המפלגות החרדיות והבטחות לספק את הצרכים הצרים של כל אחת מהן על חשבון הצרכים המשמעותיים המשותפים. מי שמשחק שחמט יודע שלחייל שאיבד את שכניו מימין ומשמאל אין כמעט ערך במשחק. הגיבוש וההליכה יחד מעניקה כוח. "כינוס לצדיקים טוב להם וטוב לעולם" (סנהדרין פ"ח מ"ה)

זהו. הרגע הזה של טרום-חישובים-פקפוקים חלף עבר, ואני מתחיל לנסות להבין מה בעצם קורה פה.

הפילוגים בייצוג החרדי לא קרו במקרה. הם נבטו בקרקע שדושנה בנדיבות בדם רע של פטרונות, שחצנות, רדיפת כבוד ואינטרסים צרים. הספרדים, שכוחם העצום הוכח רק לאחר שהקימו את ש"ס, זכו לזלזול מוחלט מצד הממסד האשכנזי הפטרוני. עשרות שנים הם לא זכו לשום ייצוג במפלגה שהתיימרה לייצג אותם, וגם כאשר מנהיגיה נדחקו לפינה, הם הציבו ספרדי מחמד לצרכים קוסמטיים במקום שכמעט תמיד לא היה ריאלי. מאוחר יותר הליטאים חשו שמתעלמים מהם, מדרכם ומצרכיהם והקימו את דגל התורה, שלמרות האיחוד החוזר עם אגודת ישראל עדיין רואה את עצמה כישות נפרדת, כפי שבא לידי ביטוי בטונים גבוהים בבחירות לרשויות המקומיות. למקרה שאני נשמע מרחם על הפוליטיקאים הספרדים והליטאים, אל דאגה, הם למדו היטב ופעלו בתורם גם הם בדרכים דומות כלפי זרמים פנימיים שהעזו לסטות מהקו שהובילו מנהיגי המפלגה.

אז מה נשתנה עכשיו? למה מדברים לפתע על אחדות? האם כל אותם אנשים ומוסדות שהתנהגותם הובילה לפילוגים הבינו את הנזק שהם גרמו? אולי מערכת הבחירות המכוערת לרשויות המקומיות גרמה להם להבין שהלכו רחוק מדי עם הפלגנות ושהנזק שנגרם קשה מנשוא? האם הם מכוונים לתהליך עומק ולאיחוד ארוך טווח מתוך מוכנות לוויתורים כואבים, כולל בשאלת "מי בראש"? אם כך הם הדברים, אזי ברוכים לה' כל העוסקים המלאכה, ויש לתמוך ולעודד את המהלך בכל דרך אפשרית.

אינני רוצה ללכת לכיוון של הלשונות הרעות שמחפשות גם כאן אינטרסים אישיים של כבוד ושליטה, אך גם ללא הטלת רפש, עדיין מקננת בליבי התחושה שלא מדובר בצעד אסטרטגי של פיוס ואיחוד, אלא יותר בצעד טקטי, אולי מחשש שמפלגות לא יעברו את אחוז החסימה או אולי במחשבה (לא הגיונית בעיני) שהאיחוד יגדיל את מספר המנדטים. אם אכן החיבור המדובר הוא רק מתוך ראייה צרה של צורך המקום והשעה, הרי שהוא לא יחזיק מעמד, וההתפרקות שלו תלווה בפתיחה מחדש ואף בהעמקה של כל הפצעים. המשנה באבות אומרת "כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים". אם כל הזרמים התת קרקעיים שהביאו לפיצול ולמחלוקת עדיין נמצאים שם, הרי שברגע שהאינטרס יתחלף תתלקח אש המחלוקת מחדש ביתר שאת. בטל דבר בטלה אהבה.

אני כותב את הדברים תוך ציפייה, כמו כל ירושלמי טוב, לפתיתי השלג המובטחים ואני נזכר באותו יום בו החזאים הבטיחו שלג בירושלים. מוקדם בבוקר התעוררתי ומצאתי את בני, עדיין לבוש בפיג'מת הפלנל שלו, עם אפו הקטן דבוק אל החלון. "מה אתה מחפש?" שאלתי אותו. הוא לא הגיב. כששאלתי שוב הוא השיב בקול רועד, חנוק, נאבק בדמעות: "אבא... אז למה? למה הם אומרים? אם הם לא יודעים אז שלא יגידו...". כגודל התקווה כך גודל האכזבה.

אז אם מה שעומד מאחורי רעיון איחוד המפלגות החרדיות הוא רצון אמיתי לייצר מציאות חברתית חדשה – אני בעד. אבל אם המטרה היא רק לקושש עוד קצת עוצמה פוליטית, אז בבקשה – תחסכו לנו את מפח הנפש הצפוי בהמשך.






הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. שס תקבל 7 מנדטים לפחות עם דרעי ובלעדיו  


  2. מה שיחליט רבי אריה  (ל”ת)


  3. כתבה מדוייקת יפה וחכמה  


  4. בלוק טכני זו ההצעה של הרבי מליובאוויטש  


  5. מאמר שטחי, קודם כל צריך לדעת "פטרנות" מהי?  

    גבי