להכיר את הפורד מונדאו מזווית נשית

הרבה מקום תצטרכו בחניה, בשביל להתחדש באוניה כמו מונדאו. וזו המלצתי הראשונה, עוד לפני הביצועים, הנוחות וצריכת הדלק - מי שרוצה להיות בעלים של מונדאו צריך להיות בעל חניה קבועה וגדולה מספיק. אני מכירה חניות פרטיות שלא יכילו רכב בגודל הזה - 4 מטרים ו85 סנטימטרים!, 31 ס"מ יותר מפורד פוקוס בגרסת הסדאן, ורחבה ממנה ב6 ס"מ - בדיוק המרווח שחסר לכם כדי להכניס, (ולא לדחוס), כיסא תינוק ושני בוסטרים במושב הנוסעים.

ההבדלים האלו ניכרים גם בהשוואה מול מתחרות כמו מאזדה 6, הונדה אקורד וטיוטה אוונסיס, המונדאו יותר רחבה ויותר ארוכה מכולן.

המונדאו שבחנתי 'בעלת' נפח 2.3 סמ"ק, מודל 2009 ובתצורת סדאן. כלפי חוץ, העיצוב מרשים בשל גודלה, אך היא מרובעת ומאסיבית מדי, מול מתחרות "קלילות" יותר וספורטיביות כמו הונדה אקורד ומאזדה 6 - בעלות קווים חדים, שהישראלים מחבבים יותר. המאסיביות (1570 ק"ג - 100 קילו יותר מכל מתחרה), הנתונים הטכניים (כמו בסיס גלגלים רחב במיוחד), והביצועים שהמונדאו מספקת, וכמובן השפע במקום, הם הקריטריונים לפיהם אנשים צריכים לבחור את הרכב המשפחתי שלהם, ורק קטגוריית המנהלים יכולה להוות אופציה כה ראויה עבורם.

קטגוריה טעונת שיפור לטעמי - פנים הרכב, גם בגרסת האבזור הבסיסית שהייתה במונדאו שבחנתי, וגם בגרסה המפוארת יותר "הטיטניום", השתלטות הפלסטיק בצבע כסף מזכירה לי רחבת ריקודים משנות ה80. תא נהג כסוף ומנצנץ פשוט לא נראה טוב, בדיוק כמו בפורד פוקוס (עד 2011).
לטובה אציין את מערכת השמע (עם שליטה מההגה), ואת מערכת המיזוג שלמעשה שימשה לחימום, ולהפגת אדים מהשמשות (יעילה מאד). עיצוב פתחי האוורור מתוחכמים משהו - כל פתח מורכב משני תריסונים, וכך ניתן לסגור גם ידנית, את התריס שזורק לכם אוויר לפנים, וליהנות מחימום/קירור מאד ממוקד. את בקרת השיוט במונדאו לא בדקתי כלל, לצערי, לא מוצאת הרבה הזדמנויות לבחון אותה.

התנהגות הכביש שלה מעל ומעבר למצופה (רכב עם 81,000 קילומטר) - אפס רעשי מנוע ודרך, נסיעה הדוקה לאספלט, כשבליטות וסדקים בכביש אינם מורגשים. גיר טיפטרוניק (גיר ידני ואוטומט) עם שישה הילוכים, המשתלבים היטב, ועולים בהתאמה ליכולות המנוע, ללא היתקעות סל"דים, ויוצרים נסיעה חלקה ונינוחה. למונדאו 161 כוח סוס, והאצה של 10 שניות מ0-100, חזקה מטויוטה אוונסיס, ופחות חזקה וזריזה מהונדה אקורד וסובארו B4 על הנייר. במציאות, הסובארו, הרגישה לי פחות מהירה וחזקה. תכונה שמאד הרשימה אותי בפורד, גם במהירות גבוהה, מד סיבובי המנוע לא עלה על 3000. מרוב קומפלימנטים נהיה משעמם.

נוחות ומרחב, כשהתיישבתי במושב הנהג, לקח לי כמה דקות להתמקם ולכוון את הכיסא (גבוה מספיק וקרוב מספיק לדוושות, הרגשתי "קטנה"), כוונון הכסא מחולק ל3, כולל הגבהת המושב, לשם קבלת שדה ראיה. אהבתי מאד את מושב הנהג - רחב ונוח. במושב האחורי (שניתן לקיפול), שפע מקום לשלושה מבוגרים, ומקום ראוי לרגליים, או שלושה מושבים לפעוטות. הריפודים מאידך, אפורים ולא מושקעים בגרסת הליסינג, מה שמוריד מהיוקרה של הרכב.

תא המטען, גדול כמצופה - 493 ליטר, אך יש גדולים ממנו - 509 ליטר לטויוטה אוונסיס, ו519 ליטר במאזדה 6. להונדה אקורד אגב, 'רק' 467 ליטר.

בטיחות - בקרת יציבות אלקטרונית, מערכת למניעת נעילת גלגלים בבלימה (ABS), שבע כריות אוויר, איזופיקס (חיבור לכיסאות תינוק), וציון של חמישה כוכבי ריסוק.

צריכת הדלק - סבירה מאד. הרכב אמנם מזכיר אנייה, אך יעיל בצריכה - חצי טנק (35 ליטר) הספיק ללמעלה מ360 ק"מ - 10.2 קילומטר לליטר לנסיעה משולבת (לעומת זאת, מחשב הדרך חישב 11.2 ק"מ לליטר).

לסיכום
יתרונות - מרווחת מאד, בטיחותית, התנהגות כביש מעולה, ומחיר סביר לרכב מיד שנייה.
חסרונות - שלא נדע מחיפוש חניה בתל אביב-ר"ג- גבעתיים, עיצוב טעון שיפור.

למי כן V- משפחות, לגמרי.
למי לא X - מנהלים (יש תקציב? רוצים יותר "שופוני" חפשו פיג'ו 508, פולקסוואגן פאסאט, או אלפא 159), אנשי ליסינג 'סינגלים', אין ממש צורך או טעם לבחור במונדאו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!