1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. רוח

דובי וינרוט מנגן ומשתף: אלמן זו מילה מפחידה

"דבר אחד חייב להיות ברור: מי שהולך בדרכו של המן הרשע - לא יצלח ולא יתגבר על האובדן שלו לעולם" * אז איך מתמודדים עם אובדן, ומה הקשר לשיעור הנגינה של דובי? ויש גם שני קטעי וידאו ששווה לראות >> צפו

שיפי חריטן, כ"ח אדר ב תשע"ט 04/04/2019 00:02

מנגן ושר דובי וינרוט והגיטרה דובי וינרוט והגיטרה צילום: באדיבות המצלם

דובי וינרוט, אחד האלמנים היותר מפורסמים, לאחר פטירתה של אשתו המנוחה, חני וינרוט ע"ה, משתף את עוקביו ברשת החברתית על אנקדוטות מחייו, כאלו שמצחיקות, שמחזקות, שמרגשות, שמעצימות - ובעיקר הוא משאיר להם תובנות שכתובות בטוב טעם, מלוות בתמונות או סרטוני המחשה.

את הפוסט הבא בחרתי להביא כדי לתת דגש על חצי הכוס המלאה. וזה, רבותיי, מסר שכולנו חייבים לקחת.

הפוסט של דובי:

הפעם אדבר קצת על האלמנות שלי. 
כן, אלמן זו מילה מפחידה קצת. 
היא סובבת סביב המוות של בן או בת הזוג, ומי רוצה לחשוב על מוות? הרי אנחנו בורחים מזה כאילו נחיה לנצח, וטוב שכך.

ויחד עם זאת, דעו לכם רבותיי, שכל אחד חווה אובדן. גם אתם שקוראים את הכתבה הזו. 
אז נכון, מוות זה האב טיפוס, זה שיא החידלון, אך לאובדן הגדול הזה ישנן הרבה תולדות.

תבחרו לכם את אחת התולדות שאיתה אתם מתמודדים:

הזדקנות
נכות
פיטורים
ילדים שעזבו את הבית
אובדן של אדם יקר
תאונה 
אינטימיות 
גירושין
מחלה 
רווקות מאוחרת
וכו׳ וכו׳

אפשר להוסיף לרשימה הזו אינסוף דברים.

ישנן הרבה מאוד דרכי חיים להתמודד עם האובדנים הללו (על כך אני מרצה בדרך כלל). אבל דבר אחד חייב להיות ברור: מי שהולך בדרכו של המן הרשע - לא יצלח ולא יתגבר על האובדן שלו לעולם.

כי להמן הרשע היה הכל: הוא היה משנה למלך, הוא שלט על כל העולם, היה לו כסף, כבוד, נשים, עבדים שפחות ולמעשה שפע רב שכל אחד היה חולם עליו.

הוא איבד רק דבר אחד קטן. הוא איבד יהודי אחד שלא השתחווה לו, והטיפש הזה אמר לאשתו ש'כל זה איננו שווה לי'.

במילים אחרות, הוא התמקד במשבצת הריקה. במה שאין. אחד כזה תולים אותו על העץ בסוף.

לעומתו, מרדכי היה רצוי רק לרוב אחיו, ויחד עם זאת היה דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.

הייתה לו עין טובה. נכון, הוא איבד הרבה בדרך, אך ההתמקדות שלו הייתה בסל המוצרים הענק שיש לו והוא נהפך להיות משנה למלך.

חברים, יש לנו רשת של כל כך הרבה דברים טובים. אז נכון, לכל אחד ישנה משבצת ריקה. ושלא תבינו אותי לא נכון, בהחלט המשבצת הריקה חשובה. יש לתת עליה את הדעת, את הזמן, את הפיתוח והשיפור שלה - ועם זאת חייבים לתחום אותה.

הרבּה מחב״ד אומר שאדם שיש לו צרה מסוימת, יכול לרשום אותה על פתק ולהקדיש לה חצי שעה או זמן כלשהו ולאחר מכן לומר לה: ניפגש שוב מחר - ואולי לא.

מעבר לתיחום הזה, תבחרו להתמקד בטוב. הרווח הוא כפול ומשולש, כי מי שעושה זאת משפר את איכות חייו להפליא ואף גורר ללא ספק מנה נוספת של שפע בחיים שלו - זה חוק בטבע.

אתמול שאלה אותי מישהי: אוקיי יופי, נניח שיש לך הכל, אבל מה אחרי שנעלת את הדלת של הבית בלילה?

השבתי לה: אחרי שנעלתי, נתתי נשיקה לילדים, למדתי איתם למבחנים, למדתי תורה, שיפרתי דרמטית את האנגלית שלי, התחלתי ללמוד פסנתר, הזמנתי חברים. ובזמן הזה אני לומד את עצמי. יש לי ב״ה הצעות למכביר, אל תדאגי לי. ונכון, יש לי זמן של הרבּה מחב״ד. ורוצה לשמוע משהו? הזמן הזה הוא ייחודי, הוא מלמד אותי פרופורציות בחיים, לא לקחת ללב שטויות ולהתמקד במהות. אני מבטיח לך שיש זוגות רבים שנועלים את הדלת ואוי, כמה שלא נעים שם. ויש כאלו שזה נעים מאוד אך מי שלא יודע ליישם את הדברים הללו של התיחום, לעולם לא יגיע לשלוות הנפש.

נכון, זו עבודה שבכל יום כי עלינו להבין: אדם שלא עושה ספורט מתנוון, אדם שלא מתקלח מסריח, אדם שלא אוכל ושותה נשאר רעב.

אין שום סיבה שעבודת הנפש לא תתנהג בדיוק באותו האופן. אדם צריך לשמח את עצמו בכל יום. לעשות עבודה וזה ספורט - להתמקד בטוב.

כי נפתלי היה שבע רצון ורק אז מלא ברכת ה׳. וזבולון שיצא לעבוד נצטווה לעשות זאת בשמחה - שמח זבולון בצאתך - כי רק ככה ירוויח טוב והוא הרוויח הרבה כי מי ששמח מרוויח.

ולמי ששאלה אותי לגבי הדלת, אז אני מנגן בגיטרה, והחלטתי שאני חייב להתחיל פסנתר משום שזה משפר את הידע בתיאוריה ובכלל אין על פסנתר.

אז נכון, לקחתי רק שיעורים בודדים אך בקרוב מאוד אשפר מאוד.

מפעם לפעם אעלה סרטון כדי לחייב את עצמי.

נכון, זה רחוק מלהיות מושלם. זה עוד יהיה אי״ה אך מי אמר שאי אפשר ליהנות גם בינתיים?

אז פה לפניכם:

ועוד קצת מאחורי הקלעים, משיעור הגיטרה הביתי, כשהילדים הצטרפו ברוח הומור וכיף:






הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. תודה אתה תמיד מרגש ומחזק אותי  

    י ק