1. עמוד הבית
  2. בחצרות
  3. תנצב"ה

אם החזן ששיכלה את בנה - הלכה לעולמה

בגיל 92 הלכה היום לעולמה הגברת מרים מוצן ע"ה | אמו של חלל צה"ל אבריימי מוצן הי"ד, שנפל במלחמת לבנון השנייה לפני 37 שנים והוא בן 24 | בן נוסף שהותירה אחריה ברכה, הוא החזן הנודע יעקב מוצן 

משה ויסברג, ג' אייר תשע"ט 08/05/2019 17:34

ביום הזיכרון מצבתו של אברהם חיים מוצן הי"ד מצבתו של אברהם חיים מוצן הי"ד צילום: באדיבות המצלם

ברוך דיין האמת: הלילה (רביעי) הלכה לעולמה בשיבה טובה, מרת מרים (מרתה) מוצן ע"ה, אמו של החזן הנודע יעקב מוצן והיא בת 92 בפטירתה.

המנוחה ע"ה, תושבת פתח תקווה ניצלה יחד עם בעלה החזן ר' יוסף שלמה מוצן ז"ל מהשואה האיומה.

בחייה שיכלה את בנה הלוחם אברהם חיים מוצן הי"ד, בוגר ישיבות 'קול תורה' ו'שעלבים', שנפל במלחמת לבנון הראשונה, לפני שלושים ושבע שנים.

העיתונאית סיון רהב מאיר מחברת 'החדשות' כתבה הבוקר פוסט לזכרה וסיפרה בדף הפייסבוק שלה, "כשבאנו לצלם כתבה לרגל יום הזיכרון בביתה, מרתה ישבה בסלון. המספר מאושוויץ על היד, ומולה תמונה שבה המספר האישי של אבריימי. כשהחברים נכנסו בזה אחר זה, וקול התורה נשמע בסלון – פניה אורו. "אין דבר כזה בעולם", אמרה לי, "שככה דואגים לעילוי נשמתו של חבר". באותו ערב, אחרי השיעור, חשה ברע ואושפזה. בנה, החזן יעקב מוצן, עדכן אותי לאחרונה שהיא הולכת נחלשת. הלילה מרתה נפטרה". 

"היא תובא למנוחות היום, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מסע חיים של אמונה וגבורה, שנמשך 92 שנים, שעובר דרך אושוויץ ולבנון – יסתיים בבית העלמין בפתח תקווה". כתבה רהב מאיר.

בראיון שהעניק לפני שלוש שנים לכתב קובי הר צבי ב'בחדרי חרדים', סיפר האח החזן יעקב מוצן על אחיו הקדוש, "לספר על אחי ייקח כמה שנים. ההבדל ביננו היה 9 שנים, כך שלמעשה אפשר להגיד שלא הכרתי אותו בחייו. כשאני עזבתי לישיבה בגיל 13 הוא היה ילד קטן, וכשהוא הלך לישיבה, אני חזרתי ללמוד בישיבת פוניבז' בבני ברק. הייתי בא לבקר אותו כשהוא למד בישיבת "קול תורה".

"למעשה, הכרתי אותו רק ב"שבעה", כששמעתי את כל הסיפורים עליו הבנתי מי הוא היה באמת. הוא היה אדם גדול בתוכינו, ואנחנו לא ידענו זאת. ב-24 שנות חייו הוא עשה חסד, שאנשים רגילים לא עושים גם ב-80 שנה", אמר אז מוצן ל'בחדרי חרדים' והוסיף, "כנראה שיש דברים שאנחנו עדיין לא יודעים. אם הייתי רואה אותו סתם ברחוב לא הייתי יכול לדעת שהוא כזה בעל חסד. הייתי מניח שהוא בחור ישיבה, וזהו. אבל הוא היה כולו חסד: דאג לאחרים וחשב על הזולת. תמיד מגלים את זה לאחר מעשה".

"ביום שהוא נהרג אני לא הייתי בארץ בכלל. ביום הרביעי למלחמת "שלום הגליל", הוא והצוות שלו נקלעו למארב סורי בכביש "ביירות - דמשק". הטנק שלהם חטף פגיעה ישירה, וכתוצאה מכך שניים מהחיילים נשרפו במקום, ביניהם שלמה אומן ז"ל, בנו של חתן פרס נובל ישראל אומן. הם היו חברים טובים עוד מישיבת שעלבים, ועליהם נאמר "בחייהם ובמותם לא נפרדו".

"מפקד הטנק, צחי, נפל לצידו השני של הטנק, והוא התגלה רק בבוקר במצב של גסיסה, לאחר שנאסר להתקרב לטנק מחשש למארב נוסף. המפקד קותי אדם, שקבור אף הוא כאן בקרית שאול, נהרג למחרת היום מיריית צלף. רק חייל אחד שרד את הפגיעה הקשה: הרב פנחס בק, כיום ר"מ ומגיד שיעור בישיבת שעלבים".

"לי נודע על כל העניין רק כמה ימים מאוחר יותר. הקונסול יצחק מאיר בא לבשר לי את הבשורה המרה ואמר לי "אחים לצרה אנחנו". בתחילה לא הבנתי. ידעתי שהתחילה המלחמה, אבל לא ידעתי יותר מזה. ידעתי שיש לי קונצרט ביום ראשון. הייתי מבולבל, והוא הסביר לי. נסעתי מיד להלוויה בארץ. לאחריה, ב"שבעה", נודע לי מי הוא היה באמת. כמו כן הוא: נתן חיים לאנשים רבים, ואברהם - איש החסד. רק כמה ימים לפני פטירתו, ששמע שאבא אוסף כסף עבור חתן יתום, תיכף ומיד שלף 1000 ש"ח ונתן לו. גם לרב מרצבך, רבה של שעלבים, נתן לו כל חודש כמה מאות שקלים, חוץ מה"מעשר געלט" הקבוע שתרם לישיבת "שעלבים".

את הראיון ביקש יעקב מוצן לסיים במסר אישי: "יש כל כך הרבה קרבנות. אני חושב שאין מישהו שאין לו מישהו. ברוך ה' אנחנו ממשיכים להחזיק מעמד, ואני מקווה שתתקיים ההבטחה האלוקית "ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים", ושכולנו נזכה שתהיה תחיית המתים, ושנראה אותו. מסביבנו ישנם אלפים שקבורים, ואנו חייבים להם הכרת הטוב".

"אני חושב שכל מי שלא אומר שברך לחיילי צה"ל, פשוט לא יודע מה זו הכרת הטוב. הכרת הטוב פירושה - לומר תודה רבה, ותפילת "מי שברך" זו התודה רבה שלנו לאותם קדושים. הייתי בבתי כנסת רבים בעולם, גם בקהילת סאטמר, וגם שם שרו איתי את "מי שברך לחיילים", לאחר שהסברתי להם והם הבינו שזה מצד הכרת הטוב".

"אם כולנו נכיר טוב - נהיה באחדות. בלי אחדות אין שום דבר. על זה נאמר: "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה - דיינו". שואל הרב'ה ממודזיץ': מדוע דיינו? הרי כל העיקר זו קבלת התורה! ועונה - בהר סיני הייתה האחדות בעם ישראל, "כאיש אחד בלב אחד". אם רק היינו מקבלים את האחדות הזו גם ללא התורה - גם זה שווה לכשלעצמו. וזה מה שאני אומר: עם ישראל מורכב מיהודים מכל הסוגים, עלינו להפסיק לשפוט האחד את השני, "הווי דן את כל האדם לכף זכות - דון את כולו יחד על כל הבעיות שלו, ומיילא תדון אותו לכף זכות, לא חשוב מה מוצאו ומה מעשיו. אנו עם אחד ועלינו לחיות יחד. אין לי ספק שאם נהיה באחדות, יהיו לנו פחות צרות. בעזרת ה' שיפסיקו הצרות ושיהיו לנו רק שמחות", כך מוצן.

כאמור, היום הלכה לעולמה האם השכולה בגיל 92, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. 




עוד בנושא:





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. נפל במלחמת לבנון הראשונה ולא השניה.  

    נתי

  2. היכן יושבים שבעה?  (ל”ת)

    ננח

    • רחוב פנחס חגין 1 קומה ג' פתח תקווה (שכונת כפר גנים ג') 

      מגיב