זה שבא וזה שהולך

ההצגה הכי טובה והכי עצובה בעיר (לבעלי נפש רגישה מומלץ לעבור לעמודים הבאים. לכל היתר: הכינו את הממחטות) התרחשה ביום ראשון השבוע באולם הדיונים של בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה ברחוב בית הדפוס בירושלים. מי שטרח להשכים קום ולהתייצב שם בשעה תשע לפנות בוקר, יכול היה לתפוס מקום ישיבה ולצפות מקרוב בפרק הסיום של סדרת המתח המרתקת 'הסוטר והנסטר'. הכוכבים הראשיים: עו"ד אמנון דה הרטוך, המגלם את דמותו של ראש אגף במשרד המשפטים, וח"כ יעקב כהן בתפקיד ח"כ מספר שש ביהדות התורה. בימוי והפקה: פרקליטות המדינה. הפרקים הקודמים שודרו כאן בזמנו בהרחבה רבה.

גיבור הסדרה ישב שם בסבר פנים של האדם העצוב ביותר במזרח התיכון (למעט כמובן אלו שישבו באותו בוקר מול הרופא וקיבלו הודעה על מחלה חשוכת מרפא) ולא היה בזה שמץ של העמדת פנים או משחק. מי שהיה בפרק הראשון של הסדרה בעמדת כוח של אחד האנשים החזקים ביותר במדינה סיים את הקריירה בחדרון הקטן של בית הדין המשמעתי בדברי פרידה קצרים וכואבים.

הוא נפרד מסנגוריו המסורים, מכל החברים במשרד המשפטים והודה לרעייתו ובני משפחתו שליוו אותו לאורך כל התקופה הקשה. בשלב זה קולו נשבר, עיניו הוצפו דמעות. לא רק עיניו שלו. דמעה אחת של גבר שוברת לבבות יותר מאלף טיפות הנוזלות מעפעפיים של ילדים ונשים.

בצד הדמעות הייתה גם הקלה גדולה. לכל המעורבים בסדרה ובפרשה. לאמנון דה הרטוך שיצא מהסיפור בנזיפה ופיטורין משירות המדינה, אך ללא עונש מאסר בפועל וללא קלון שהיה חוסם בפניו אפשרות חזרה בעתיד לשירות המדינה. לח"כ יעקב כהן שרשם ברזומה שלו את הדחת ראש אגף התמיכות במשרד המשפטים. ולפרקליטות המדינה שמנעה מעצמה מחזה מביש של עובד בכיר ההולך לכלא. גם למעורבים הסבילים בפרשה, הלא הם מנהלי מוסדות התורה מוכי הקריטריונים הנוקשים, באה הרווחה הגדולה.

הדיון היה במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו כל הצדדים ולפיכך לא נערך בו הליך של שמיעת עדויות וחיקור עדים. הנאשם ("יעמוד על רגליו"), אמנון דה הרטוך, הודה מיד באשמה ואף הביע התנצלות וחרטה. התובעת הדגישה את חומרת העבירה מצד אחד ואת חומרת העונש שהוטל, והסנגור, עו"ד יאיר גולן, נשא נאום כה מבריק שחוץ מההודאה בעצם המעשה הציג את הנאשם כקרבן של רדיפה.

אולמרט היה מת לשמוע את הנאום הזה. ולו רק כדי להבין שלא רק פוליטיקאים חשודי שחיתות מרגישים את עצמם נרדפים, אלא גם אנשי משרד המשפטים. ומי הם הרודפים אליבא דעו"ד יאיר גולן? כותבי המאמרים בעיתונות החרדית. גולן הציג בפני השופטים קלסר של קטעי עיתונות חרדית בהם הותקף דה הרטוך במילים קשות ביותר. הכול בשל דבקותו בערכי הצדק וההגנה על כספי המדינה. את הקשר בין הסטירה למאמרי הביקורת הואיל באר מר גולן במשל הנפלא הבא.

הסכיתו ושמעו. לפני מספר לא מועט של שנים התמוטטה רצפת אולם ורסאי בירושלים וגרפה לחלל שנוצר מספר רב של חוגגים אומללים. את נקודת השבר של מר דה הרטוך מקביל גולן לרגע הנורא של קריסת הרצפה. גם הברזל החזק ובעל כושר הספיגה הגבוה ביותר מגיע לרגע בו העומס המתמשך והלחצים הבלתי פוסקים גוברים עליו. והנמשל: ההתקפות נגד דה הרטוך יצרו עומס נפשי כבד ומתמשך אליו חבר הרגע הנורא של אזכור השואה מפיו של ח"כ כהן. כאן קרס הנאשם ועשה מה שעשה.

אכן משל נאה ובנוי לתלפיות. דא עקא, מר גולן לקח ממנו רק את החלק שהתאים לתזה שבנה. לנו משום מה זכור שלפרשת ורסאי היתה סיומת שמתאימה יותר לפרשה דנן. עד היום יושב בכלא המהנדס שתכנן שם את המבנה. זאת כי במקום ברזל הוא השתמש בפח ובמקום בטון הוא שם חצץ. הנמשל האמיתי הוא אפוא כדלקמן: אם גיבור הפרשה היה בנוי מהחומרים המתאימים הוא לא היה מגיע לרגע הקריסה. לו השכיל לנווט את התנהלותו מול הנציגים החרדים ומול דעת הקהל החרדית, המתבשרת מדי שבוע על תקנות והגבלות חדשות, אין ספק שגם דבריו הקשים של כהן לא היו גורמים למה שגרמו. מי שלא יכול לשאת את החום במטבח שלא ייכנס אליו, בוודאי שלא יגביר את האש מתחת לסירים.

דה הרטוך יכול אפוא לברך את מזלו הטוב (וגם את טוב לבם של הח"כים החרדים שמאחורי הקלעים נתנו את הסכמתם להסדר הטיעון) שהוא לא יגיע למקום בו נמצאים בוני אולם ורסאי. גם לא למקום בו ישב במשך שנתיים ישראל לדרמן, האיש ששפך תה פושר (עם שתי כפיות סוכר) על פניה של חברת הכנסת יעל דיין. עונש של נזיפה ופיטורין הוא בהחלט לא קל, אבל איפה זה ואיפה ישיבה מאחורי הסורגים. כאמור, הוא גם לא קיבל הרשעה הפוסלת את חזרתו לשירות המדינה בעתיד הקרוב. כבר עתה הוא מרכז את ועדת דורנר לפיצויים לנפגעי שואה ואם ינצל את כישוריו לטובה (דה הרטוך הוא משפטן מהשורה הראשונה ואיש נעים הליכות וסבר בחייו האישיים. יש לו גם לא מעט ידידים חרדים הטוענים להגינותו ויושרו) הוא עוד יגיע רחוק. רצוי גם רחוק ממגע עם נושאים חרדים. עייפנו ממלחמות בלתי פוסקות וסטירות מתעופפות.

גם הנסטר הולך הביתה

המומחים לכוכבי השמים וצירופי המזלות בוודאי עוד יעשו מטעמים מצירוף המפתיע של התאריכים בפרשה. הדיון בו נחרץ גורלו של הסוטר נערך בדיוק ביארצייט של מתן הסטירה בשנה שעברה. מי ששם לב לכך ואף העיר את תשומת לב השופטים היה דה הרטוך עצמו בנאום הפרידה שנשא. כ"ד בתמוז תשס"ז, נשמע ברמה הדהוד המכה. בכ"ד בתמוז תשס"ח הונחה בפני בית הדין העסקה לסיום הפרשה.

אם מוסיפים לכך את תזמון ההתפטרות של כהן בשבוע זה, אזי גם בלי לעסוק בנסתרות דומה כאילו יצאה בת קול ואמרה אלמלא נבחר זה הח"כ אלא רק לזה – דיינו. מה שלא עשו במשך שנים רבות כל אבירי המלחמה של יהדות התורה ואלף תלונות למבקר המדינה (שעדיין חוקר את התיק עב הכרס שהניח בפניו ח"כ גפני) עשתה תכונת ההתפלמסות העקשנית של הח"כ החדש. כשזה מתווכח בלהט עם מאן דהוא זה בדרך כלל נגמר בכך שהאחרון משתכנע או שמחפש את החלון הראשון לקפוץ ממנו החוצה. למזלנו ולמזלו בחר דה הרטוך באפשרות אחרת שסיימה בדרך מפתיעה סיוט שחשבנו שלא ייגמר לעולם.

חרף מרכזיותה של הפרשה בהיסטוריה קצרת המועד של ח"כ כהן חובה לציין שגם בלעדיה הוא היה מסיים את הקדנציה בציון מכובד. בהשוואה למי שכיהן שנתיים בלבד, ללא ניסיון פרלמנטרי קודם, יש לו בהחלט מאזן ראוי להערכה.

הוא היה מראשי הפועלים מאחורי הקלעים לקידום חוק הישיבות הקטנות, ריכז בחוברת רבת דפים את כל זכויות האזרח הקטן מהביטוח הלאומי ואם יעבור חוק ההנחה לנוסעים בעמידה שהגיש, יזכרו אותו לטובה גם דורות שלמים של מתייסרים בתחבורה הציבורית. רשמו לפניכם: אנחנו עוד נראה אותו ביום מן הימים חוזר וחובש את ספסלי בית הנבחרים.

אורו וישעו

הקדנציה רבת ההוד של ח"כ כהן היתה מסתיימת בטעם קצת יותר טוב לו הואיל הח"כ לוותר על כמה שעות נוכחות נוספות במשכן הכנסת ומקדים קמעא את התפטרותו. יכול היה גם לעמוד בתאריך שנקבע לו להתפטר "לאחר השקיעה" אור ליום שלישי ובכך מאפשר לבא אחריו להצהיר אמונים כבר ביום רביעי (בתום 48 שעות האפשרות למשיכת המכתב) ולהתחיל לתפקד כח"כ לכל דבר. מקורבי כהן: היו לו עוד כמה פעילויות חשובות לסיים למען הציבור. שיהיה כך.

העיכוב הרגיז יותר את חברי הכנסת ופעילי דגל התורה יותר מהמעוכב עצמו. אם הדברים היו תלויים במקלב עצמו הוא היה נותן לכהן לא רק מספר ימים נוספים אלא גם כמה חודשים. רק שייתנו לו לפתוח את שנת הלימודים בירושלים ולהתמסר לבחירות המוניציפליות העומדות בפתח. 'מקלבולוגים' מוסמכים אף טוענים כי לוא נשאל לרצונותיו האישיים הוא היה מעדיף להישאר בעיריית ירושלים לנצח נצחים.

מבחינתו של מקלב אין ספק שמדובר בירידה מאיגרא רמה לבירא, אמנם לא עמיקתא. מלשכתו בקומה החמישית בעיריית ירושלים הוא חולש ישירות על צוות של עשרות עובדים הכפופים לו ישירות ועל תקציבים של מאות מיליוני שקלים. בבית הנבחרים מצפה לו לשכה בסדר הגודל של חדר המזכירה שיש לו כעת, שני עוזרים שיקטרו כל הזמן על המשכורת הנמוכה וייצוג מטעם דגל התורה בוועדת הכלכלה. ישראל, תבדוק בבקשה מה קרה עם השאילתא שהגשנו לפני חודשיים לשר התחבורה.

יש גם צביטה קטנה בכיס. מארבעים וארבעה אלף ש"ח ברוטו לחודש ופנסיה תקציבית חלומית, הוא יורד לשלושים אלף ברוטו ופנסיה עלובה של שני אחוזים לשנה. לספתח מצער זה יש להוסיף גם את הקמצנות הידועה של הכנסת בבחירת המכוניות הצמודות לחבריה. בעיריית ירושלים רוויית התקציבים, הדגמים העומדים לבחירת הנציגים הם הרבה יותר גדולים ומפוארים. בבגאז' של המונדיאו שיקבל ספק אם יהיה מקום לכל השקיות עם הפתקים הידועים והקלסרים גדושי המסמכים.

טובי הלב שבין הקוראים מתבקשים שלא להתקשר מיד לוועד הרבנים. גם בשלושים אלף ברוטו ושלל ההטבות הנלוות אפשר עדיין לחיות. אבל מה יהיה ביום בו הוא עלול להיות מחוץ לכנסת וגם מחוץ לעירייה. גם אז לא נתבקש לשלוף את הארנקים, אך יהיה מי שיצטרך לתת על כך את התשובה המתאימה ליהודי יקר מאנ"ש הגונן בחשובה אישה וגם בבנים חמישה. זהיר כבר נשוק האם ייאלץ לצאת לשוק? (כשאלת הפייטן הידועה ב'איש חסיד היה').

עד כמה שזה תלוי בלבם הטוב של ראשי דגל התורה, התשובה תהיה בוודאי שלילית. אבל מקלב יודע את נפש תנועתו קפוצת היד ויש לו סיבה טובה לחשוש. אם הבחירות לכנסת ייערכו כצפוי בעוד חצי שנה והוא לא ייכלל בשני המקומות הריאליים של התנועה, הוא גם לא יוכל לחזור לעיריה שהבחירות למועצתה ייערכו בעוד שלושה חודשים. על זה באמת ידוו כל הדווים. הסיכוי היחיד שלו הוא שאחד הח"כים מדגל יפרוש או יופרש לטובתו, אבל אף אחד לא מבטיח לו את זה היום. וגם לא מחר.

גם מעבר לסיכון האישי שלוקח הח"כ החדש היו לתנועתו חששות לא קלים. כשמקלב עוזב את העירייה הוא מפר את המאזן הפנימי בעירייה מול אגודת ישראל ומותיר אחריו חלל כבד בתפקיד אותו הוא ממלא. גם ריצתו הצפויה של ח"כ הרב מאיר פרוש לראשות העיר היא סיבה לכאב ראש עבור דגל התורה. הרב לופוליאנסקי לא יישאר כמ"מ של ראש עיר אחר ובסגל של 'דגל' הירושלמית קשה למצוא כוכבים בסדר הגודל של צמד האורים.


למקלב עצמו אין התחבטויות סביב השאלה כיצד היה עליו לנהוג. יום לפני הגשת מכתב ההתפטרות של כהן ביקרנו בלשכה הידועה בקומה החמישית ופגשנו שם אדם ההולך בעיניים פקוחות אל הבלתי נודע. לא רק בגלל שהוא מקבל (מקלב בהיפוך אותיות) תמיד ללא עוררין ושלא 'בצער רב' את הוראותיהם של גדולי התורה, אלא מפני שכל הסיכונים האמורים היו כלולים מראש בהסכמתו לעמוד במקום השביעי של התנועה. מי שנכנס לרשימה לכנסת יושב על מנדט של שלושים אלף מצביעים שאין מצב לוותר עליו בגלל סיכונים אישיים. מקלב נכנס לרשימה בעיניים פקוחות ומשכך איבד את שיקול הדעת האישי והפקיד אותו בידי ראשי התנועה וגדולי התורה.

באשר להתחבטות בתוך התנועה הקדושה, לפני שבוע נכנס מקלב יחד עם מזכ"לו ח"כ גפני אל הקודש פנימה ברחוב חנן ושניהם גם יחד הציעו את כל הספקות האמורים. דעתו של גפני הייתה כי למרות החששות מפני הזירה המקומית הירושלמית, האינטרס הראשון במעלה של דגל התורה הוא להגיע לאיזון מנדטים עם אגודת ישראל בחודשים הקרובים. גפני לא בטוח שהולכים כל כך מהר לבחירות כלליות והאופציה היותר נראית לו היא של הקמת ממשלה חלופית עם מועמד אחר של קדימה. מופז או לבני או השד יודע מי.

או אז יצופו שוב שאלות של האם להיכנס לקואליציה ובתמורה למה. האם להיצמד לקצבאות הילדים ויהי מה או להגן על אינטרסים חשובים אחרים. במצב של ארבעה מול שניים, דגל נרמסת תחת אגודת ישראל. כאשר יחסי הכוחות הם שלושה מול שלושה, כל התמונה משתנה לחלוטין. בכלל, טוען גפני, לא יוצרים תקדימים מסוכנים של ויתור על רוטציה ומקום בכנסת. מרן הגרי"ש אלישיב שקל את הטיעונים לכאן או לכאן ודעת התורה נטתה להצעתו של מזכ"ל התנועה.

יתאים או לא יתאים

השאלה נשאלת בכל קצוות ומחנות דגל התורה היא, האם ישחזר העסקן הירושלמי הוותיק במסדרונות הכנסת ובוועדותיה את הצלחתו ארוכת השנים בכיכר ספרא אחד. יש בהחלט החוששים שהכישורים הנדרשים מאיש פניות ציבור במהותו ונשמתו אולי אינם מספקים לשיוט בין התנינים והכרישים של בית הנבחרים.

לדעתנו האישית, מקלב בכנסת הולך להיות סיפור של הצלחה. לא רבים יודעים, אבל מאחורי החזות של 'ילד טוב ירושלים' מסתתר שועל פוליטי לא קטן. מקלב היה מעורב בעשרות מקרים של שיבוצי מקומות ברשימות המקומיות מטעם דגל התורה ברחבי הארץ. במסגרת זו הוא ניהל עימותים עם השותפים האחרים, בישל לא מעט קומבינות הכרחיות ועשה לפעמים בית ספר גם לאנשי תנועתו. עיין ערך הרכבת הרשימה במודיעין עילית, שלא כל מי שנמצא בה קיבל את הסכמתו של ראש העיר. ויש תקדימים גם ממקומות אחרים.

מקלב יודע גם לעשות צרות צרורות למי ומתי שצריך. בקדנציה השנייה של אולמרט בעירייה ארגן אורי השני אופוזיציה של שבעה עשר חברי מועצה שירדה לחייו של ראש העיר הסורר בתרגילי מליאה והצבת מכשולים לשאיפותיו חסרות הרסן של הנ"ל בוועדותיה של העירייה. בשעת הצורך הוא ינצל את הניסיון שנרכש מול אולמרט בעירייה, מול אולמרט וחבר מרעיו גם בגבעת רם.

ובאשר לעבודה האמיתית בוועדות הכנסת, כאן תהיה למקלב הפתעה ולא לטובה. כמי שהורגל לעבוד מול הפקידות הבכירה בעירייה ועם אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה הוא יפגוש בוועדות הכנסת ח"כים רבים שהם בסך הכול שבלולים שהים הפוליטי הגועש פלט אל חופי הכנסת. אישים נמוכי מצח ובעלי אינטליגנציה נמוכה. הוא יתמודד אתם בקלות בלי שמץ של רגש נחיתות.

אבל כדי להצליח באמת אין ספק שהוא ייאלץ גם להחליף פאזה. להניח בצד את מאות הפתקים של גמילות החסדים וערמת הפלאפונים המצלצלים כמטורפים, שהפכו כבר לסמלו המסחרי, לטובת טיפול רחב יותר בכלל האינטרסים של הציבור החרדי. חוק מוצלח אחד שקול כנגד מאה סגירות מרפסות סוכה והנחות בארנונה לנזקקים. בידי מקלב כל הכלים הדרושים ונותר רק לקוות שיעשה בהם שימוש מושכל ונאות.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!