העכברים נמלטים: פרישתו של אריאל אטיאס • טור

אינספור מאמרים נפתחים בתיאור העגום של ליל ה-14 באפריל 1912, עת פגעה אוניית הענק 'טיטניק' בקרחון תועה, ובעוד בצידה האחד המשיכה התזמורת לנגן קונצרט - כבר החלו להישמע בצידה השני זעקות שבר והגופות נערמו לאיטן.

קשה להשוות את ש"ס של היום ל'טיטניק', המפלגה שספגה שורה של מהלומות קשות, נאלצה לראשונה בחייה הפוליטיים להישלח למדבר האופוזיציוני ולגסוס בו בצמא. אך כל השאר זהה - פחות או יותר - למה שהתרחש על סיפונה של הספינה המיתולוגית.

אומרים שהעכברים הם הראשונים לנטוש את הספינה הטובעת, ההגיון מאחורי המשפט טוען כי מכיוון שהעכברים היו מצויים בתחתית הספינה, הם היו הראשונים להרגיש את המים ולנטוש, במובן זה, קשה לומר שאריאל אטיאס היה בתחתית המפלגה. עם זאת, העכברים נחשבים גם כבעלי חושים מפותחים ומחודדים, בהם ניחן אטיאס בשפע.

מי שהיה סימן שאלה מרכזי בש"ס בשנים האחרונות, וגילם אוסף של ניגודים - עוזב אותה לטובת עסקיו הפרטיים. בצמרת ש"ס מיהרו להבהיר כי מדובר בפרידה זמנית, אך בשיחות אחד על אחד קשה לראות מישהו מוזיל דמעה על לכתו, ונראה כי איש לא ישוש לפנות לו כסא בחזרתו.

לא במחנהו של אלי ישי, שאטיאס סומן על ידו כמי שחתר תחתיו בשנות שלטונו במפלגה, ואף לא במחנהו של אריה דרעי, שמעדיף את נאמנו יואב בנצור על אטיאס שהחל לרכוש מעמד עצמאי ומשך את הספינה הטובעת עוד קצת שמאלה [נ.ב. על פי הדיווחים ההיסטוריים, הטיטניק פגעה בקרחון כאשר פנתה שמאלה... א.ג.]

כתם צורב בקריירה
איש של ניגודים היה אטיאס, והנה מקצתם:

מחד גיסא הצהיר כל העת כי אינו חפץ במעמד היו"ר וה'בוס' של ש"ס, מאידך דאג למצב את עצמו כחבר ב'שלישיה' המפורסמת, וגם ידע להוביל קו במפלגתו נגד היו"ר לא אחת. כדוגמא בולטת ניתן לציין את הבחירות הקודמות לנשיאות, אז עשה ככל יכולתו עבור שמעון פרס, בעוד היו"ר דאז אלי ישי פעל עבור רובי ריבלין.

אך זהו לא הניגוד היחיד, בעוד אטיאס משתייך באופן טבעי למחנה הש"סי הימני, הוא נחשב לסמן השמאלי במפלגה, יהיו שימקמו אותו אף שמאלית לאריה דרעי עצמו. במה שנתפס כחריג מאוד בעיני המצביע הממוצע ששלח אותו לכנסת.

גם בגישתו לתקשורת נהג באופן מוזר למדי, כאשר הוא משתדל ככל האפשר להתרחק מאור הזרקורים, אך שומר את כפתורי ההפעלה העיתונאיים קרוב, סמוך ונראה.

יותר מכל, תיזכר ככתם צורב בקריירה של האיש, תקופת כהונתו כשר התקשורת. אמנם בכובעו זה פתח את מהפכת הסלולר, שאת הקרדיט עליה קטף לבסוף משה כחלון, אך גם סגר בברוטאליות יחסית את ערוצי הקודש, וגם הקמתה של תחנת הבית [לשעבר?] קול ברמה - היוותה עבור העם שבשדות נחמה פורתא בלבד.

ומה ראה לברוח בשעה זו?
כפי שהוסבר לעיל, אטיאס כבר אינו בן טיפוחיו של יו"ר המפלגה, ובוודאי אינו כוס התה של אלי ישי. אמנם מעמדו הנוכחי היה מבוצר בקונסטלציה הנוכחית, אך הוא הריח היטב את העומד להתרחש.

בין אם יקרה הנס ודרעי וישי ימצאו את שביל הזהב להוביל את ש"ס כמפלגה מאוחדת, ובין אם ייפרדו דרכיהם - יהפוך אטיאס לגלגל שלישי ומטה במקרה הראשון ולמשקולת מכבידה במיוחד [שמאלה] במקרה השני.

בתיאוריית השלום ירצה ישי לוודא כי מי שהפך לאויבו במרוצת השנים והוביל לנישולו מראשות התנועה - ינוטרל מכל עמדת הנהגה משמעותית. בתיאוריית הריצה הנפרדת, יהיה הקלף המכריע של ישי מול דרעי שימוש בעמדותיו הימניות מול 'תמיכת אוסלו' של האחרון. אצל הבוחר הש"סי המצוי עשוי טיקט כזה לנגן על רגשותיו, ונוכחות אטיאס בעמדה בכירה לצדו של דרעי - תטה את הכף ימינה לעבר ישי.

אטיאס הבין כי בכל סיטואציה כמעט הוא לא צפוי להתקדם, מי שהורגל לכס המיניסטר מתחילת דרכו הפוליטית, טרם למד לחמם כדבעי את מושבו במליאה. מעמד של חכפ"ש [חבר כנסת פשוט] לא מתאים לו, ותפקיד של שר - ובוודאי תיק בכיר וביצועי - הוא לא צפוי לקבל, גם בסיטואציה הלא כל כך מופרכת לפיה ש"ס תצטרף לממשלה הנוכחית, בטח ובטח באם יקרה זה בקדנציה הבאה.

משכך, ומאחר ועסקים פרטיים קורצים ממתינים לו מעבר לפינה, קיבל את ההחלטה הנכונה ופרש. מיד לאחר שנחל את כשלונו הפוליטי האחרון בבחירות לנשיאות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!