כשאדם אגואיסט אין שם מקום לברכה ולשכינה

ילדי ישראל יצאו לחופש וזה הזמן להתחיל לטייל בארץ, להכיר את ארצנו הקטונטונת והשווה, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה. יש ארצות יפים אבל אין ארץ מושגחת בהשגחה פרטית של הקב"ה.
זו ארץ קדושה בה בחר הש"י לקבוע את בית המקדש, וכל העולם חולש על פיסת האדמה הקטנטנה הזו ורוצה להיות שותף בה, או לטרוף אותה לגמרי. הכותל המערבי מקום שלא זזה משם שכינה, היא עדות לכך איך כל העולם, כל העמים וכל הזרמים רוצים להרגיש מחובר ומשויך למקום, שהוא שריד לבית המקדש, עליו נאמר "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".

כשאנחנו יוצאים למרחב, עלינו לדעת להישמר ולהיזהר מנזקים העלולים להיווצר מחוסר שימת לב או משימת לב מיותרת. על "נזקי שכנים" יש אינספור הלכות ודינים, "נזקי ראיה", גם הם חלק מהמכלול. כשאנחנו נמצאים בחוץ, עלינו לזכור כי יש כאן עוד אנשים במרחב הציבורי, ויש כאלו המבקשים לשמור על פרטיותם, וגם אם יש לנו חופש עדיין לא התירו לנו להזיק לשני. היזק ראיה, פסקו בהלכה, דינו כהזק רגיל. כי כשאדם מציץ לתוך מקומו של רעהו הרי הוא שולל חירותו.

*

בפרשה שלנו, פרשת בלק, אנו קוראים על ברכותיו של בלעם הרשע, שנאמרו בכורח, "את אשר ישים האלוקים בפי אותו אדבר". במקום לגנות את ישראל כבקשתו של בלק בן ציפור מלך מואב, הוא החל לשבח את ישראל. ובמה שיבחם?

"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". במילים אלו פתח את ברכותיו ומילים אלו פותחים את יומו של כל יהודיוכל כך למה? מה שיבח בלעם את אהלי יעקב ומשכנות ישראל? מה יש בהם ייחודי שאין באהלים אחרים? מגלים לנו חז"ל כי "ראה בלעם שאין פתחי אהליהם מכוונים זה לזה, אמר: ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה".

מכאן למדים חז"ל עניני צניעות במרחב הציבורי, "לא יפתח אדם לחצר השותפים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון". כך תשרה השכינה בישראל, כשכל אחד ישמור על הטריטוריה שלו ולא יפריעו ולא יזיקו איש לרעהו.

יש כאן לקח ומוסר לחיים: כשאדם בונה את ביתו, את משרדו, הוא קודם חושב על עצמו, על הנוחיות שלו, ומה טוב לו – זה לא המתכון להשראת השכינה. כשאדם הוא אגואיסט לעצמו, לא משתף את הזולת וחי באינטרסנטיות – אין שם מקום לברכה ולשכינה.

רק איש שפותח את ליבו קודם ומביט סביב לראות למי הוא לא מפריע ולמי הוא לא מזיק, היכן הוא יכול להתגמש והיכן הוא יכול לעזור לשני, כזה מקום הוא נווה משכן לשכינה.

*

בחופות רבות שערכתי אמרתי כי חז"ל גילו לנו שהקב"ה אמר על מי שמתגאה "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". לעומת זאת על בית יהודי שנבנה נאמר "איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם". כי כשבונים בית חדש, באים עם כוונות טובות לחיות ולהכיל את השני, זורקים את האנוכיות הצידה ומקבלים את השני באהבה, זה מקום מתאים לשכינה לדור.

בשבוע הקרוב אנו נכנסים לימי בין המצרים. שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז ועד לתשעה באב כונו בשם זה על פי הכתוב "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".

נזכור כי בית המקדש חרב בעוון שנאת אחים ושנאת חינם, כי ביתו של ה' לא יכול להתקיים על גאווה ואנוכיות. והבית השלישי שיבנה במהרה יבנה רק בזכות אהבת חינם, הכלת האחר וקבלת הזולת ללא תנאי. רק אז תסכים השכינה לשרות כאן בעולמנו. וכך נדרוש את הכתוב "טובו אהליך יעקב" – שאין פתחי אהלים מכוונים, "משכנותיך ישראל" - גם בבית המקדש מעון השכינה, מקבלים את האחר בסבר פנים יפות.

בימים אלו, נעלה לציון ונתרפק על אבני הכותל המקודשות מדור דור, ואשר נותרו לנו לפליטה מבית המקדש שחרב ונשרף, ונבקש: "כי אתה ה' באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה", במהרה בימינו אמן.

יחד שבטי ישראל

שבת שלום

הרב בן ציון נורדמן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!