אבוטבול טורף קלפים; מפגיני הפלג במינוס // טורו של אבי בלום

ובא לציון בואש



מעטים הרגעים בהם איש ציבור קם ומודה בפה מלא שהקרדיט על מהלך שנקט, מגיע בכלל לעמית פוליטי - ועוד ממפלגה יריבה. רגע שכזה התרחש השבוע בלשכת שר הפנים בירושלים, כאשר יו"ר ש"ס, לייחוס ולפרסום, ביקש לזקוף את הקרדיט על המכתב ששלחה סיעת ש"ס נגד מפגיני הפלג, ללא אחר מאשר יו"ר ועדת הכספים, משה גפני. "הרעיון היה שלו, וגם הניסוח הגיע ממנו", אומר דרעי לקו עיתונות.

ראשיתו של סיפור בניסיונותיהם של חברי הכנסת של דגל התורה להחתים את ח"כי סיעת אגודת ישראל על מכתב מחאה נגד מפגיני הפלג שהפריעו (גם) לעבודת משמר הכנסת וחסמו את המבואות למשכן. גפני שוחח על העניין עם דרעי שנתן את הסכמתו לחתימת חברי סיעת ש"ס, ובתנאי שמכתב זהה יישלח גם מטעם ח"כי אגודת ישראל.

מאחר וליצמן התנגד לצירוף חתימתו וגם פרוש הסביר בשלב מאוחר יותר כי גדולי התורה עמם נועץ (בלשון רבים) הורו לו שלא לצאת נגד אנשים שפועלים בהוראת רבותיהם, נגנז המכתב ולא נשלח מטעם הסיעה האשכנזית. בדגל התורה הבינו שאם המכתב יישלח בחתימתם בלבד, הביטוי היותר משמעותי יינתן לאלה שנמנעו מלחתום מאשר לחברים ששרבטו את שמם.

דרעי שמע על ההתפתחות והורה גם לחברי סיעתו לעכב את משלוח המכתב. בניגוד לחברים החסידיים הוא לא רואה בעימות מול מפגיני הפלג בעיה פנים ליטאית, אך ללכת ולרוץ לפני המחנה ולשלוח מכתב שאפילו מטעמה של דגל לא שוגר – זהו כבר צעד אחד יותר מדי. דעתו של דרעי השתנתה, אחרי שמספר כלי תקשורת פנו לסיעה בבקשת תגובה.

ציפור ליטאית קטנה צייצה באוזניהם של כמה מהעיתונאים, שדרעי הוא זה שמונע את גינויים של המפגינים ברחובות הערים. דרעי שהבין כי בהימנעותו משיגור המסמך הוא משדר מסר הפוך, הורה לח"כ יואב בן צור לשלוח את המכתב הגנוז. מאז ועד למועד הפגישה עם השר לוין בשני בערב בסוגיית חוקי השבת, דרעי וגפני לא החליפו מילה.

"שמעתי אחר כך שבצמרת דגל התורה הביעו תרעומת על כך שפגענו בזכות היוצרים שלהם", אומר דרעי, "תנוח דעתם. אני מודה ומתוודה שכל הקרדיט על המכתב מגיע לידידי מוישה גפני". וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. בצוק העיתים, נסתפק גם בגאולת הנהגים התקועים בפקקים.

פר מפגין



ההפגנות ברחובות הערים ששככו להן קמעא עם בוא רוחות הסתיו וריח הבואש, לא מקשות רק על חיי הנהגים אלא פוגעות גם באופציות שבידי המנהיגים. נושאים בוערים על סדר יומם של חברי הכנסת החרדים – לא חסרים. בראש, ניצבות להן הסוגיות המשפטיות שבג"ץ דרדר ממעלה רחוב קפלן, מקום מושב בית המשפט העליון, למורד הרחוב, שם שוכנת הכנסת.

דווקא החלטת בג"ץ בעניין המרכולים בתל אביב, לא ממוקמת בראש סדר היום – ולא בגלל חשיבות שמירת השבת, עליה אין חולק. מהפרשה הזאת, הפוליטיקאים החרדים יוצאים עם תחושה של שבת וחול מעורבים זה בזה. מצד אחד, בג"ץ אימץ לראשונה חוק עזר שמתיר פתיחת עסקים בשבת.

מצד שני, חברי הכנסת עצמם לא אפשרו לממשלה לאשר במשמרת הקואליציונית שלהם חוק עזר עירוני שמתיר חילולי שבת. הם מבחינתם, עשו כל שלאל ידם. אילו היה להם כוח, היו יוצאים לשוק – כמילות השיר המתנגן בסעודה שלישית, אבל הרחובות כבר עמוסים במפגינים, על נושאים אחרים.
האקט היותר משמעותי נוגע לכך שלראשונה ייאלץ ראש עיריית תל-אביב לסגור בפועל עשרות רבות של חנויות. בעת הגשת העתירה דובר על הקטנת מספר המרכולים הפתוחים בשבת, מ-238 ל-164.

בפועל, בתקופה שהפרקליטים ריכלו בפני ביהמ"ש והעלו את טענותיהם, נפתחו עוד כמה עשרות מרכולים. דומה כי הפוליטיקאי שיוצא מהפרשה עם כאב הראש החזק מכולם, הוא בכלל לא חרדי, ומדובר כמובן בראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי.

מה שטורד הרבה יותר את שלוותם של חברי הכנסת, זהו חוק הגיוס. החשש הגדול הוא מכך שנתניהו יטרוף את הקלפים ויקדים את הבחירות – תכף ומיד אחרי שיזומן לחקירה וייווכח לראות שכתב האישום ממשמש ובא. או אז, נימצא במערכת בחירות שבמוקדה עומדת סוגיית גיוס החרדים, ואיך זה נגמר בפעם הקודמת, כולנו זוכרים.

כדי להעביר חקיקת גיוס, בפעם הרביעית, דרוש שקט מוחלט בגזרה, שלווה סטואית במליאה. כשהרחובות גדושים במפגינים חרדים, קשה עד בלתי אפשרי לבקש מכחלון, מאיווט ומשאר החברים שיעלימו עין בקריצה ויתמכו בהליך בזק של חקיקה.

מי שמצוי בפוזיציה הקשה מכולם, זהו שר הביטחון איווט ליברמן שזכה לשבחים לאחרונה אפילו משר הבריאות יעקב ליצמן. ליברמן לא יכול להרשות לעצמו להיראות ציבורית כמי שמאפשר הובלת חוק גיוס מתוקן, כשהרחובות מלאים בפורעים. מנקודת המבט הזאת, צריך להתבונן על ההצהרה של שר הביטחון, בדבר רצונו להוביל מהלך שימנע תקציב מישיבות שמרבית תלמידיהן לא מופיעים בלשכת הגיוס.

בצד החרדי נרשמה שתיקה והשתררה מבוכה בתגובה להצעתו של איווט, הואיל וגם חברי הכנסת שנמנים על הצד הנגדי, יתקשו לאפשר הובלת מהלך שיגרום לשלילת תקציב גורפת מישיבה קדושה. גם במשרד הביטחון הבינו לאן נושבת הרוח ושם מאמינים שבמהלך שהחל להתגלגל השבוע, גם חברי הכנסת החרדים יתמכו, או לכל הפחות לא יתנגדו.

על פי ההצעה החדשה שמגובשת בימים אלה ומתפרסמת כאן לראשונה, תישלל קצבה אישית בגין כל תלמיד שלא יופיע בלשכת הגיוס. המשמעות היא שלא תוכרז מלחמה על אף ישיבה, אולם מישיבות שתלמידיהן לא מתייצבים, תישלל קצבה, 'פר תלמיד', או אם תרצו, 'פר מפגין'. אם המהלך יעבור בהסכמה (שבשתיקה) של חברי הכנסת החרדים, לא רק הפלס יהיה חף ממימון מפרסמים. גם מנהלי הישיבות המשויכות לפלג, ייאלצו לנדוד-לנדוד ולהתדפק על פתחי נדיבים.

הגנרטור של גוטרמן



בהתאם למועד הנקוב על פי לוח הזמנים הרשמי, ואולי גם בהתאם לסדר החשיבות – יחול מועד הבחירות לרשויות המקומיות, לפני מועד הבחירות הארציות. זו תהיה מערכת הבחירות הראשונה שבה לא רק לפלג הירושלמי האשכנזי, אלא גם לפלג הספרדי יתאפשר להוכיח את כוחו, או חולשתו.
כמקובל בפוליטיקה החרדית, שבה עיר גוררת עיר ודיל נקשר בתרגיל, במוקד העניין וההתעניינות - יעמדו תפקידי ראשי הערים ברשויות החרדיות והמתחרדות.

בבני ברק התחרות תהיה פנימית, בתוך דגל התורה – בין ישן לחדש. בביתר עילית סביר להניח שגם הפעם יד החסידים תהיה על העליונה לאור המצב הדמוגרפי הברור והקשרים שטווה ראש העירייה עם שר הפנים, הפריפריה, הנגב והגליל – בכל אלו התפקידים. במודיעין עילית הדעת נותנת שראש העירייה ימשיך להיטען באנרגיה ישירה מההנהגה הרוחנית הליטאית ברחוב רשב"ם, בקו פיראטי של גנרטור המנותק מרשת החשמל הארצית של דגל התורה.

נותרנו עם הערים אלעד ובית שמש, שבשתיהן מכהנים קדקודים – שלא מגיעים מקהילת הרוב בעיר. ישראל פרוש ניצח מערכת בחירות בעיר שנשלטה על ידי ש"ס, וגם מי שקראה עליה תיגר עד לקדנציה האחרונה הייתה דווקא דגל התורה. מוישה אבוטבול, מסיים קדנציה שנייה אחרי שניצח שלוש מערכות בחירות – שבאחרונה, נכנס עם שני מנדטים בלבד למועצה.

אלעד שעברה מהפך תדמיתי ותודעתי בקדנציה הנוכחית, שווה טור בפני עצמו. בשבוע הנוכחי מומלץ להפנות מבט לבית שמש, על רקע התרחשויות בלתי צפויות שמתפרסמות כאן לראשונה ומקדימות את הדילים בערים האחרות. בית שמש הייתה העיר היחידה שהציבה בפני הציבור החרדי מראה של יחסי הכוחות הדינמיים והמשתנים, ולא בבואה מעוותת של יחסי חלוקה שמוקפאים קדנציה אחר קדנציה ללא קשר להתרחשויות.

דברו אלינו במספרים. גור, בעלזא ועוד כמה חסידויות קטנות נלוות, רצו בקדנציה הקודמת ברשימה נפרדת והשיגו כ-3,600 קולות. הנחת היסוד על רקע הגידול הטבעי, שאם תרוץ בנפרד בבחירות הקרובות, תזכה הרשימה האגודאית בכ-4,500 קולות. כח של שלומי אמונים שסיימה את מערכת הבחירות השנייה (אחרי הראשונה שנפסלה) עם 3,700 קולות, טרפה את כל פתקי הקלפיות המזויפים (לכאורה, לכאורה), והוסיפה לכוחה כאלף קולות בסיבוב השני שהתקיים בהוראת בית המשפט. בהפחתת קולות הקנאים שמן הסתם לא ירוצו לקלפי אחרי שפרוש ישב על אפם וחמתם בכל ועדות הגיוס, הנחת היסוד היא ששלומי אמונים, אם תרוץ בנפרד, תשמור על כוחה על רקע הגידול הטבעי.

נשארנו עם דגל התורה שגרפה כ-5,300 קולות ועתודות המצביעים שלה (בהפחתת מתפלגי הפלג) עומדות על בין 7,500 ל-8,000 מצביעים. מול כל הררי הפתקים האשכנזיים, ניצבת ש"ס שגרפה כ-5,000 קולות ובסיבוב השני איבדה את המנדט השלישי בגלל חמישים קולות שחסרו (ועברו למאיר בלעיש – הפסד שכולו ניצחון). בהתאם להערכות בסיעה המקומית, ש"ס תשמור על כוחה, בהתחשב בגידול טבעי נמוך ופחת נמוך גם כן לכיוון יחד של אלי ישי, שגרף בעיר כמה מאות קולות.

כוחו של אבוטבול בשתי מערכות הבחירות הקודמות – היה בחולשתו של הציבור החרדי מול החילוני. לכולם היה ברור שאבוטבול הוא היחיד שמסוגל להעביר קולות של בוחרים מסורתיים ולגנוב את הבחירות – כמטאפורה – מידי הרוב החילוני השביר שעדיין היה בעיר. לקראת הסבב הבא המציאות הזאת השתנתה. תנופת הבנייה הפכה את הרוב החרדי בעיר למציאות בלתי הפיכה. בית שמש חרדית, כעובדה, כפי שהשמש עולה מהמזרח. כל זה הופך את מערכת הבחירות הקרובה, ממערכה מול אויב חיצוני, לקרב פנים חרדי.

האוטונומיה הספרדית



מול ראש העירייה המכהן, התחמם על הקווים במהלך הקדנציה הנוכחית סגן ראש העיר שמואל גרינברג מטעם דגל התורה. האיש שהתחנך בלשכתו של מוישה גפני, שהצמיחה מתוכה את בכירי העסקנים הליטאיים, מכוון גבוה. הכי גבוה. הלוק של גרינברג שונה מהנוף העסקני של דגל התורה. מגולח למשעי, מעונב כדבעי, הוא פוזל לא רק לעברו של הציבור החרדי, אלא גם לעבר זה המסורתי. לכאורה, הוא המועמד האשכנזי המושלם להחליף את אבוטבול, כראש עיר שיודע למצוא מסילות גם לליבותיהם של גלויי ראש.

אם כוחו של אבוטבול בשתי מערכות הבחירות היה בחולשתו של הציבור החרדי בעיר, הרי שבמערכה הקרובה, אבוטבול עשוי לצבור כוח דווקא בגלל חולשת הנציגות החרדית. גור לא תפרגן לשלומי אמונים, שלומי אמונים תתקשה להמליך ראש עיר אגודאי שאינו מטעמה. דגל התורה עצמה נקרעת בין שני ראשים: גרינברג המשמש כסגן ראש עיר וזמין לכל פנייה בכל שעות היממה, מול מוישה מונטג שמחזיק בתיק התכנון והבנייה ועל שמו רשומה תנופת הבנייה הגדולה ביותר, ואולי היחידה, לזוגות צעירים חרדים.

לאבוטבול תכונות אופי שאצל כל ראש עיר אחר יכולות להיחשב לחולשה. כראש העירייה היחיד שמכהן מטעם הסיעה הספרדית, הוא מעניק אוטונומיה מוחלטת לנציגים האשכנזים, כל אחד בתחומו. אם הספרדים ממדריד היו נדיבים כמו אבוטבול בבית שמש, במידת מתן אוטונומיה עם זכויות נדיבות - הקטלונים לעולם לא היו מתמרדים.

שר התחבורה ישראל כץ היה יכול רק לחלום על גיבוי כה מוחלט בתחומו, כפי שראש עיריית בית שמש העניק למחזיק תיק התחבורה גרינברג בעירו. מונטג שמחזיק בתיק הבנייה – מקבל את מלוא הקרדיט על הפשרת הקרקעות לדיור חרדי, כאילו עמד בראש ועדה קרואה, נטולת ראש עיר, לענייני תכנון ובנייה. ארנרייך בתחום החינוך – מחזיק בידיו סמכויות שרק גדעון סער בשעתו כשר חינוך, החזיק תחת ידו.

כשיו"ר ש"ס דרעי התרעם במהלך הקדנציה האחרונה לנוכח פרגון היתר של אבוטבול לשותפיו האשכנזים – הזכיר לו אבוטבול את נסיבות בחירתו. וכמאמר המקרא: "לא מרובכם מכל העמים אשר על פני האדמה... כי אתם המעט מכל העמים". אם אבוטבול ייבחר בשנית, חרף נחיתותו המספרית, תעמוד לזכותו מידת הנדיבות ותכונת הצניעות.

חמוצי בית שמש



על אף נחיתותו המספרית, אבוטבול עשוי להפוך לסוג של ברירת מחדל גם לקראת הקדנציה הבאה – דווקא בגלל שביעות הרצון בקרב נציגי יהדות התורה. מי שלא מקבל את האקסיומה הוא שמואל גרינברג, שהשיק את הקמפיין בחול המועד סוכות, במהלך אירוע שקיים במתנ"ס העירוני לכל צמרת דגל התורה. לגרינברג צפויות שתי חזיתות, מבית מול מונטג על ראשות דגל המקומית, ומחוץ מול יתר השותפות. לאור הפייט שנתן בחג הסוכות האחרון מחזיק תיק התכנון והבנייה מטעם דגל התורה לעמיתו סגן ראש העירייה, כלל לא בטוח שהחזית הפנימית קלה מהחיצונית.

מי שעוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות הם אנשי הגוש החילוני, שעד לפני שבועות ספורים סברו להרים ידיים וכלל לא לנסות להציג מועמד מטעמם לראשות העיר. לנוכח הפיצול המסתמן בתוך היהדות החרדית, עלתה בשבועות האחרונים ההצעה להריץ מועמד חילוני ולנסות לעשות לחרדים ב-2018, את מה שהם עשו לחילונים בעיר ב-2008.

בבחירות 2008 גרף אבוטבול כ-44 אחוזים בסיבוב הראשון מול 46 אחוזים שגרפו ביחד המועמדים המפוצלים וקנין ולרנר. בהתחשב בעובדה שהציבור החילוני והדתי-לאומי בבית שמש מונה כיום כארבעים אחוזים ולאור הצפי לכך שקנאי בית שמש לא ישובו להתגייס בהמוניהם במערכה הקרובה – ההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה, רק בתוצאה הפוכה. אם הציבור החרדי לא ישכיל להתאחד מאחורי מועמד אחד, עשוי להיבחר בסיבוב הראשון נציג מטעם המחנה החילוני והדתי-לאומי.

מי שמודע להתרחשויות ולא מתכוון להיות זה שחתום על אובדן העיר, הוא ראש העירייה המכהן משה אבוטבול, שהעביר בשבוע האחרון מסר בלתי צפוי לצמרת דגל התורה ולפיו, אם מונטג יוצב כמועמד מטעם הסיעה הליטאית – הרי שאבוטבול עצמו יסיר את מועמדותו ויביע בו תמיכה. אבוטבול בשיחות סגורות, לא מכחיש את המידע.

ההיגיון שעומד מאחוריה ברור. מונטג מעוניין להיות ראש עיר, כפי שאטיאס בשעתו חפץ לשמש כיו"ר תנועת ש"ס. מבחינתו, המהות חשובה ולא התפקיד והתואר. כיו"ר הוועדה לתכנון ובנייה – סמכותו יצוקה בבטון יותר מכל ראש עירייה.

מצד שני ועל אף התכנון המקדים, יש בהצעה גם סיכון לא מבוטל. את הצעד הזה נקט גם פינדרוס בשעתו בביתר עילית, כשהעריך שרובינשטיין לא ירוץ ויעדיף להישאר בתפקיד הנוח והבלתי מחייב של סגן בשכר. הסוף של אותו מהלך ידוע. רובינשטיין קיבל הוראה מגבוה והתמודד עד הסוף, פינדרוס הפסיד את המערכה ורובינשטיין שירש את מקומו סוגר קדנציה שניה עם עין לשלישית צופיה.

אבוטבול לוקח סיכון מחושב ומודע לכך שדגל התורה עוד עשויה להרים את הכפפה. מיותר לשאול את האיש מדוע הוא מתערב בענייניה של תנועה אחרת, ובפרט כשמדובר בדגל התורה שמעולם לא אהבה התערבויות זרות. לצפות מאבוטבול שיוותר על מקומו לטובת גרינברג, זה בערך כמו לצפות מרובינשטיין המוזכר לעיל שיוותר על תפקידו לטובת פינדרוס. שניהם טובים, שניהם ראויים, אבל זה לזה – הם פשוט חמוצים. היחסים בין אבוטבול לגרינברג אומנם לא הגיעו עד כדי זריקת עגבניות זה על זה, כפי שחווה שמעון פרס בשעתו בסיורי הבחירות בעיר, אבל מרור הם בהחלט יודעים להאכיל, אחד את השני.

במחנה אבוטבול יודעים לספר על פנייה שהגיעה מכיוון סיעת הליכוד, המחוזקת בהצטרפותו הצפויה של בן הברית מאיר בלעיש, במטרה לסגור כבר מעכשיו על תמיכת הליכוד במועמדות ראש העיר המכהן. הפנייה הזאת לדגל התורה, אמורה לשחרר את אבוטבול ממחויבות. אם הסיעה הליטאית תרים את הכפפה, הוא יוותר על מועמדותו. אם לאו – הוא מוכן ומזומן להתמודד ראש בראש, חף מרגשות אשם על פיצול המחנה החרדי.

בהכירנו את דגל התורה שלא חותכת דברים מראש, בוודאי שלא תחת לחץ חיצוני – סביר להניח שזו תהיה רק יריית הפתיחה של המערכה בעיר, שמסתמנת כזו שתספק לנו את הכותרות החמות ביותר, בפעם השלישית ברציפות. לא פייק ניוז (ואף מילה על זיופים) אלא חדשות אמיתיות, טריות וריחניות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!