הרב מאיר אשר לוגאסי

בפרשתנו (פרק יד פסוק לו) נאמר "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן, לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת." התורה חסה על כלי החרס שלא יטמאו ויצטרכו שבירה, ולכן ציוותה התורה לפנותם לפני כניסת הכהן אל הבית. כעת, כאשר בכל בתי ישראל עוסקים בהכשרות הכלים לפסח, נדון בכלי חרס המצויים ביננו והאם תועיל להם הכשרה

בפרשתנו נאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג), ומלשון זו דרשה הגמא במסכת שבת (קלב.) שהתינוק נימול ביום השמיני ללידתו ואפילו שחל בשבת. השלחן ערוך (יו"ד רסב) מבאר מהם האופנים שבהם מילה דוחה שבת ויום טוב, ומהם האופנים שאינה דוחה שבת ויום טוב, וכן דין יום טוב שני של גלויות

משה רבנו מצווה על אהרן ושני בניו הנותרים, "ראשיכם אל תפרעו ובגדכם לא תפרמו ולא תמותו". הגמ' במו"ק (יד:) לומדת מכאן את דין איסור תספורת וגילוח לאבלים. נעסוק בכמה נושאים בסוגיא זו, משיטות הראשונים השונות ועד להכרעה הלכה למעשה

נאמר בפרשתנו "וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה". איסור אכילת דם נשנה במקומות רבים בתורה, ולכל מקום לימוד מיוחד. מפרשתנו לומדת הגמרא במסכת כריתות (כ' ע"ב) שאיסור אכילת דם נוהג בבשר בהמה, חיה ועוף בלבד, וממעטת הגמרא דם הנמצא בביצים או דם הנוטף מן האדם. נדון הפעם בנושאים אלו בהרחבה מדין הגמרא ועד לימינו

בזהר בפרשתנו רבי שמעון מחדש שאף על פי שהברכה אינה שורה בדבר הספור, השקול והמדוד, אלא בדבר הסמוי מן העין, משה ספר, שקל ומדד מפני שבחשבון של קדושה אין עין הרע שולט. נדון בנושאים שונים אשר לכולם מכנה משותף אחד, והוא החשש מעין הרע והדרך להנצל מעין הרע

פרשתנו פותחת במצוות השבת, ולאחר מכן בסיכום מלאכת המשכן. עורות האלים המאדמים שהיו במשכן ונמצאות בפרשתנו, יש בהם ללמד על אב מלאכה אחד מתוך הל"ט מלאכות - מלאכת צובע. נתמקד הפעם במלאכה זו, ובהשלכות ההלכתיות הנוגעות לכל אדם ואדם מדי שבת בשבתו.

"ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת וכו'". ובתרגום יונתן - "למעבד תפנוקי שבתא". הרמ"א באור"ח סימן רמ"ב, ובחזון עובדיה (שבת א) מובא שנוהגות הנשים ללוש עיסה בשיעור חלה, והוא מכבוד ועונג השבת. בבתים רבים נוהגת עקרת הבית לאפות חלות, ושולחת אותם לילדיה הנשואים, כדי שיאכלו את החלות הללו בסעודות השבת בביתם. וכאן עולה השאלה, האם ניתן לברך על הפרשת חלה באופן זה? מרן הרב עובדיה זצוק"ל דן בכך, עד הכרעתו להלכה ולמעשה

"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי". בין כל מצוות הכהנים יש מצוה חשובה ומרכזית - נשיאת כפים. מה מותר לאדם לעשות בעת שהכהנים מברכים את העם, ומה אסור לעשות? ומה עושה אדם העסוק בתפילה, בקריאת שמע או בפסוקי דזמרה בזמן זה? מרן היביע אומר זצוק"ל עושה לנו סדר

בני משפחה אשר שכלו את אחיהם בתאונת דרכים לא עלינו, הקדישו פרוכת מהודרת לעילוי נשמתו לבית כנסת שהיה עד אז ללא פרוכת כלל. כעבור עשר שנים נתרמה לבית הכנסת פרוכת נוספת על ידי אדם אחר, והוחלט על ידי ועד בית הכנסת להחליף את הפרוכת הישנה בפרוכת החדשה. בני המשפחה הפגועים והכואבים העלו את פרטי המעשה לפתחו של מרן הרב עובדיה זצוק"ל וטענתם בפיהם - "הלא לנו החזקה"! מרן זצוק"ל השיב להם, דבר על לבם ופייסם כיד השם הטובה עליו

"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְתֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְמָה מָרָה". הכלי יקר מבאר בטוב טעם את פשר הנסיון ואת המסר החשוב העולה מכך, ודבריו מלמדים אותנו כיצד לזכות למתיקות בחיים

מאורעות קשים עוברים על אבינו יעקב. עשיו רודף אחריו, מלאך נאבק עמו עד שנעשה צולע, דינה ביתו יוצאת לראות בבנות הארץ ורחל מתה בעת הלידה. מדוע ארע לו כל זאת? מדרש תנחומא מלמדנו מה היתה הסיבה לכל אותן צרות, ודבריו טומנים בחובם מסר לכל אדם

"לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שוחד". עד היכן משוחדת דעתו של האדם? ומדוע שוחד קרוי שוחד? תשובה אחת לשתי השאלות, וממנה ניתן לקחת מוסר לכל אדם ולא רק לדיין

אחד הגורמים העיקריים לחלק ניכר מהסכסוכים בין בני אדם בכלל ובין זוגות בפרט הוא - חוסר בתקשורת נכונה וביכולת להעביר את המסר. בפרשתנו ניתן לגלות משני מקומות עד כמה חשוב לתורתנו שהמסר אותו אנו רוצים להעביר יהיה ברור, ויהיה מותאם אישית לאדם המיועד לקבלו, וכך יוכל ליפול על אזנים קשובות

אברך ירושלמי מקבל הזמנה לחתונה שלא מכיר ובוחר בכל זאת להגיע. ההפתעה שהמתינה לו באולם תלמד אותנו מסר חשוב המופיע בפרשתנו - "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על מוצא פי השם יחיה האדם"

פסוקים רבים בפרשתנו עוסקים ביחסים בין הורים לילדיהם. חובת החינוך, חובת הכיבוד, וגודל האחריות המונחת על כתפי ההורים. עם יציאת בנינו לחופשה, חובתנו להביט בפרשה אשר תתן לנו כלים לחופשה נעימה ובטוחה במחיצת הילדים

מעולם הוא לא אמר לאדם "סרחת" ולאשה "סרחת". כך מתארים חז"ל במדרש את תמצית חייו של מי שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ובשבוע הבעל"ט יחול יום פטירתו. בפרשיותנו מטות מסעי מופיע תאריך פטירתו המדויק של אהרן הכהן

"עמי, זכור נא מה יעץ בלק בן ציפור ומה ענה אותו בלעם". מה כחה של קללה, ומה כחה של ברכה? המסר הגדול מפרשתנו הוא - לזכור ולדעת מהו הפה של האדם, וכמה שמירה הוא צריך

הכאת הסלע על ידי משה ואהרן העסיקה מפרשים רבים. נתמקד בפירוש אחד אשר מקורו במדרש חז"ל, וממנו נוכל לקבל עצה חשובה בחינוך הבנים

סיפור אמיתי מהחיים על שתי חנויות זהות ושכנות משני צידיו של רחוב מרכזי, והסיפור האמיתי שמאחוריהם, יכניסו אותנו אל הסוגיא המרכזית בפרשתנו מחלוקת קרח ועדתו. להיכן נעלם ההיגיון של קרח ומאתים חמישים איש, נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם?

סיפור מרגש על מחנך דגול שמעד אך ידע גם לתקן, יכניס אותנו אל סיפור המרגלים, ואל דרכי פעולתו של משה רבינו בעת החטא ולאחריו, ולקבל מהם את התובנות החשובות לחיים שלנו כאן בעולם הזה