בעיר ביתר נערכה שמחת בר המצווה לבן הרה"ג רבי ראובן זכאים ראש ביהמ"ד להוראה ודיינות "זכרון יעקב" ומחשובי רבני ומרביצי התורה באירגון "הידברות". במעמד השתתפו רבים מתלמידיו ושומעי לקחו לצד ראשי ישיבות, רבנים ואישי ציבור רבים. צפו בגלריה
ניתן לומר בצער גדול שאסונם של הספרדים לא נגרם במישרין על ידי הממסד החילוני שמטרתו השקופה היתה להעביר על הדת. אלא הרבה בגלל החינוך הפשרני הפוסח על שני הסעיפים. שלא נותן את הכבוד הראוי והמשקל הראוי לתורה ולשמירת המצוות, שמעריץ אלילים וכוכבים מהרחוב, שלא מקפיד על הפרדה מלאה ועל קדושת המחנה | טורו של הרב ראובן זכאים
מרן זצ"ל היה מרבה ללעוג לשופטים על חולשותיהם, על בורותם ביהדות ובהלכה, ועל מעשיהם באופן כללי באומץ יוצא דופן, ולא חת מפני כל. עד כדי שאמר באחת ההזדמנויות: "אלו קוראים את עצמם בית משפט עליון, לא שווים, בבית משפט תחתון צריך לשים אותם" | טור מיוחד מאת הרב ראובן זכאים
מי יודע חשבונות שמים, אולם ליבי אומר לי שיתכן שלא בכדי עלתה נשמתו הטהורה דוקא ביום בו נטושה היתה המערכה, להוסיף ולהגביר חיילים לתורה ולתעודה, ולהרבות שלוחי דרבנן, לידע להודיע ולהיוודע, מי הם שלוחי דרבנן האמיתיים | טורו של הרב ראובן זכאים
שומר מצוות וכ"ש בן תורה נדרש להפעיל שיקול דעת, ולהשליט את השכל ההלכתי וההשקפתי על הרגש, ולא לתת לשמחת ניצחון רבה ככל שתהיה, לטשטש את הגבולות ואת הערכים המקודשים שהתחנכנו לאורם. בפרט כשמדובר בבית הכנסת. דווקא שעת שמחה מופלגת היא השעה בה נמדד האדם וסולם ערכיו | טור מיוחד מאת הרב ראובן זכאים
מכירים את הסיטואציה, מאן דהוא נעמד לשאת דרשה, שיעור, נאום, הרצאה או דבר תורה קצר בבית הכנסת, בבית המדרש, אפילו באירוע משפחתי. הוא מבקש לצטט פסוק מפרשת השבוע או מהתורה בכלל ו...נתקע באמצע, אינו זוכר את ההמשך. מקמט את מצחו, מגרד את פדחתו ולשווא
מי שזכה לראותו, ואפילו מי שיצפה בתמונות הדוממות יחוש עד כמה ניבטת מעיני קדשו חביבותם, כסב השמח למראה נכדיו האהובים עליו כבבת עינו. וראיתי ונתון אל ליבי כיצד היה נוהג מדי פעם להניח הלולב על כתיפו ושידרתו היתה עולה ומיתמרת אל על, בצורה שמזכירה חייל המכתף את נשקו
נכנסנו לבית המדרש עייפים וטרוטי עיניים מהשינה הקצרה והחטופה. כל הצוות המורחב, מראש הישיבה ועד הרמי"ם כבר ישובים היו על מקומותיהם, טליתותיהם על ראשיהם, ופניהם אומרות רצינות תהומית. חרדת הדין זעקה מכל פינה. אחרי ברכות התורה החילונו לומר סליחות בקול ניחר. וכאילו לא די בכל זה... לפתע החליט אחד מחבריי ליפול ארצה ולהתעלף • טור מיוחד ל'בחדרי חרדים' לקראת ראש השנה מאת הרב ראובן זכאים
כיום, הרוב הגדול אומרים אותם בחצות הלילה, בבוקר, או במשך היום. כולם אהובים כולם ברורים וכולם גיבורים. הבה ונודה שיש גם כאלו שלא זוכים לאומרם בקביעות. אם בשל השעה המוקדמת בה הן נערכות בעירם ושער מקומם
בפיתחה של שנת לימודים חדשה בעולם הישיבות, הרב ראובן זכאים משתף את תחושותיו, כיצד ייראה יום המחר, עת ינהרו רבבות תלמידי ישיבות מלווים מטען רוחני - גמרא, וגשמי - מזוודה על גלגלים והורים שמחים אל תחנות האוטובוסים בדרכם אל הישיבה, אותה עזבו למנוחה קצרה בת שלושה שבועות
הרב ראובן זכאים, בטור מיוחד ל'בין הזמנים', מסביר את טעותם של אלו החושבים שאפשר "גם וגם", להנות באופן מקסימלי מהעולם הזה ולהתעלות למדרגות גבוהות בתורה. אם רק ישכילו להתנתק מהתחרות הפושה במחננו ולדבוק ביעד - סוף הכבוד לבוא
הרב ראובן זכאים, בטור מאלף במיוחד לימי בין הזמנים, מבקש להזכיר לכולנו כי עד כמה שהדבר עשוי אולי להלחיץ, אך מעמדנו הנעלה כעבדי ה' מחייב אותנו להתנהג בכל עת כשגרירים
הרב ראובן זכאים משגר חיצים חדים לכיוונם של אלו המבקשים לקעקע את היקר ביותר לעם היהודי • "טוב לו לגריגורי הנכרי כאן בארץ. יש לו ולדומיו את כל התשתית להמשיך את חייהם בישראל כגוים גמורים, ממש כמו באמא רוסיה" • טור חריף