1. עמוד הבית
  2. פוליטי
  3. החרדים

היורשים: עמר או ביטון - מי יחליף את דרעי?

פרק אחרון בפרויקט החג 'היורשים': מי יחליף בבוא היום את שר הפנים בהנהגת המגזר הספרדי • האם יהיה זה איש אמונו של הראשל"צ או הבוס של מעיין החינוך?
Print יעקב ריבלין, בקהילה , כ' ניסן תשע"ו 28/04/2016 07:37

שששש

עם סיום החג, מגיש 'בחדרי חרדים' גם את החלק האחרון של פרויקט החג פרי עטו של הפרשן הפוליטי הותיק יעקב ריבלין, אשר פורסם במגזין מיוחד ב'בקהילה' - היורשים הפוטנציאליים המרכזיים לחברי הכנסת החרדים הנוכחיים.

לאחר שסימן את היורשים בדגל התורה על שלל עריה, באגודת ישראל וחצרותיה, פונה ריבלין לאחות הספרדיה ומשרטט את תמונת המצב הצפויה ביום שאחרי דרעי.

דור לדור יביע אומר
בשעה שמוסף זה יורד לדפוס, עתידו הפוליטי של יו"ר ש"ס אריה דרעי לוטה בערפל. מה שהחל כבדיקה הפך לחקירה ומה שנראה תחילה כבירור מקורות הכנסה בלבד מסתמן, לפי ההדלפות הבלתי פוסקות חרף איסור הפרסום, כמשהו מורכב קצת יותר. דרעי עצמו משדר אופטימיות, אבל כך הוא גם שידר לאורך כל התקופה של 'הוא זכאי' בפעם הקודמת. אופטימיות היא האנרגיה של החיים, וטוב שדרעי מצויד בה. נראה שהוא יזדקק לה מאוד בהמשך הדרך.

מצד שני, דרעי של פעם זה לא דרעי של היום. הוא יותר פגיע ופחות צפוי. מי חשב שאיש ברזל כמוהו יתפטר בעיצומה של מערכת בחירות בגלל קלטת, מכפישה אמנם אך כזאת שאפשר להסביר אותה בקלות? בניגוד לטוענים שהייתה זו הצגה מתוכננת מראש כדי לזכות באהדה מחודשת - מי שהיה לידו באותן שעות קשות טוען שההתפטרות נבעה מתוך סדק נפשי עמוק. סדק שלמרבה המזל אוחה מהר מאוד. למה מזל? כי האלטרנטיבה בדמותו של היו"ר הקודם מעוררת צמרמורת.

וזה אומר שבזמן האחרון שעוד ניתן היה לעדכן מוסף זה לא ניתן היה לצפות בוודאות את מה שיקרה עד שגיליון זה יהיה מונח לפניכם. יחד עם זאת, יהודים תמיד צריכים לקוות לטוב, ולא לרע. טוב מוחלט לא יהיה לדרעי בחודשים ואולי בשנים הקרובות. אבל אם כמו שהוא מקרין החוצה יש לו תשובות מוצקות לכל בדיקה וחקירה, נצא מנקודת הנחה שלבסוף הכול יחזור לתיקונו. דרעי ימשיך לכהן עד שאורך הזמן והעייפות יחייבו אותו לפרוש.

התזה של מוסף זה היא לצפות על פני העתיד של הדור הצעיר הבא. כמובן שאם דרעי יצטרך לפרוש קודם לכן יתפוס את מקומו איש מהגוורדיה הוותיקה, אריאל אטיאס או אחד הח"כים המכהנים. במידה ולא, הנה לנו על קו המרוץ העתידי שניים מהמבטיחים שבצעירי התנועה.

העולם שייך לצעירים
שלושה חודשים לאחר שקיבל, בבלעדיות, את כס ההנהגה בש"ס, עמד היו"ר הטרי אריה דרעי בפני שתי בעיות קיומיות. הפרישה של אלי ישי הייתה כתובה כבר על הקיר וההכנות שהוא ערך להקמת רשימה עצמאית היו בעיצומן. דרעי היה חייב להחליט כיצד הוא מונע מהגרש"מ עמאר להצטרף לגר"מ מאזוז למועצת חכמים מתחרה לש"ס. אתגר נוסף: כיצד למנוע משלושה חברי כנסת שנחשבו נאמנים לאלי ישי להצטרף אליו ובכך להעניק לו מימון מפלגות נדיב של מיליוני שקלים. שלושת החברים יחד עם ישי היו שליש מחברי הסיעה, מה שהיה מזכה אותם בכל הטוב שהכנסת מרעיפה על רשימות שכבר יש להן ייצוג פרלמנטרי.

דרעי החליט לשלם, וביוקר. את האיום של הגרש"מ עמאר הוא סילק כאשר הבטיח לו את תמיכת ש"ס וחברי הגוף הבוחר לרבנות ירושלים. לשם כך הוא נאלץ להפר הבטחה כמעט מפורשת לידידו ורעו הגר"ד יוסף שהכין את עצמו לרבנות העיר. אגב כך, הוא נכנס למיני סכסוך משפחתי עם אחיו הגר"י דרעי שאף הוא ראה עצמו מוכן ומזומן למשרה הרמה.

התשלום השני היה יקר לא פחות. דרעי נפגש, בנפרד, עם כל אחד מהח"כים המתנדנדים והניח בפניהם הצעה שאי אפשר לסרב לה: מקום ריאלי ברשימת ש"ס לכנסת הבאה. ממד הריאליות נקבע לפני הסקרים שהעניקו אז לש"ס ששה עד שבעה מנדטים במקרה הטוב ביותר. השלושה הניחו בצד את ההצעה של ישי ללכת איתו לארץ לא זרועה ועם חוגי ימין קיצוני וחטפו את ההצעה שהבטיחה להם הכול תמורת כלום. הם גם לא התבקשו לעבוד במערכת הבחירות. לשבחם ייאמר שלאחר שקיבלו את ההבטחה הם יצאו לעבוד בבחירות במרץ רב. אלמלי העבודה של דוד אזולאי במגזר הערבי ספק אם ש"ס הייתה רואה במשקפת את המנדט השביעי.

ההתחייבות של דרעי ליצחק וקנין, יעקב מרגי ודוד אזולאי (איציק כהן חבר לדרעי מיד עם המהפך. כשם שחבר לישי במהפך של תשנ"ט, נהרי הוא על סיעתי ונמצא על תקן איש הגר"ש בעדני) הייתה לקדנציה זו בלבד. הוא גם לא התחייב למתן תיקים לאחר הרכבת הקואליציה. למרבה מזלו של אזולאי, שזכה לבסוף לתיק הדתות, הוגשה עתירה נגד מינוי של דרעי לשר, ויועציו המשפטיים אמרו לו, לדרעי, שמוטב ולא ייקח שלושה תיקים, ויסתפק בכלכלה ובגליל בלבד. ברירת המחדל היה אזולאי, אדם טוב ונוח לבריות, שקיבל מרות באופן מוחלט ונתן ליועצי דרעי לנהל לו את המשרד.

מה יעלה בגורלם של השלישיה בקדנציה הבאה? אחד כבר אומר, בשיחות סגורות אמנם, שהוא סיים את הפרק הפוליטי בחייו. מדובר ביצחק ועקנין, האיש אולי הכי אהוד במערב הגליל העליון. יעקב מרגי לא אומר עדיין כלום אבל התנהגותו העצמאית (היחיד בש"ס שמתראיין היכן שהוא רוצה ועל מה שהוא רוצה) מלמדת שגם הוא לא ממש בונה על קדנציה נוספת. ובאשר לאזולאי? כפרס על התנהגות טובה הוא יקבל כנראה מקום כלשהו בעשירייה הראשונה.

אבל גם גורלם של איציק כהן ומשולם נהרי אינו קבוע במסמרות. את משבצת ה'תימני' והאיש של הגר"ש בעדני תופס כבר יואב בן צור, מחשובי נאמני דרעי. כהן נמצא כבר קרוב לח"י שנה בכנסת ולדרעי יש זיכרון ארוך מאוד. אחד הזיכרונות הוא היום בו היה כהן הראשון להצהיר על נאמנות טוטלית לאלי ישי לאחר ההדחה. אחריו הגיעו כל היתר.

מאחר ותוחלת חייה של הממשלה והקואליציה הנוכחית נראית כהולכת ומתקצרת, הדיבורים בש"ס על היום בו תורכב הרשימה הבאה אינם רק פטפוטים של סקרנות בלבד. מתוך השבעה המכהנים כעת מובטח ברשימה רק מקומם של בן צור וגואטה וכמובן של דרעי עצמו. על המדף מונחים ארבעה מקומות שהפעם, וזה כבר בטוח, יימסרו רק לנאמנים שבנאמנים. בעצם גם גואטה נכנס רק לאחר ששני הקודמים לו התפטרו מהרשימה (מיכאלי להסתדרות, חיים ביטון כמנכ"ל הרשת) ואזולאי ביצע למענו את החוק הנורווגי. ברשימה הבאה הוא יצטרך להלחם קשה כדי להיות מלכתחילה בשביעייה הריאלית. תהיה לו תחרות קשה מאוד בדרך לשם.

אפרופו גואטה. לפני שלושה חודשים פרסם כותב השורות הערכה המבוססת על מידע פנימי ולפיה כל מי שכיהן בימי ישי לא יהיה בקדנציה הבאה. הפרסום עורר מהומה פנימית בש"ס, והדובר המסור אשר מדינה אולץ לפרסם הכחשה גורפת. לא היה, לא נברא ואפילו משל לא היה.

אבל טוב שיש גואטה אחד שאומר בחוץ את מה שהוא שומע בתוך הבית. שבועיים לאחר הפרסום התכנסו פעילי ש"ס לשבת גיבוש במלון רמדה בירושלים. היין נשפך כמים ויחד איתו יצאו גם כמה סודות. אחד מהם שחרר גואטה בלי להניד עפעף. כל הח"כים של ש"ס טובים, כך גואטה לאוזני מאות הנוכחים, אבל ממילא הם הולכים הביתה. ההדלפה צוטטה על ידי כותב השורות והפעם לא יצאה הכחשה.

מי שכבר יודע שמקומו ברשימה הבאה מובטח הוא אשר מלכיאלי מעיריית ירושלים. היכולות המופלאות שהוכיח בוועדה המקומית לתכנון ובניה והתנהגותו ההרואית בפרשת מתחם התחנה (בה נעדר מהצבעה על מתן היתר לפתיחה בשבת) הקנו לו את הכרטיס לאחד המקומות היותר ריאליים ברשימה. לא בטוח שבתוך השביעיה הראשונה אבל כמה שיותר קרוב אליה.

הסיפור האמיתי הוא המקומות היותר ריאליים. מי שייכנס לשם יזכה גם באחד מהתיקים בממשלה הבאה. זה שיקבל את התיק היותר בכיר שאחרי דרעי יסומן בוודאות כמספר שתיים בתנועה. בתנועה כמו ש"ס אין מה לדבר על מספר אחד אפילו בטווח של עשרים שנה. אחרי הסתלקות מרן הגר"ע יוסף התנועה בנויה ועומדת על כתפיו בלבד. כמו ליברמן בישראל ביתנו וכמו יאיר לפיד ביש עתיד. תנועה של איש אחד.

כד להיות מספר שתיים של דרעי צריך לא רק נאמנות טוטלית. זה כמובן תנאי הבסיס אבל בש"ס יש לפחות חמשים איש שעונים עליו. דרעי הוא פרפקציוניסט שמסלק מקורבים ביותר בגלל טעויות קטנות. הוא לא מוכן לקבל תירוצים, ודורש השגיות מוכחות בכל מטלה אליה נשלח הפעיל הנאמן.

במעגל מקורביו המצומצם של דרעי יש, למיטב ידיעתנו, רק שניים שעונים לקריטריון המחמיר הזה. שני אישים צעירים שלא חזרו בידיים ריקות מאף משימה אליה נשלחו. אחד הוא מנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני חיים ביטון. משנהו הוא יועץ שר הדתות לענייני מינויים דוד עמר. ביטון ניהל עבור דרעי שלוש מערכות בחירות וכיום הוא מחזיק על כתפיו את רשת החינוך המצליחה של התנועה. עמר הוא האיש שבנה את הקשר האבסולוטי בין הגר"י יוסף לדרעי - עוד לפני שזה כיהן כיו"ר וזה כרב ראשי לישראל. הוא האחראי על המשך הקשר היום, מול רבנים אחרים היורדים לחיי ש"ס ואכמ"ל. והוא זה שבונה את העתיד שלאחר הפרישה מהרה"ר וההצטרפות הצפויה למועצת החכמים. בלי דודו זה לא היה קורה.

לשניהם יש מקום בצמרת הגבוהה של ש"ס בקדנציה הבאה. מי יזכה להיות מספר 2? דומה שאפילו דרעי עצמו לא התיישב פעם למחשבה מעמיקה בנושא זה. יש לו מספיק כאבי ראש בהווה הנוכחי. לזכותו של עמר עומדות החריפות והתחבלנות. לזכותו של ביטון עומדים הגיל, הוותק, הניסיון והייצוגיות. אם צריך לשים את ההימור כבר עכשיו היינו שמים אותו עליו.

איש הארגון והסדר • חיים ביטון
בימים שלפני הבחירות המפתיעות (טו"ב מנדטים) בתשנ"ט הזמין יו"ר ש"ס דאז אריה דרעי קבוצה של עיתונאים חרדים לבקר במטה הראשי בירושלים. רק עיוור או קהה חושים ברמה המחייבת טיפול לא ראה שש"ס הולכת לקראת סיפור הצלחה מטורף. האווירה הייתה מחושמלת. פעילים התרוצצו כנשוכי נחש. אף אחד לא הרשה לעצמו לשבת רגע אחד למנוחה. דרעי העריך אז שש"ס תגיע לחמשה עשר מנדטים והיה בעינינו כמתעתע.

הגיל הממוצע של פעילי המטה היה מקסימום עשרים וחמש. כן. ש"ס של פעם הייתה מפלגה צעירה עם אש בעיניים. בתוך כל בני התשחורת חסרי המנוח שהתרוצצו במקום צד את עינינו צד את עינינו ילדון אחד. נראה בן שבע עשרה אבל לאחר שיחה איתו התברר שהוא בן עשרים ואחת. לפני שנתיים התחתן והחל לעבוד באל המעיין. בבחירות האלה הוטל עליו לרכז את הפעילות במרחב ירושלים. זכורנו כי מדי פעם נכנס אחד הרכזים אל הקודש פנימה. דהיינו, אל חדרו של הבוס הגדול, ודיווח על היבול היומי. היה מי שחטף צעקות שנשמעו עד למסדרון, היו מי שנכנסו ויצאו בשקט. אצל דרעי של פעם הצלחות נחשבו כמובנות מאליהן.

בין האחרונים נמנה גם הצעירון האמור. שאלנו לשמו. חיים ביטון - הייתה התשובה. שבועיים אחר כך ראינו אותו שואג באקסטזה במסיבת הניצחון בגני אורנים. ואריה אם ישאג מי לא יירא. מי לא יירא. עוד שבועיים חלפו והתברר שהייתה זו שאלה שהקדימה את זמנה. היה מי שלא ירא, ועוד איך.

דרעי לא שכח את ביטון לאחר הבחירות. בהמלצתו התמנה הבחור לסמנכ"ל בארגון לחוזרים בתשובה 'אור לחיים' שפעל במימונו של זאב וולפסון. שנה לאחר כניסתו של דרעי לכלא איבד וולפסון את העניין בארגון והוא סגר את שעריו. ביטון חיפש את עצמו ומצא מקום עבודה חדש: סמנכ"ל במוסדות 'מגדל אור' של הגרי"ד גרוסמן. עוד שנה חלפה והוא כבר מנכ"ל במשרה מלאה. המשרה חיזקה את קשריו של ביטון עם דרעי בנסיבות לא כל כך פרוזאיות. את תקופת השיקום שלו בחודשי המאסר האחרונים העביר דרעי במסגרת מוסדות 'מגדל אור'. דרעי נקשר רגשית למקום ועד לפני מספר שנים נהג לבלות שם את חופשותיו השנתיות.

אחת עשרה שנה חלפו על ביטון במגדל העמק, כשבד בבד הוא ממשיך בפעילות ש"סית והפעם תחת ידו של היו"ר החדש אלי ישי. בבחירות המקומיות תשס"ט רץ ביטון למועצת מגדל העמק והקפיץ את הייצוג של ש"ס במועצה משלושה מנדטים לחמישה. היה זה ההישג השני בגודלו של ש"ס בבחירות המקומיות דאז.

ההצלחה משכה גם את עינו של מי שלא הצטיין אף פעם באיתור כישרונות צעירים. אבל הפעם הוא ראה. שבועיים לאחר הבחירות המקומיות אלי ישי זימן אליו את ביטון והטיל עליו לארגן את מערך הפיקוח והבקרה הממוחשב של ש"ס בהר חוצבים. ביקרנו שם בשעתו. המחזה היה מרתק. באולם ענק ישבו כשלוש מאות מוקדניות שחייגו ללא הרף למאגר טלפונים שנאסף על ידי פעילי השטח. ניתן היה לראות באון ליין מי בטוח מצביע לש"ס, מי מתנדנד, מי קיבל ביקור בית נוסף ועל מי עוד צריכים לעבוד. עשרה מיליון שקלים הושקעו במאגר ובמוקד הענק. כמעט ארבעים אחוז מתקציב הבחירות של ש"ס. התוצאה: שנים עשר מנדטים. המאגר עדיין חי וקיים אם כי קרנו מעט ירדה לאחר שהחל כבר לאכזב. אחד עשר מנדטים בבחירות תשע"ג. שבעה מנדטים בבחירות תשס"ה.

לקראת בחירות תשע"ג הקים מרן הגר"ע יוסף את הטרויקה הידועה. דרעי, ישי ואטיאס ניהלו במשותף את התנועה והשתדלו להפריע זה לזה עד כמה שאפשר. היתרון של דרעי היה בכך שאת עמדת מנהל מערכת הבחירות אייש איש אמונו המחודש חיים ביטון. מזווית ראייתו של ביטון היו אלו ימים קשים ואפלים. לך תנהל מערכת בחירות עם שלושה בוסים על הראש. איך שהוא הוא הצליח לתפקד והתוצאה לא הייתה, בהתחשב בנסיבות, רעה כל כך. אחד עשר מנדטים שאפשרו לש"ס לצוף על פני המים, אם כי באופוזיציה.

חודש לאחר הבחירות קיבל דרעי את אישורו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל למנות את ביטון למנכ"ל התנועה. היה זה הצעד הראשון של דרעי בדרך לשלטון מוחלט על מנגנון התנועה. ביטון הדיח בשקט ובעקביות את נאמני ישי ומינה את אנשי המעגל הקרוב בלבד. כשדרעי השתלט לחלוטין על ש"ס הפך ביטון לאיש החזק ביותר בתנועה בדרג הפעילים. בבחירות לכנסת תשע"ה הוא כבר מופיע במקום התשיעי. אלמלי המחויבות לכמה ח"כים מכהנים מאנשי ישי, הוא היה היום חבר כנסת מן המניין.

בחודש טבת השנה הוא היה צעד אחד מגבעת רם. דרעי החליט להחיל על אזולאי את החוק הנורווגי והפריש אותו מהכנסת. ביטון כבר הספיק להתבסס בג'וב החדש שלו כמנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני ועשה שם חיל. דרעי לא הסכים לוותר עליו שם, וגם הוא התחבר רגשית למשרה החדשה. הוא התפטר מהרשימה, אחריו אולץ להתפטר גם אברהם מיכאלי. הזוכה המאושר במקום בכנסת היה יגאל גואטה, עוד נאמן מבית.

ביטון הבהיר אז למי שצריך להבהיר שהוא בא לעשות סדר של קדנציה אחת ברשת מעיין החינוך. אחר כך הוא יקבל ברצון כל תפקיד שיטילו עליו ובלבד שיהיה חבר כנסת. לבינתיים הוא ממש עושה שם סדר. המנגנון המנופח וחסר היעילות שסבל מעשרות שנות ניהול כושל וחסר אחריות, עבר סינון וייעול ביד ברזל. במקביל השיג ביטון את אישור משרד החינוך לעשרות תקנים חדשים במשרדי הרשת (לשם השוואה: בחינוך העצמאי אושר רק תקן אחד, וגם הוא לא חדש - התקן של המנכ"ל שהיה פנוי מספר שנים). הייעול עשה את שלו ולראשונה מאז שהוקמה קיבלה הרשת דו"ח התנהלות חיובי של משרד החינוך. אכן, אייזן ביטון.

שהמפתחות בידו • דודו עמר
בנטות צללי ערב של שושן פורים שחל השנה ביום שישי, עברה הבשורה כחץ שלוח בחוגי הרבנות ובשדה הפוליטי. דרעי, כך בישר כתב חרוץ, הגיע לביקור מיוחד בביתו של רב העיר ירושלים והראש"ל הגרש"מ עמאר. לכאורה הפתעה רבתי. מערכת היחסים בין האורח והמארח ידועה ומפורסמת. בכל מקרה היא בוודאי לא התחממה לאור הידיעה שפרסם יום קודם לכן בטאון הבית של אלי ישי. בידיעה נאמר כי הגרש"מ עמאר שוקל שלא לבקש הארכת כהונה לאחר גיל שבעים, ולהצטרף למועצת חכמים של תנועת 'יחד'.

האמת היא שמעבר להיבט הסנסציוני, מי שעוקב אחרי מהלכיו של דרעי לא אמור היה ליפול מהכסא. דרעי היה זה שפעל למינוי של הגרש"מ עמאר לרבנות ירושלים כדי להרחיק אותו ממפלגתו של ישי. היה זה אחד התרגילים היותר מבריקים בפוליטיקה החרדית והוא זה שגרם להתרסקותה של המפלגה החדשה. ייתכן בהחלט שהביקור נועד למטרת המשך דומה. קרי: לייקר את מעמדו של רב העיר למען לא ישדלוהו מקורביו להרפתקאות פוליטיות מהסוג של הידיעה האמורה בביטאון הבית.

מה שמעיד על ממד עומק אמיתי יותר בפגישה הוא נוכחותו של אדם צעיר שדומה וזה ביקורו הראשון בבית הראש"ל בשכונת גבעת המבתר מזה עידן ועידנים. מדובר ביועץ שר הדתות לענייני רבנים ומועצות דתיות, דוד עמר (ולא עמאר. הוא מאוד מקפיד על כך). למרות גילו הצעיר ומעמדו הזוטר לכאורה בהיררכיה הש"סית. כולה בן שלושים וארבע ויועץ שר - מדובר באיש שדומה ולא הייתה תחנה ציבורית אחת בחמש השנים האחרונות שהוא לא התנגש בדרכם של אנשי הגרש"מ עמאר. עוד לפני שאריה דרעי חזר להנהגה הוא כבר הספיק לבשל מאחורי הקלעים, בבית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, מהלכים שעוררו את חמתם. כמעט בכל התחנות הוא ניצח.

העימות הראשון היה בפרשת גיורי צה"ל בשנת תשע"א. הגרש"מ עמאר, כך לפחות לפי הדיווחים בעיתוני התקופה, נטה להתיר את הגיורים כפי שביצעה אותם בשעתו הרבנות הצבאית הראשית. ההסכמה לכאורה (כותב השורות אינו נכנס לוויכוחים הלכתיים בין גדולי תורה) עוררה סערה ציבורית כלל חרדית חריפה. דוד עמר, שהיה אז בן טיפוחיו ומנהל ישיבת 'חזון עובדיה' של הגאון רבי יצחק יוסף, נכנס לעובי הקורה. הוא הביא אל תוך הבית את הדי הסערה והצביע על השלכותיה החמורות. בתיאום עם דרעי, שכבר אז החל את מסע החזרה שלו לש"ס, הוא הציע הקמת ועדה רבנית שתדון בגיור הצבאי. בין חברי הוועדה שנבחרו מתוך מועצת הרבנות הראשית היה רבה של באר שבע הגר"י דרעי. מהוועדה לא יצא כמובן שום דבר (כמו מכל ועדת רבנים שעוסקת בנושא שנוי במחלוקת. ראה הוועדה למתווה הכותל). השורה התחתונה: הגרש"מ עמאר הודיע כי גם בגיורי צה"ל יש קבלת תורה ומצוות. משכך לקח הגר"ע יוסף את האחריות והתיר את הגיורים.

בתום הפרשה התראיין בנו של מרן, הרה"ג רבי משה יוסף לעמיתי אבי בלום ואמר כי השתלשלות הפרשה לימדה אותו את ההבדל בין אריה דרעי ואלי ישי. הוא לא ציין את שמו של עמר הצעיר אבל אלה שהיו בסוד העניינים ידעו גם ידעו.

בזירה הבאה זה כבר היה קרב על כל הקופה. בשלהי מושב חורף תשע"ג עמד על סדר יומה של הכנסת חוק שנועד לאפשר לרבנים הראשיים להתמודד על תקופת כהונה נוספת. אלי ישי בסתר ומקורבי הגרש"מ עמאר בגלוי פעלו במרץ בעד החוק. את החוק הגיש במקור ח"כ דוד אזולאי אך כאשר התבררה מטרת החוק הוא אולץ להסיר את תמיכתו. וזאת, לאחר שהתברר שנרקם דיל בין הבית היהודי, ישראל ביתנו ומקורבי הראש"ל ולפיו בתמורה להעברת החוק תינתן תמיכה בבחירתו של ה' דוד סתיו לרה"ר לצידו של הגרש"מ עמאר. משהובאו הדברים לידיעתו של מרן זצ"ל הוא הורה לטרפד את החוק בכל מחיר. עמר היה אחד ממובילי המאבק בבית מרן נגד הדיל והוא פעל לצידו של דרעי בגיוס כללי נגד העסקה. התוצאה ידועה: החוק נפל ביום האחרון של המושב.

וכל זה היה פרומו לקראת הקרב הגדול באמת. בבחירות לרבנות הראשית שהתקיימו בתמוז תשע"ג החליט הגרש"מ עמאר לתמוך במועמדותו של הגר"צ בוארון למשרת הרב הראשי הספרדי נגד בנו של מרן, הגר"י יצחק. טעות גדולה מזאת לא הייתה יכולה להיות אבל את זה ידעו רק בחוכמה שלאחור. על הנייר סיכוייו של הגר"צ בוארון שנתמך בדיל עם הבית היהודי וישראל ביתנו וכל ארגוני הנשים וזכויות המי יודע מה - היו בהחלט שקולים.

זכורנו, יום אחד ישבה בכנסת קבוצת עיתונאים ושוחחה עם יו"ר המטה ויד ימינו של הגרש"מ עמאר ניסים אלקסלסי. האיש הציב בפנינו רשימה של תומכים ומתנגדים לגר"צ בוארון וקבע בביטחון שהוא עומד לקבל לפחות שמונים קולות מבין חברי הגוף הבוחר.

ליד שולחן אחר במזנון ישב דודו עמר, המקבילה של אלקסלסי במחנה הגר"י יוסף, והציג לנו רשימה אחרת. לפי החישובים שלו, הניצחון של הגר"י יוסף והרה"ג דוד לאו היה מובטח. וזה עוד היה לפני הבליץ הגדול של מרן הגר"ע יוסף שקרא אליו את חברי הגוף הבוחר אחד לאחד. כשנפתחו הקלפיות הוברר שהחישובים על עמר כמעט קלעו אל השערה.

את עמר הצעיר פגשתי לראשונה במה שאמור היה להיות הבחירות לרבנות ירושלים טרום עידן הגרש"מ עמאר והרב שטרן. היה זה בימי השר מרגי במשרד הדתות והמשכו בימי הבית היהודי במשרד. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת הפעיל לחץ כבד למינויו של הרב שטרן הדתי לאומי והיה מוכן לשם כך לבצע דיל עם החרדים. רב ספרדי משלהם ורב אשכנזי מהדת"לים. ברקת הבהיר כי מבחינתו כל רב ספרדי חרדי יתקבל בברכה אך הוא היה מעדיף את הגר"י יוסף, הבן של. מה שהיה חסר זה רק הסכמה של ש"ס לדיל והוא היה מבוצע בתוך שלושה שבועות.

באופן מפתיע למדי, מי שלחם נגד הדיל, שזכה לתמיכת מרגי וכנראה גם אלי ישי, היה דוד עמר. הוא טען בתוקף שמורו ורבו לא אמור להיבחר לרבנות ירושלים כחלק מעסקה למינויו של רב שאינו מקובל על החרדים. זו כמובן הייתה עמדתו של הגר"י יוסף עצמו אך מי שהוביל אותה במסדרונות הבית בקבלן 45 ובמסדרונות ש"ס היה עמר.

בקדנציה הקודמת, כאשר ברקת והבית היהודי ניסו להוביל מהלך עצמאי לבחירת רבנים ראשיים לירושלים גם בלי ש"ס, ניהל עמר קרב מאסף נגד כינון הגוף הבוחר לרבנים ועיכב אותו בבג"צים והליכים שונים במשך קרוב לשנתיים. רק כאשר החליט דרעי לאשר את הדיל של הגרש"מ עמאר והרב שטרן נעלמו לפתע העיכובים, והגוף הבוחר התכנס חיש קל לבחירת המועמדים המוסכמים.

עם כינון הממשלה הנוכחית ואיוש התיקים של ש"ס מונה עמר למקום המתאים לו ביותר. יועץ השר לענייני מינויי רבנים ודיינים. בתחום הזה הוא שוחה כמו דג במים. הוא היה מראשי הדיל בין ש"ס ויהדות התורה בסבב האחרון בו נבחרו עשרים ושניים דיינים, מתוכם חמשה עשר חרדים. כיום הוא עסוק בתפירת הדיל הבא ובמינויי מועצות דתיות ורבנים בכל מקום שמתפנה משרה חדשה. על פיו יישק כל דבר.

הערך המוסף הגדול יותר שיש לש"ס ולדרעי מדודו עמר הוא תחזוק הקשר עם הגר"י יוסף. גם לצרכי ההווה וגם במבט צופה פני עתיד. לאחר שהגר"י יוסף יסיים את כהונתו ברבנות הראשית בעוד קצת יותר משבע שנים הוא מיועד למסלול אותו עבר אביו הגדול. חברות במועצת החכמים עם אופציה לקבלת הנשיאות. ש"ס ועמר כנציגה בונים את הגר"י יוסף כממשיך לאביו ממש בכל המובנים.

על הדרך מבצע עמר עבור דרעי שליחויות בנושאים חשאיים ורגישים. חלקם בתחום הרבני וחלקם בתחומים אחרים. בחוגי התנועה יש הקוראים לו ראש יחידת קיסריה. יש בכך הפרזה לא מבוטלת אבל רוח הדברים היא שאף רב או בעל פונקציה תורנית בישראל לא יהיה איום על ש"ס. אם נכונה השמועה שהוא מחזיק בכיס רשימה שחורה, מוטב להתפלל שלא להיות מאלה שלצידם כבר מסומנת האות וי.


עוד בנושא:





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. דודו התותח  (ל”ת)

    משה

    • שס מושחתת מבפנים זה מה שכתוב כאן (ל”ת)


  2. דודו עמר ישלם תשלומי ארבעה וחמישה על פגיעתו  

    יאיר

  3. מי שמכיר יודע שמדובר בשני נוכלים ושקרנים שאם הם אומרים אמת הם מסמיקים!  

    משה יוסף

  4. דודו ודרעי יכולים לקמבן כמה שרוצים אף אחד לא יקח את הר יוסף ברצינות  

    בני

    • מי שעבר את אחוז החסימה זה כמובן ישי שלך (ל”ת)


  5. בהצלחה לשס ולא משנה מי יהיה  (ל”ת)


    • אפילו גנב ארכיפושע שתמך בהחזרת שטחים ומחבלים לארץ הקודש וגרם 1800 קרבנות אוסלו ונתן הכותל לרפורמים (ל”ת)

      לך לפסיכיאטר

  6. צביקה כהן אהוב על כולם  

    יוסי

    • צביקה אהוב? אולי. אבל בטוח חדל אישים 

      יצחק

  7. יעקב ריבלין משועמם!!!  

    אין לי סבלנות לקרוא את כל המלל הזה

  8. לא יכולת להתאפק אה?  


  9. הגעיל אותי המשפט. "האלטרנטיבה ( לדרעי ) בדמותו של היו"ר הקודם, מעוררת צמרמורת" פשוט גועל נפש. מי אתה יעקב ריבלין שתפתח את ה... שלך על  (ל”ת)

    שימי

    • אתה צודק (ל”ת)


  10. דודו עמר מס' 1 איש חסד גדול  

    יוסי

  11. כולם בשיירה למעשיהו  

    יעקב