1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. יצחק הורוויץ

אדוני, ראש הממשלה

עדיף להיות בוזגלו חופשי, מאשר ראש ממשלה ישראלי המשועבד כליל לאג'נדה שהאליטה חפצה ביקרה
יצחק הורוויץ , י"ב טבת תשס"ו 12/01/2006 00:00

כבר לא מה שהיה. שרון



כמה טוב להיות "אדוני, ראש הממשלה", איש שיכול לקבוע גורלות, להזיז הרים, לשנע גבעות, לבנות ערים שלימות, להחריבן בהינף אצבע ולסדר לעצמו את חשבון הבנק בדרך.

כמה טוב להיות "אדוני, ראש הממשלה", ולא בוזגלו מהניקיון, בפרט במשכבך על ערש דווי. כי אם זה כבר נגזר, אז לפחות להיות בטוח שתקבל את הטיפול הטוב ביותר, של הרופא הבכיר ביותר, במחלקה הטובה ביותר בישראל.

כמה טוב להיות ראש הממשלה. כי כשג'ורג דבליו מתעניין בשלומך, שום רופא לא יזניח אותך בקצה המסדרון ושום אחות לא תשכח לעשות את הבדיקות בזמן. תקבל גם מה שלא נכלל בסל התרופות ולא יהססו לערוך עוד ניתוח ועוד ניתוח כדי למצות את הסיכוי האחרון. זה נשמע נורא, אבל גם מלאך המוות מעניק פריוולגיות לראש הממשלה.

כמה טוב להיות ראש ממשלה, מוקף באהבה והערצה ועיתונות שמתחרה בינה לבין עצמה מי יעניק לך כותרת אוהבת ואוהדת יותר, ומי יציין יותר את פועלך הכביר, את החותם ההיסטורי שהותרת אחריך. העידן הוא שלך: אדוני, ראש הממשלה.

כך לכאורה, אבל האמת אחרת.

אין אדם יותר חסר ערך מראש ממשלה ישראלי. הוא האחרון שקובע גורלות והוא האחרון שבאמת יכול להחליט. הדרך תוויה מראש, והכיוון שאליו עליו ללכת ברורה וחד-משמעית. כל מה שנותר לו זה לצעוד בה או להיענש כמו אחרון הילדים בגן. היה וילך בדרך הנכונה הרי הוא מנהיג אמיתי, גיבור עממי ובעל חזון. אם לא, הוא סתם דיקטטור מחרחר מלחמות שדם על ידיו. אם יתעקש הסורר, הוא ימצא את עצמו מוקע על-ידי המשטרה, הפרקליטות והעיתונות כפושע, מושחת ואיש מדון, שלא לדבר על העולם שלא ישכח לו לעולם את לבנון. כאשר הברירה בידך להיות מנהיג אמיץ חסר עכבות, או לחילופין אדם מסוכן שלא עוצר באדום, כאשר עליך להחליט בין להיות גנב קטן או אבי האומה - ההכרעה היא די ברורה.

לכן הדיבורים על עידן שרון הם לא יותר מרצון להמשיך ולטפח את "הדרך הנכונה" ומורשתה. לא שרון היה זה שקיבל את ההחלטות הגורליות, והוא בכוחו עצמו גם לעולם גם לא היה מצליח לבצע אותן ללא ההתגייסות חסרת התקדים למענו, ללא שימורו כאתרוג נאמן וממושמע. עבד נרצע היה שרון, ביד רוח הזמן שתבעה ממנו, להשתעבד לכותרת הנוחה בעיתון, לאהבת האליטות והערצתן.

צחוק הגורל הוא שאם לא היה משרתם הנאמן של מאמרי המערכת, הייתה העיתונות עושה את תפקידה נאמנה, מדווחת אמת, ולא מאפשרת לו להמשיך את הקרקס התקשורתי שערך אחרי השבץ הראשון בו לקה. מצבו האמיתי והמסוכן היה נחשף והכותרות היו מחייבות אותו לפרוש לביתו, לעזוב את המרוץ.

הוא היה אולי מפסיד את הבחירות, אבל מרוויח את חייו.

אבל שוב התגייסה התקשורת למען השרת שהבטיח להמשיך קדימה. שוב נעטף בצמר גפן וענני הדאגה פוזרו, עד שהוא עצמו כמעט האמין שהכל בסדר.

והתשלום היה כבד.

אז אולי אחרי הכל עדיף להיות בוזגלו חופשי, שיכול להשאיר כאן בעולם את חותמו הוא, מאשר ראש ממשלה ישראלי המשועבד כליל לאג'נדה שהאליטה חפצה ביקרה.

אצלנו, אדוני ראש הממשלה, גם כשתתעורר, ותגלה את כל גפיך מתפקדים, אתה פשוט משותק.

פורסם בשבועון 'בקהילה'






הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. חריף ולעניין  

    יוני

  2. חזק  (ל”ת)

    חננאל

  3. נכון מאוד ויש לי הוכחה לזה  

    מושיקו

  4. על אריאל שרון  

    רחל