1. עמוד הבית
  2. לובי נשי
  3. העצמה נשית

קומי, תהיי את! ראיון חג עם הזמרת ציפי קולטניוק

אחרי שנים של חוסר הצלחה ברמה נסית, הבינה ציפי קולטניוק שהיא זו שצריכה לשיר את שיריה: "אם הייתי מצליחה למכור אותם - לא הייתי היום זמרת" ויש לה מסר בולט וחשוב: את אחראית על המעשה - הקב"ה על התוצאות, רק אל תחכי, קומי ועשי עכשיו! ראיון מלא עוצמה ואמונה בליווי שיר ומנגינה
Print שיפי חריטן , ט"ז ניסן תשע"ז 12/04/2017 11:51

ציפי קולטניוק (2)

קולה של ציפי קולטניוק מהדהד ברקע, והכתיבה קולחת כמו מי נהר ביום המושלם בשנה. הוא שונה, מעניין, לא שגרתי ובעיקר – המילים שיוצאות לה מהפה אינן מזכירות אף שיר סטנדרטי שהכרתי אי פעם.

השירים שלה, הם למעשה סוג של תפילה. כשמאזינים להם נוצרת תחושה כאילו ציפי נמצאת פה ליד, מדברת במנגינה, וכל שנותר הוא רק להנהן חזק עם הראש ולהצטרף – או לפחות להתחבר.
בראיון חגיגי ל'לובי נשי – בחדרי חרדים', משתפת ציפי קולטניוק בכל הדרך שלה עד לאלבום השני, שכקודמו, יצא אף הוא בערב חג החירות, ולא סתם.

קולטניוק, בת 32, נשואה לדוד, ואם לארבעה ילדים, חסידת חב"ד, ומתגוררת כיום ברחובות. הגיעה ממשפחה חב"דית אדוקה, ילדה שמינית בבית של אחד עשר ילדים. וכשאני שואלת אותה היכן גדלה, היא קצת מתבלבלת. "זו פשוט שאלה שאין לי עליה תשובה מדויקת", היא מסבירה. "עברנו כל כך הרבה דירות בחיים. ירושלים, קרית מלאכי, באר שבע, שוב ירושלים ועוד ועוד". בכל פעם שהיתה אופציה למקום לימודים טוב יותר עבור אחד מהילדים, כל המשפחה עברה דירה. והיתה גם הרבה שליחות. "הבית שלנו היה בית פתוח לעולים חדשים. היו תקופות שאנשים ממש גרו אצלנו עד שמשרד הקליטה סידר אותם. מה שכן זה הכין אותי להסתגלות בחיים, היא מחייכת. "הרבה פעמים אני עונה פשוט שאני 'צועניה'.

בבית הוריה, שמצד אחד היה הכי מיינסטרים, ומצד שני עם ראש הכי פתוח, ספגה את המוזיקליות. אמה ע"ה היתה פסנתרנית, "אבל את הכתיבה והלחנים שלי אני תמיד אומרת שהבאתי דווקא מאבי המדען", היא צוחקת ואני מבקשת הסבר.

"פשוט. ידעתי שאבא שלי ממציא דברים והיה ברור לי שגם אני יכולה להמציא. אז הלכתי ללמוד פסנתר בגיל מאוד צעיר, והסברתי למורה שאני יכולה לכתוב ולהלחין בעצמי את השירים. אמת המצאתי, אבל שכחתי. לא היה בזה שום דבר אמיתי..."

בגיל 10 וחצי חוותה אובדן שהשפיע עמוקות על נפשה – ולמעשה היה התחלה למה שהיום הפך אותה למי שהיא. "אמא נפטרה ואני מצאתי את עצמי מנגנת המון כדי לחזק את עצמי. בגיל 13 הגיעו גם הלחנים. באותה תקופה בעיקר כתבתי והלחנתי בנפרד. כתבתי מילים לשירים, אם כי הלחנתי למשל פסוקים מתהלים".

היא לא שיתפה איש בלחניה, ורק שמרה אותם לעצמה. היא סחבה איתה את חוסר הביטחון עד גיל 18 לפחות, וגם אז, כשהחליטה לשתף, התביישה מאוד. "אבל הביישנות וחוסר הביטחון הם אלו שחיברו אותי לפסנתר", היא אומרת.
מחרוזת מתוך הדיסק החדש 'קומי'

שנים של חוסר הצלחה: "אם השירים שלי היו נמכרים אז – לא הייתי זמרת היום"
זה היה הזמן שהרגישה שהיא ממש רוצה לספר על מה שהיא עושה בסתר. "כבר האמנתי שיש משהו במה שאני עושה, השירים עלו רמה אבל זה לא היה ממקום של זמרת. הבנתי שאני כותבת ומלחינה אבל לא חשבתי על עצמי כזמרת – ממש לא".

יום אחד היא פשוט לקחה יוזמה – ותמורת מאה דולר קיבלה שימוש באולפן למשך שלוש שעות "נכנסתי לאולפן והתחלתי להקליט סקיצות של עצמי", היא משחזרת. "פניתי לכל מי שיכולתי. שלחתי מיילים וטלפונים, הגעתי לכל אדם שהיה קשור למוזיקה החסידית באותה תקופה. בסוף באמת לקחו שיר שלי ונתנו לילד פלא לשיר אותו. לא הייתי מרוצה – ואני לא מדברת על זה כי אין טעם, אבל הרגשתי באמת שזה לא נכון. השירים שלי מבטאים משהו אחר, וחיפשתי את הבן אדם הנכון שיעביר אותם".

במבט לאחור, היא מסבירה, חוסר ההצלחה היה ברמה נסית ממש. "אם השירים שלי היו נמכרים אז - לא הייתי זמרת כיום", היא קובעת נחרצות. "אנחנו רוצות בחיים כל כך הרבה, וה' מפרגן לנו הרבה יותר – פשוט לא תמיד רואים את זה, ובוודאי שלא מיד".

בגיל 22 עם נישואיה, נטשה את המוזיקה, "כי ידעתי שאני צריכה להתפרנס", היא מסבירה. "אמרתי לעצמי שאשיר ואנגן לעצמי בשעות הפנאי. אחרי חצי שנה נסענו לשליחות ברוסיה, שם חלה בעלי בדלקת קרום המוח. זה היה בחודש ניסן, ערב פסח לפני תשע שנים. הגענו להתאשפז בארץ והוא טופל בבית החולים. עברנו תקופה של שיקום ולאחריה לא חזרנו לרוסיה. מה שחזר איתי מרוסיה לישראל, היתה אש המוזיקה שחזרה לבעור בי. אולי כל זה קרה כי אני צריכה לעשות משהו", הרהרה אז לעצמה וחזרה לנסות שוב ושוב. גם הפעם, ללא הצלחה.

"אסרו עלינו לשיר בפני גברים, אבל היי, לא אסרו עלינו לשיר כלל"



לפני 6 שנים נפל אצלה האסימון. "התחלתי לשלוח מהסקיצות שלי לחברות ולנשים שונות – כי ממילא לא היה לי מה לעשות עם השירים. פתאום הגיע גל של תגובות מנשים שפשוט נפעמתי. נשים סיפרו לי כמה הן נהנות להאזין וכמה השירים שלי נוגעים בלב"

קולטניוק, שהיתה עד אז הכי הכי צינית כלפי המושג 'לנשים בלבד' – החלה לחשב מסלול מחדש. "אסרו עלינו לשיר בפני גברים, אבל היי, לא אסרו עלינו לשיר כלל - אז למה באמת שהשירים שלי יהיו במגירה?", היא שואלת ועונה: "ברגע שהחלטתי, ה' סלל לי דרך, זה היה מדהים. פתאום קרו לי המון דברים, התחלתי לעשות מופע לנשים, שרתי שירים מוכרים ושילבתי שניים-שלושה שירים שלי. נשים התחילו לשאול אותי איך אפשר לשמוע אותי..."

היא התגוררה באותה תקופה בעקרון, בעקבות שליחות של בעלה, שם עבד גם נדב ביטון, מעבד מוכר ובעל שם – שהאולפן שלו בכלל בתל אביב. "לקחתי הלוואות ועשיתי דיסק ראשון כי ידעתי שזו עת רצון ופחדתי להתפכח ולהפסיק", היא משחזרת. "מי מכיר אותי בכלל? למה שיקנו את הדיסק שלי"?
ואכן, האלבום הראשון יצא בערב פסח לפני שלוש שנים, היישר לתקופת ספירת העומר, מה שאכן גרם למכירות להיות די מועטות. "אמרתי לבעלי שבסוף נחלק את זה בבת מצווה של הילדה..." אבל עם האנרגיות החיוביות, הגיעה גם ההצלחה. 3000 דיסקים נמכרו ללא יח"צ.

ההתמודדות: הצעות מפתות נגד ההלכה
עם ההצלחה החלה קולטניוק להתמודד עם הנושא הטעון ביותר: פרסום, שיווק, שירה בציבור – עד היכן? "כל מי שנתקל בשירים שלי הגיע עם הצעה לדחוף אותם לרדיו. גם באולפן, כשעבדתי עם המקצוענים ביותר, יש שירים שאמרו לי שהם פשוט להיטים שחייבים להגיע לרדיו". אין מה לומר, הנקודה הזו מדגדגת בכל פעם שמגיעה הצעה מפתה חדשה, אך קולטניוק עומדת בגבורה יהודית איתנה ובנחישות: "מי שהביא את ההלכה, הוא ידאג שאני אצליח בתוך הגדרות שאני שומרת", היא אומרת מבלי להתלבט.

"מאוד מתחשק לי שהרבה יותר נשים יכירו את השירים כמובן, ועדיין לא ויתרתי על החלום שזמרים ישירו את השירים שלי", היא אומרת. "אם כי היום לא אתפשר. זה חייב להיות מישהו שיידע להעביר את המסר. זה לא קרה עד עכשיו כי ויתרתי על עצמי כזמרת. על ידי גבולות של הלכה, הבנתי שאני זמרת".

האזנה לדיסק האחרון, 'קומי, שיצא בשבועות האחרונים לאחר קמפיין הד סטארט מוצלח, מגלה זמרת נשמה. "אני באמת לא זמרת טכנית", היא מסכימה ומגלה שגם באולפן ביקשה: "הערות טכניות הורסות לי את הנשמה".

כשמדברים על קמפיין ההד סטארט שלה, היא מתרצנת באחת. "זה היה די מטורף לנסות להשיג תמיכה כי בסך הכל אין לי דרך להעלות שירים בגלל הגדרות שלי, גם ידעתי אחטוף ביקורת, וגם בגלל שאני יתומה, קשה לי להיות במקום של 'צריכה עזרה'. כל מי שאמרה לי שהיא תרמה לי, מיד אמרתי לה 'תמכת - לא תרמת'".

לימים שמעה רעיון על מימון הוצאת ספרי חב"ד בזמנו של הרבי, שהתנהלה בשיטה דומה מאוד להד סטארט. אנשים תמכו חודשית וכשהספרים יצאו – קיבלו אותם ללא תשלום. או אז באה מנוחה אל לאורך השיחה מבהירה קולטניוק גם מבלי לומר מילה, שהמסר של פרויקט ההד סטארט מלווה אותה לאורך כל הדרך וקיים גם בתמונה של העטיפה של 'קומי'. "לפרוץ דרך מבלי לפרוץ את הגבולות - כלומר לא לפחד לעשות משהו חדש, אבל להקפיד על ההלכה ואני באמת מתייעצת עם רב, וכל ההקלטות עם המפיקה שלי. מאוד חשוב לי לעבוד צמוד לאישה. יש תחתיה עובדים גברים, אבל העבודה איתה".

ואם כבר מדברים על הדיסק – קשה להתעלם מפתח עטיפתו ומההקדשה שלה לבעלה, דוד "שבאמת מגיע לו כל הקרדיט, על התמיכה, ההשתתפות, העשייה לצדי שאינה מובנת מאליה וכלל לא פשוטה. אבל הוא תומך ללא גבולות".




משפחת קולטניוק. צילום: מקור ראשון

"בסך הכל ידעתי שאני צריכה לעשות את זה", היא אומרת כחלוצה בתחום. "היו לי שירים טובים ובסך הכל נשים חיכו להם". אחת התמיכות היתה להקדיש לעילוי נשמת. "זה הגיע מהרעיון שאת האלבום הראשון הקדשתי לאמא וסבתא שלי ע"ה. זה היה מלא אמונה והעצמה. 8 מרפאות במוזיקה, חלקן לא דתיות, סיפרו לי שהן משתמשות בשירים שלי לטיפול". ובאמת, לצד הציניות שמקומה אינו נפקד, חמש נשים תמכו באלבום לעילוי נשמת.

אנחנו אחראים על המעשים – הקב"ה אחראי על התוצאות
בשנים האחרונים היא זמרת במשרה מלאה ב"ה. התגובות שהיא מקבלת מרגשות: "בסוף אחזור בתשובה בגללך", אומרות לה נשים ויש מי שתוהה: "איך אני אתאיסטית ושרה שירי אמונה"?.

"המטרה שלי במוזיקה היא לגרום לאישה להרגיש טוב עם עצמה. גם אישה חרדית שאני גורמת לה להרגיש טוב עם עצמה – זה לעבוד את ה' מתוך שמחה ועבודה עצמית".

והמסר שלה ברור: "תהיי בעשייה כל הזמן". אנחנו נוטים לחכות שנרד במשקל כדי לקנות בגדים, או לחכות לבית חדש כדי לצבוע אותו. לא, צריכים לחיות עכשיו – כי זו המהות. "אם הייתי מחכה להיות זמרת מושלמת - לא הייתי זמרת".





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. כל הכבוד  

    טובי