פינת פאר חרדית זועקת: הייתי נשואה לשייח סעודי

מיכל ביקשה שניפגש מול הים, זרמתי והסכמתי. היא בת 32, עדינה וביישנית שבחרה בפגישה הראשונה לדבר איתי על החיים ועל האתגרים שתופסים אותנו בפתאומיות ומגלים לנו כמה כוחות יש בנו.

היא סיפרה לי את סיפורה. סיפור של אישה שהתחתנה מלאה בחלומות ורודים ומהר מאוד צנחה ממרומי האולימפוס אל הגיהינום של בעל אכזר ושל סרבנות גט. סיפור של מיכל על שנה של כאב, מתח והמון אמונה שהחזיקה אותה שפויה:

"הייתי בת סמינר טובה וחסודה. התארסתי בגיל מאוחר כי הייתי השלישית בבית בתור לשידוכים, לפני היו עוד שני אחים גדולים שלא התארסו וההורים שלי לא הסכימו לחשוב על אופציה לדלג עליהם, 'בחסידות שלנו זה לא מקובל לעקוף אחים', הם אמרו לי.

השנים חלפו ואני התבגרתי, הלחץ גדל ומבחר ההצעות הצטמק מאוד. הזמן שעבר גרם לי ליאוש בכל נושא השידוכים. כולן סביבי היו נשואות ואני בת 29 ואפילו לא נפגשתי עדיין.

ערב אחד אזרתי אומץ, הלכתי לרב לבקש ברכה לשידוך עבור כולנו. סיפרתי לרב בדמעות על היאוש וביקשתי ממנו עצה וברכה. הרב, בחדות ובתקיפות, אמר לי לדלג על כולם, לשמוע שידוכים כבר היום.

חזרתי הביתה מבולבלת ולחוצה וסיפרתי להורי על דברי הרב. את השקט ששרר ניתן היה לחתוך בסכין, כאבה להם המחשבה שאדלג את אחיי, אבל בעצת הרב הם הסכימו.

ואז היא הגיעה - הצעת שידוך בעבורי. אומנם היו בינינו פערים במנטליות, אבל ההורים שלי שראו את הלחץ והרצון שלי להתחתן, נתנו את אישורם להתקדם לפגישה.

נפגשנו ולמרות שהרגשתי הבדלים במנטליות, רצה אלוקים ולא הפריע לנו כלום. אנחנו מזרם חסידי כך שלאחר פגישה אחת התארסנו. פגישה אחת ראשונה ואחרונה שאחריה אני מאורסת!

העולם היה ניראה לי וורוד מתמיד, העננים היו קרובים אלי במרחק נגיעה, מבחינתי הכל היה מושלם. חוץ מאחי הגדולים. הם היו נגד השידוך מלכתחילה ולא הפסיקו להגיד לי את זה. הם דאגו לומר לי מידי יום שאני שווה הרבה יותר מכזה בחור "ברבר" ואני נפגעתי עמוקות. חשבתי שהם אומרים זאת מקנאה וריחמתי עליהם.

אני וארוסי לא נפגשנו עד לחתונה ובחתונה התפללתי מכל לבי על שני אחי, שבחרו שלא לבוא לחתונה. התפללתי שיתחתנו ויהיו גם הם מסודרים למען ההורים שלי ולמענם. רק שכולם יהיו מאושרים, ביקשתי עמוק בפנים, רק שיהיו שמחים.


צילום: pixabay

החתונה מרגשת, כולם היו שמחים ועליזים, הרי לא בכל יום מתחתנת רווקה מבוגרת. כולם, חוץ ממני - הכלה. החתן שלי התנהג אלי מוזר כבר בחופה.

הייתה לי תחושה רעה, לא רציתי את החתונה פתאום, את השמלה הלבנה, השירה והריקודים. הרגשתי שזו הצגה אחת גדולה.

ואכן זו הייתה הצגה. ברגע שנגמרה החתונה התחיל הסיוט של חיי. לא חלמתי שקיים רוע מסוג כזה. 'היית כלה מכוערת' אמר לי הבעל הטרי שלי מבלי למצמץ. 'לא מבין איך מוציאים כלה לחופה במצב פח שכזה', אלו היו מילותיו המדויקות.

בכיתי מעומק נשמתי, שמלת הכלה שלי היתה מלאה בדמעות של כאב וצער. 'אני כלה', הזכרתי לו, 'את אפילו לא דומה לכלה של פורים', הוא ענה לי בחיוך מרושע. מרוב הלם צבטתי את עצמי כדי לבדוק אם זה חלום או מציאות והאם זה הגיוני שמי שמדבר אלי ככה הוא הבעל הטרי שרק לפני כמה שעות קודם הבטיח לדאוג לי.

'בחיים לא דיברו אלי ככה', בכיתי לו, 'למה? מה עשיתי לך? שאלתי'. אמרתי לו שאני מעוניינת לחזור להורים ועכשיו! הוא צחק לי בפנים ואמר: 'שבעים שנה אני אשב בכלא ולא אתן לך גט'.

האמת שפחדתי. אני באה ממשפחה בסגנון שונה לחלוטין ובחיים לא ראיתי כזאת התנהגות, הברירה היחידה שנותרה לי היא פשוט לשתוק. מבחוץ הוא היה נראה בחור מושלם, פה מפיק מרגליות, ממש בחור זהב אבל בבית פנימה מיום ליום המצב החמיר. הוא שלט עלי, לא נתן לי אוויר לנשימה והתעלל מידי יום נפשית וגופנית.

הרגשתי מתה חיה. בסוף החודש הייתי מגישה לו את המשכורת והוא כלום כאילו חובת הפרנסה עלי. למרות שעבדתי (רק אני), כל שקל היה צריך הסבר לאן הלך ועל מה והקמצנות שלו גרמה לי לשנוא אותו כפל כפליים.

הוא רק דרש ואני כאישה טובה שעושה רצון בעלה הסכמתי לסדר יום מטורף, מלא בכאב של עבודה ונתינה אין סופית ורק חיפשתי איפה אני לא בסדר. אחרי הכל ומידי יום אני שומעת כמה שאני אפס.

חיי הפכו לסיוט מטורף, פחדתי שהוא ירצח אותי, ממש כך. גיליתי שהתחתנתי עם אדם רשע ונצלן, עבדתי כמו חמור לממן לו את השיגעונות שלו. במשך שלושה חודשים אמרתי לעצמי מדי יום שאני צריכה לברוח להורים שלי ולא לחזור, אבל הפחד ניהל אותי. הוא היה חזק ממני והאיומים שלו גרמו לי להישאר למרות שידעתי שאני מאמללת את עצמי במו ידיי.

הכל התפוצץ כשאמא שלי הייתה נוכחת במקרה בסלון ושמעה איך הוא צועק ופוגע בי. אמא שלי הייתה בהלם. 'ככה זה תמיד?' היא שאלה, הוא אפילו לא נבהל או התנצל. 'הבת שלך אפס' הוא צעק והלך.


צילום: פלאש 90

פרצתי בבכי ואמרתי לאמי שהוא רשע, שהוא אכזר. סיפרתי לה שאני סובלת כבר שלושה חודשים ושותקת מפחד. היא בכתה יחד איתי ושאלה למה לא סיפרתי לה קודם, למה הסתרתי?

'את לא חוזרת לבית הזה' הבטיחו לי בני משפחתי ששמעו את הסיפור, ' אנחנו נגן עליך'. ואני הרגשתי כמו בלון שהתפוצץ.

המרוץ לגט היה קשה, הוא אמלל אותי בצורה לא הגיונית מבחירה. הדיין בבית הדין אמר לי שלא ראה כזה רוע כבר שנים ארוכות. הגט הגיע בנס גט שעלה לי המון כסף אבל לא נותרה לי ברירה. בחרתי בחופש, ויתרתי על המון כסף וקיבלתי את החיים במתנה.

גט - פיסת נייר שגרמה לי לרצות לברוח הכי רחוק שאפשר בשביל להתחיל לחיות מחדש. אני יודעת שלא מגיע לי הסבל שעברתי, מעולם לא פגעתי בזבוב. אני כאן כדי להאמין שיש חיים אחרי המוות", היא סיימה את סיפורה הקשה.

מיכל הייתה כנה ואמתית, מה שעזר לי ולה להצליח להתקדם לעתיד וורוד יותר. במשך חמש פגישות דיברנו אחת על אחת על כל הכוחות שטמונים במיכל, על האמונה שהחזיקה אותה ברגעים הקשים מול הכאב ועל ה"כח" שבכלל לא היה לו, לבעלה לשעבר, להפך, מיכל היא החזקה, יש בה עוצמות לא רגילות.

דיברנו בפתיחות על הכאב מהעבר, הבהרנו שהוא היה "גבר על אישה" מה שאומר שהוא היה אפס וקטן כי אלימות זה קו אדום ואין לאף אחד בעולם רשות לפגוע לא בגוף, לא ברגשות וברור שלא בנשמה.

דיברנו על כך שאסור להכליל יש גברים רעים בדיוק באותה מידה שיש נשים רעות, אסור להכליל עדות, או משפחות כי אדם רע, הוא אדם רע ללא קשר לקבוצת השייכות שלו.

חשוב לזכור שבכדי לצאת לדרך חדשה, צריך המון עבודה עצמית רגשית אל מול גורמים שמטפלים כי אישה שעברה אלימות לא בהכרח קיבלה מכות, אלימות יכולה להיות גם פיזית אך גם מילולית או רגשית.

נתנו למיכל כוחות ותזכורת לכך שמעכשיו, עם המון אומץ, היא יוצאת לדרך חדשה. אומץ לדעת להגיד לא לאלימות, רע לי, כואב לי, אסור או מותר.

כוחות לדעת איפה ה"אני" בעולם האישי והזוגי, כוחות לזכור שיש לה דעה ורגשות כי אין מצווה לסבול. נישואים הם חשובים במקום שבו יש אהבה והדדיות ללא פגיעה חלילה והניסיון שהיא עברה היה בדיוק לפי כוחותיה כי אנחנו יודעים שהכל מחושב מלמעלה.

חיזקנו את היופי הפנימי והחיצוני של מיכל ועשינו תיאום ציפיות מול עצמינו ומול המצב. מיכל יצאה לדרך חדשה. היא הגשימה חלום והחלה לימודים גבוהים ובחרה "לחיות מחדש".

אם גם את סובלת מאלימות או כאב, קומי ותעצרי את זה עוד היום, ברגע זה ממש. לכו לטפל, נסו הכל בכדי להתחיל לחיות, אך אם אין שינוי או אין פרטנר, אין מצווה לסבול. תמשיכו הלאה כל אחד למקום שטוב לו, צאו לדרך חדשה כי האושר בידיים שלכם.

"ובחרת בחיים", לכו אחרי הטוב אחרי האושר.
מגיע לכם.
בהצלחה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!