1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. אבי בלום

הקרב המוניציפלי מתלהט: העימות הראשון בין אלקין ליוסי דייטש

"המשמעות של אמירה כזאת היא שלחרדי לא יכולה להיות גישה לראש הפירמידה בשום מקום, לא בוועדת הכספים ולא במשרד הפנים. הגיע הזמן שניגמל מהתפיסה הזאת ונתחיל להאמין בעצמנו", משיב דייטש לאלקין ונראה לרגע כמי שמסיר את כובעו כסגן ראש עיריית ירושלים וחובש מגבעת מייסד קמ"ח
Print אבי בלום , ט"ז סיון תשע"ח 30/05/2018 12:26

דרעי ואלקין דרעי/אלקין. מרים אלסטר, פלאש 90



חלום ירושלים

"קוראים לי, אני בא", אמר רחבעם זאבי המנוח ולא בהכרח בהקשרים חיוביים. אצל השר זאב אלקין האמרה הזאת הפכה לדרך חיים – ובמובנים קצת יותר חיוביים. אלקין מוצא עצמו לאחרונה נע ונד עם ראש הממשלה על ציר מוסקבה-ירושלים, צמוד לנתניהו עוד יותר מהרעייה. הוא מתרגם את ביבי בפני פוטין במוסקבה וחוזר בו ביום כדי לתרגם את נתניהו לשותפיו החרדים. מוציא ומביא אמיתי, עם שתי ידיים ימניות. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת היה משלם הרבה כדי להפוך לשר שכזה. השר אלקין למרבה ההפתעה, מבקש לעשות את הדרך ההפוכה.

כשזאב אלקין שודרג בראשית הקדנציה מחבר כנסת שאחראי על תחזוקת הממשלה לשר בממשלה וחבר בקבינט, הוא סיכם עם ראש הממשלה כי עם השבעתו לשר יפקע מינויו הבלתי רשמי כידו הארוכה של נתניהו במשכן ובמליאה. אלקין לא נכנס לממשלה רק כדי ליהנות מהפוזה, העוזרים והשררה, והסביר לנתניהו שהוא חייב להתרכז בענייני משרדו. אלא שנתניהו מצדו התקשה להיגמל והפשרה שנמצאה הייתה שאלקין יעבור ממצב אוטומט לידני. לא עוד טיפול שוטף בכל תקרית ולכלוך ידיים אינסופי בשמן ובגריז, אלא התייצבות על פי בקשה מפורשת של ראש-הממשלה ברגעי משבר. כשמתרחשת תאונה פוליטית שמסכנת את שלדת הממשלה, תמיד תמצאו את אלקין בסביבה.

השר לירושלים ומורשת שמחזיק גם בתיק להגנת הסביבה, עוסק לאחרונה יותר ויותר בנושאים סביבתיים. כיועץ ומתורגמן אישי של ראש הממשלה הישראלי מול הנשיא הרוסי, אלקין מצא עצמו בשנה האחרונה כאחד משותפי הסוד לניהול המגעים המדיניים באזור. אך אצל ביבי כידוע, הלחם והחלב של המזנון הפוליטי חשובים לא פחות מהקוויאר הרוסי שמוגש במטבח המדיני. את שעות הטיפול במשברים שאלקין הבטיח לנתניהו לפתור, הוא בילה לא מעט בחברת החרדים. במשבר הכותל, הגיוס והשבת הוא עשה שעות נוספות במחיצתם של החברים שמעדיפים להתנהל מול השר הרוסי חובש הכיפה הסרוגה, שמסתיר המון תחכום ויצירתיות מתחת לחזות מטעה של נעימות ונחמדות.

לחרדים שהתרגלו לחזר אחריו ומוצאים עצמם היום כשהוא מחזר אחריהם, עוד נחזור תכף ומיד, אך קודם כל לראש הממשלה שנמצא גם הוא בפוזיציה דומה במידת מה. בשבועות האחרונים זהו לא נתניהו שמבקש מאלקין לסור ללשכתו ולהתגייס לעזרתו, אלא אלקין הוא שפונה לראש-הממשלה בבקשת תמיכה במועמדותו לראשות עיריית ירושלים. נתניהו לא ממהר להכריע ונכון לשעת כתיבת השורות מתקבל הרושם כי בחסות המתיחות המתרגשת מדרום, ביבי יעביר עוד שבוע של הימנעות מהכרעה, בפוזיציה החביבה עליו כל כך שמשמרת בידיו שליטה מלאה.

בצוותא עם עמיתי להגשת 'פילפוליטיקה', פרשן בקהילה יעקב ריבלין, התארחנו השבוע בלשכתו של השר אלקין בכנסת. פתחנו ושאלנו את השר המבקש להתמודד, מהו הערך המוסף של תמיכת ראש-הממשלה מעבר לארבעת הפתקים שיכולים לשלשל לקלפי ארבעת בני המשפחה.

"לתמיכה של נתניהו כיום יש ערך מוסף בקרב בוחרי הימין, עוד יותר מאשר במערכת הבחירות המוניציפאלית הקודמת", השיב אלקין שמכיר את נפש בוחריו, "אבל לפני הכל התשובה לבקשת התמיכה שלי היא שאני איש מפלגה, אני חלק מתנועת הליכוד והתמיכה של ראש התנועה חשובה לי גם כהצהרה של תנועת הליכוד ולא פחות מכך, כגב כלכלי למימון מערכת בחירות שדורשת משאבים כספיים לא מבוטלים". היד הקפוצה על הארנק, יכול אפוא להוות סיבה נוספת לכך שביבי לא ממהר להכריע.

אלקין מזכיר שזו הפעם השנייה בתולדות ירושלים, מאז פרש אהוד אולמרט מסיעת הליכוד בכנסת כדי להתמודד על ראשות העירייה, שלמועמד שבא מתוך הליכוד יש סיכוי ממשי לכבוש את ראשות הבירה. ובאותה נשימה, הוא מודע לשיקולים הנגדיים שמונעים מנתניהו להכריע: "אני מודע לכך שאני יושב על משבצת חשובה שמחברת את הליכוד הן לציבור העולים מחבר העמים והן לציבור הדתי לאומי" – ועל האחיזה ב'בייס' הידוע, ביבי לא ימהר לוותר בנקל, גם לטובת אחיזה בראשות עיריית ירושלים.

להתלבטות של ביבי, שאף פעם לא צריך סיבות מיוחדות כדי להימנע מהחלטה, יש גם שיקולים נוספים: תמיכתם של איווט ודרעי במשה ליאון והחשש מכך שלא ימצא מחליף בן דמותו של אלקין, בכנסת ובממשלה. ראשון הנאמנים, פותר המשברים האולטימטיבי, האיש שקוראים לו והוא בא. אלא שנתניהו צריך לקחת בחשבון, שאם בפעם הזאת הוא ישיב את פניו של אלקין ריקם – לא בטוח שהוא יחזה בפרצופו כשיתחולל לו המשבר הבא.

ישראל מחר

כשר לענייני ירושלים נקלע אלקין לוויכוחים מתמידים עם הפקידות הבכירה באוצר על התקצוב התכנוני של העיר. הפקידים בלשונם, תיארו בפניו את אותו משל של ביבי על השמן והרזה – רק שבנמשל שלהם, הרזה שנושא את השמן, הוא המגזר החילוני הירושלמי שנושא על כתפיו את החרדים והערבים שמתגוררים בעיר.

"כשאתם דנים בירושלים היום, תחשבו על ישראל מחר", השיב אלקין לפקידי האוצר אז ומסביר בכך גם כיום את שאיפותיו. "כשבוחנים את המספר של תלמידי כיתות א' ברחבי המדינה במגזר החרדי, מגיעים לאותם מספרים של דומיננטיות חרדית שרואים היום בירושלים הבוגרת. לכן, מה שנעשה בירושלים בשנים הקרובות – ישליך על האתגר של התמודדות עם פניה המשתנות של המדינה בעוד עשרים שנה. יש אתגר אדיר בירושלים, כלכלי ותרבותי. במצבה הכלכלי הנוכחי ירושלים היא בור בלי תחתית. הרי לכולם ידוע שהארנונה העסקית ולא הארנונה למגורים, היא שמחזיקה כלכלית את הערים המבוססות. בירושלים, הארנונה העסקית מגיעה בעיקר מהשליש היהודי הלא חרדי. המציאות הזאת תשתנה רק אם ניזום תכנית אסטרטגית לפיתוח מרכזי תעסוקה משמעותיים למגזר החרדי".

אלקין הוא המועמד הלא חרדי היחיד שמוכן לדבר בקולו לעת עתה נגד הדרת חרדים מהשכונות המעורבות, אבל גם הוא מעדיף לקמץ במילים – שיכולות לפגוע בו בשאר המגזרים. שאלנו אותו, מדוע הוא מצפה מהחרדים שיתמכו בו כאשר האופציות להרצת מועמד חרדי כמו יוסי דייטש, או אפילו מועמד שיהיה חייב את בחירתו לחרדים לבדם, כמשה ליאון – עומדות על הפרק.

"החרדים צריכים לשאול את עצמם לא רק מי מבטיח יותר, אלא למי יש יכולת ביצוע ויכולת מוכחת של קיום הבטחות", השיב אלקין וביקש מחברי הכנסת לעמוד מול המראה. הם ולא יועצים, הם ולא מתווכים, ולבחון את עצמם: "הרי אני לא צריך לתווך את עצמי לחברי הכנסת ולנציגים דרך יועצים חרדים. הם מכירים אותי, יודעים שאיתי סוגרים דברים בתוך החדר ולא דרך מתווכים, הנציגים החרדים יודעים שאצלי מילה זו מילה ושיש לי יכולת לקיים הבטחה. שכל אחד ישאל את עצמו מי מבין המועמדים, עם היכולת, הבסיס הפוליטי, הקשרים והרקורד, יכול ללכת למשרד האוצר ולגייס כספים לירושלים. אני לא מזלזל באף מועמד, אבל ראש עיר חרדי בירושלים יגרום לכך שכל שקל שהוא יבקש מהאוצר, יהפוך לחלק מהמשא-ומתן הפוליטי מול החרדים. זה יהיה תן וקח שלא ייגמר אף פעם. לטובת ירושלים וגם לטובת החרדים שמתגוררים בה, עדיף שאדם כמוני יעמוד בראשה".

אלקין מבהיר שתמיכה של ראש הממשלה תספיק לו כדי להכריז על מועמדות: "אני לא מצפה שהחרדים יתמכו בי תכף אחרי ההכרזה. הולך להיות כאן מאבק של כמה ראשים ובניגוד למועמדים אחרים שהחרדים שוקלים לתמוך בהם, אני מביא גם קהלים אחרים. את הציבור הדתי לאומי, את עולי חבר העמים וציבור חילוני של מצביעי הימין. אני בטוח שבהמשך הדרך ייווצר עם החרדים חיבור שהוא חיבור טבעי בעיניי ומקווה שזה יהיה במוקדם ולא במאוחר".

שאלנו את אלקין למה להם לחרדים להכריע עכשיו, כשאופציית החבירה קיימת גם אם מועמד חרדי – ירוץ וייכשל. האם תנקום בחרדים אם יחליטו לנסות את כוחם ובכל זאת תיבחר, שאלנו.
"לא תשמעו מפי מילה כזאת וזה גם לא יקרה", השיב אלקין, "אבל כל אחד יכול להבין מה המשמעות של התמודדות חרדית ראש בראש עם כל האמוציות שיצופו מצד מועמדים אחרים והתחושה שתיווצר מול הציבור החילוני. בעיניי, זה מיותר".

אלקין קורץ לחרדים אבל את המבט הוא צריך להישיר בראש ובראשונה לעבר ראש הממשלה. נתניהו נכון לעכשיו, טרם סיפק את הסחורה, וכשאלקין נאמנו נאלץ להאיץ בו דרך התקשורת, זה מלמד רבות על יחסי הגומלין ויחסי האנוש בסביבתו הקרובה של ראש-הממשלה.

חובת ההוכחה

על קו הזינוק לפני המרוץ מתייצבים שלושה מועמדים המבקשים את תמיכת החרדים: אלקין, דייטש וליאון. תמיכה בליאון או באלקין תלמד שהחרדים לא התאוששו מטראומת כישלון המועמד העצמאי. מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין. במקרה שלנו, כמה מהשותפים אוחזים בידיהם דליים מלאים במים קפואים. כוויות קור קשות לעיתים מפגעי החום.

דייטש בטוח שהגיע הזמן להתנער מהאבק וממאבקי העבר, להרים את הראש ולהמשיך קדימה: "שמעתי מה אלקין אומר על כך שמועמד חרדי יהפוך ויכוח על כל שקל לחלק מהמו"מ החרדי מול האוצר", אומר דייטש, "אבל המשמעות של אמירה כזאת היא שלחרדי לא יכולה להיות גישה לראש הפירמידה בשום מקום. לא בוועדת הכספים, לא במשרד הפנים, לא במשרד הבריאות ולא בגוף ציבורי כלשהו. הגיע הזמן שניגמל מהתפיסה הזאת ונתחיל להאמין בעצמנו". כשדייטש מדבר על השתלבות חרדית בשוק התעסוקה, הוא נראה לרגע כמי שמסיר את כובעו כסגן ראש עיריית ירושלים וחובש את המגבעת של אחד ממייסדי קרן קמ"ח - שמקדמת במשך שנים את תחום העסקת החרדים במגזר הציבורי והעסקי.

מדגל התורה ומש"ס, כל אחת בנפרד, דייטש מקבל לעת עתה תשובה זהה ולפיה עליו להביא ראשית לכל, את תמיכת היהדות החרדית כולה. כשדייטש ישב לאחרונה ארוכות בלשכתו של דרעי הוא קיבל תשובה כנה. יו"ר ש"ס לא טשטש בפני דייטש את הרושם כי בחירתו הראשונה היא במשה ליאון – כמועמד לא חרדי שיהיה חייב את בחירתו לגורמים שנשאו אותו על כפיים ללשכה בכיכר ספרא. באותה נשימה הבהיר דרעי כי בניגוד לתקדימי עבר שאחרים קבעו, הוא לא יישאר מאחור אם תסתמן תמיכה חרדית מקיר לקיר במועמד מתוך המגזר. "לא אהיה הראשון, אבל אם תושיב את כולם סביב השולחן והם יכריזו שהם תומכים בך – תמצא שם גם אותי", אמר דרעי לדייטש. לאור מערכת היחסים המתדרדרת בין דגל התורה לשלומי אמונים, יש מי שיאמר שהיתכנותו של קיום תנאי שכזה, מזכירה את סוגיית חז"ל על האומר "הרי את מקודשת על מנת שתעלי לרקיע".

אלא שעבור יוסי דייטש, גם השמים אינם הגבול. ליצמן הוא הראשון מבין ח"כי דג"ל (דרעי, גפני ליצמן) שהודיע השבוע על תמיכתו בדייטש. את כוונותיו של האיש שכבר התחמק לחברים ונעלם מעיניהם במבוך סמטאות ירושלים בשתי מערכות הבחירות הקודמות בבירה, יש מי שמפרש גם הפעם שלא כפשוטו של מקרא. בצמרת ש"ס מעריכים כי המסלול של ליצמן לתמיכה באלקין – עובר אצל יוסי דייטש. כשש"ס ודגל התורה לא ימהרו להכריז על תמיכתם במועמד החרדי, ליצמן יוכל להתנער מכל ניסיון לצרף גם אותו למחנה התומכים במשה ליאון ויבהיר כי הוא, את המאמץ המלחמתי הקולקטיבי - כבר מיצה. בשלומי אמונים מבהירים כי אם סיטואציה שכזאת תתפתח והתמיכה במועמד החרדי תמוסמס בגלל מאבקים פנימיים – הדבר האחרון שאגודת ישראל תעשה זה להביע תמיכה במועמד שמריצים המטרפדים.

אפשר להתפלפל עד מחר על כל תג ותג של פוליטיקה סיעתית, אך דומה שלפני הכל על יוסי דייטש עצמו להתייצב ולהוכיח לחברים שאכן מועמדותו ברת סיכויים – היצוקים באבן ירושלמית קשיחה ולא באבן גיר פריכה. כישלון נוסף של מועמד היהדות החרדית בירושלים – ידרדר את מעמדה הפוליטי של היהדות החרדית בעיר לעומק המפלס של מנהרות הכותל. דייטש יודע זאת ומתחייב להתייצב לפני חברי הכנסת עם נתונים כבר בימים הקרובים. היות ומדובר באנשים שיודעים לקרוא מספרים, צריך להמתין ולראות האם אכן – אחד ועוד אחד חסידי, יתברר כסך השווה שתיים גם בליטאית ובספרדית. אם הנתונים ידברו בעד עצמם ויוכיחו שישנה היתכנות אמיתית, לדייטש תהיה את מלוא הלגיטימציה לבקש תמיכה רחבה. עד שזה יקרה – מוטלת עליו ולא על אחר זולתו, חובת ההוכחה.

מאחורי המחיצה

בין קרבות פסקת ההתגברות ומינויי השופטים של שקד למריבות התרבות של מירי רגב, מתחולל לו בתקופה האחרונה מאבק יצרי לא פחות עם כסף הרבה יותר גדול על דמותה של המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג). במהלך שמשמעותו הציבורית שוות ערך לשבירת הטאבו בוועדה לבחירת שופטים, הצליח שר החינוך – לא מעט באמצעות יד ימינו, ראש המטה טל גן צבי – לשנות את הרכב המועצה להשכלה גבוהה ולהקטין במידה משמעותית את הדומיננטיות של האוניברסיטאות הגדולות. אם נדמה זאת לעגה הישיבתית (להבדיל, להבדיל) תתארו לעצמכם מציאות שבה שר ש"סניק בוגר ישיבה אליטיסטית ליטאית משנה את הרכב ועד הישיבות – ומנציח בו רוב של ראשי ישיבות ספרדיות.
אם לוועד הישיבות במשל, כמעט ואין השפעה תקציבית, למעט אמירה מעמדית, הרי שככל שמדובר במל"ג משמעות השינוי היא אדירה: תקציבית, מעמדית וארגונית. רק בשבוע שעבר חשף אור קשתי ב'הארץ' כיצד מתחת לאפם של ראשי האוניברסיטאות ובחסות חברי ההרכב החדש של המל"ג, העביר שר החינוך את התקנות המכשירות את מעבר המכללות הדתיות להוראה - מאחריות משרד החינוך לזו של המועצה להשכלה גבוהה.

כשפוליטיקאים שאינם חשודים באהבת חרדים מעוניינים לפרגן לנציגינו הנאמנים, הם נוהגים להלל, לשבח, לפאר ולרומם את הנציג החרדי שדואג בכל מאודו לקהל עדתו. בפוליטיקה החדשה, הדתיים-לאומיים הם החרדים החדשים. החרדים יכולים רק להתבונן בקנאה במצביעי הבית היהודי, ולא רק מקרב ציבור המתיישבים, שנציגיהם בכנסת ובממשלה מסוככים עליהם תקציבית בדאגת אב ואם. כל מי שקורא את השורות ומתחיל לצקצק בלשון, צריך רק להזכיר לעצמו שמדובר בדרך כלל, בבוגרי מסלולים שמוכנים להשליך את חייהם מנגד כדי להגן על ביטחון ישראל. אם נציגיהם בכנסת דואגים לחבר'ה האלה בסיום השירות, הם עושים זאת בדין.

מהדאגה הזאת נהנים, במישרין ובעקיפין, גם המסלולים האקדמיים החרדים – ששר החינוך בקדנציה הנוכחית פרש עליהם את חסותו. שרת המשפטים שקד, בשיתוף פעולה עם היועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט, נטרלה את הגורמים העוינים בלשכת היועמ"ש שכילו את זעמם על תכניות ההפרדה – מונח שמותר לאומרו בקרב אותם חוגים רק לצרכי שלום עם הפלסטינים ולא לצרכי שלום בית. בנט מצדו נתן אור ירוק להעברה רשמית של המכללות הדתיות לבנות, לחסות ולאחריות רשמיות של המל"ג, מה שהפך את ההפרדה לחלק מתוכנית הלימודים. כשהתפרסמה ברבים התמונה של האדמו"ר החילוני אהרון ברק, נואם בפני התלמידים במכללת אונו, כשבין הגברים לנשים מחיצות אטומות עוד יותר מאלה שהציב הרב רבינוביץ' ברחבת הכותל, אזלה לנאבקים גם האנרגיה ולא רק התחמושת.

ביניים: המרוץ למיליארד

במלחמה כמו במלחמה, אנו חוזים בתקופה האחרונה במעבר מהגנה להתקפה. אחרי השינוי הפנים-ארגוני שחולל בנט בתוך המועצה להשכלה גבוהה, כאשר לראשונה נכלל בגוף גם הרב ישראל תיק החרדי, רב הניסיון וברוך הכישרון, מתפתח לאחרונה, כפי שמתפרסם כאן לראשונה, קרב פנים אקדמאי על השליטה בגוף שמנווט את הכסף הגדול. הוועדה לתכנון ותקצוב של האוניברסיטאות (הות"ת) שעומדת בלבת הוויכוח, היא הוועדה ממנה התבלטה בשעתו דמותו של פרופסור מנואל טרכטנברג שנשלף מספסלי האקדמיה כדי לעמוד בראש הוועדה הממשלתית שחיסלה את המחאה החברתית, ואחר כך המשיך לגוף מחוסל נוסף, כח"כ במפלגת העבודה.

טרכטנברג נהג להסביר איך מכל תפקידיו, כולל מועמדות לתפקיד שר האוצר, דווקא בתפקיד האקדמי של ראש הות"ת, הוא ראה את התואר החשוב והמשפיע על החינוך בישראל. מדובר בגוף שמחלק בנדיבות מיליארדים ולא במסגרת תכניות חומש, אלא מדי שנה בשנה. מבקר המדינה כתב בשעתו דו"חות עבי כרס על ההתנהלות הכספית השערורייתית של הגוף – אך בפועל לא התחולל כל שינוי. אם אלפית מהביקורת הייתה מוטחת במנהלי הישיבות, אגף המוסדות התורניים כבר היה מגייס את כל משרדי החוקרים הפרטיים בישראל.

לנציגי המכללות שזכו לראשונה לדריסת רגל משמעותית במבנה הארגוני של המל"ג, חברו גם גופים אקדמאיים שלא רואים עצמם מחויבים יתר על המידה לאוניברסיטאות הוותיקות, שעד היום לא ראו גופים אחרים ממטר – גם לא בעדשה מיקרוסקופית. בראש הרשימה ניתן למנות את אוניברסיטת אריאל המושמצת על ידי אחיותיה הוותיקות שבתוככי הקו הירוק, אך גם גופים מדעיים נוספים וותיקים בשפלה ובצפון (שאזכור שמם המפורש רק יזיק למימוש מטרות המאבק).

נציגי כמה מהגופים האקדמיים הללו שמתוקצבים בחסר על ידי המדינה תיארו בטון של פקיד באגף הישיבות המספר על תוצאות עגומות של ביקורות בישיבות (שוב, להבדיל אלף אלפי וכו'), איך גילו על העברת כשמונה מאות מיליוני שקלים לכיסוי גירעון כולל של יותר משני מיליארד שקלים של גוף אקדמאי ידוע באזור חיוג 02. עם הכסף הזה לבדו, הם שחו בהשתאות, ניתן היה להקים אוניברסיטה חדשה בפריפריה. כמה מהמשתתפים שגדלו על ברכי סיפורי האפליה בין המושבים לקיבוצים, נזכרו בימי מפא"י העליזים, כשהמדינה מימנה ביד רחבה את כל גירעונות הקיבוצים.

הקרב הזה טרם הסתיים, אך אם בסיומו ייכבש גם המעוז האחרון של האליטה האקדמאית – ובוועדה לתכנון ותקצוב יישבו גם אישים מהפריפריה וחובשי כיפות, ניתן יהיה לסכם את הקדנציה כתור הזהב של הבית היהודי. עם נתון צנוע של שמונה מנדטים בכנסת ואחיזה בשני תיקים בינוניים, מצליחים בנט ושקד לחולל מהפכה משפטית-אקדמית שלא התרחשה כאן מימי קום המדינה. לחגיגות השבעים הללו, גם החרדים יצטרפו בשמחה, בהפרדה מלאה.

(הטור המלא התפרסם ברשת 'קו עיתונות')


אולי יעניין אותך גם

אולי יעניין אותך גם



הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. שלא תהיינה אשליות, יוסי דייטש לא יהיה ראש העיר ירושלים.  (ל”ת)


    • לא תהיה אשליה יוסי דייטש הוא ראש העיר הבא (ל”ת)

      יוני

  2. אלקיו אדם ראוי  (ל”ת)

    ירושלמי

  3. כתיבה מעולה. הבנה עמוקה. פרשנות מצוינת  (ל”ת)


  4. בגלל שהוא הפסיק לפקוד את קברו של הרב כדורי זצ"ל ולהדליק נר ישועות  (ל”ת)

    זה לא ילך לאריה דרעי

  5. אבי בלום עיתונאי למופת  (ל”ת)

    שרמן