1. עמוד הבית
  2. חדשות
  3. אקטואליה

המחלוקות והפיצולים בחצרות החסידים

בשנים האחרונות הולכת וגוברת תופעת האחדות והשלום: לא עוד מלחמות, כי אם פיוסים הדדיים • מאידך, עדיין ישנן מחלוקות בין החצרות שמובילות לפיצולים בעולם החרדי • 'בחדרי' משרטט את המחלוקות בחצרות החסידים: סאטמר, באבוב, קרעטשניף וזוועהיל • פרויקט מיוחד

Print משה ויסברג , י"ט תשרי תשע"ט 28/09/2018 15:50 עודכן: 02/10/2018 03:04

מסאטמר ועד קרעטשניף מחלוקות1 פותחת.jpg

מאז ומתמיד ידע העולם היהודי מחלוקות. רובן לשם שמיים, מיעוטן פחות. עוד בימי הלל ושמאי התפלגו לומדי התורה ויראי השם בשאלות של הלכה, השקפה וראיית עולם.

בשונה ממה שניתן לחשוב, אל לנו להיבהל כל כך. דווקא במקומות שיש מה להפסיד, שיש אוצרות לאבד, דווקא שם - היריבות גדלה ומתעצמת. מיום שייסד הבעל שם טוב הקדוש את תורת החסידות, החלו שליחיו להפיץ את אורה בכל רחבי מזרח אירופה. אך טבעי היה הדבר, שחלק מאותה הפצה שמימית תכלול גם רסיסי מחלוקות וחילוקי דעות.

ברבות השנים, התעצמה המחלוקת ופיצלה את החצרות הרבות שבעולם החסידות עד שנדמה כי אין חצר חשובה שלא מתכבדת ביריבות עם אחותה. מצד אחד, גם כאן ניתן לראות כיצד הבדלי הגישות הרבו אורה ויראה בעולם היהודי, וחידשו מנהגים והקפדות שאולי לא היו באים לעולם אילולי אותן מחלוקות.

אך מאידך, אי אפשר להתעלם מהנזקים והחורבן שהמיטו מחלוקות אלו פעמים רבות על נפשות צעירי הצאן. הללו שנתנו אמונם ברבי, במנהיג, בראיית קדשו הרוחנית, לא השכילו תדיר להבין את עומק דעתו באשר להחרמת אח, עדה, או חצר מתחרה.

להתנגשויות אלימות אלו הייתה עדנה בשנים האחרונות. התפתחות הטכנולוגיה והתרחבות ממסד התקשרות הביאה לכך שאירועים שהתרחשו עד לא מכבר מתחת לפני השטח החלו לצוף כדומן על פני האדמה. כבר אי אפשר היה להסתיר את דבר היריבות ודיני התורה שהתרבו, ופתאום גם כאלו שנמצאים בחוץ, חילונים, או אפילו גויים, החלו להראות התעניינות בנעשה בחצרות החסידים המתגוששים ביניהם.

פעמים שהדבר מגיע מתוך סקרנות רכילותית, ופעמים שהוא נובע מתוך מחקר אקדמאי וחתירה להבנת העולם הסוציולוגי המרכיב את הדי. אן. איי. החסידי. כך או כך, את המעגלים הרחבים יותר של אותה סקרנות בוערת, אנו מקבלים כגשם ביום חמסין על פנינו.

בשנים האחרונות הולכת וגוברת תופעת האחדות והשלום. לא עוד מלחמות, כי אם פיוסים הדדיים, וקבלת החצר השונה. עדות לכך ניתנה ביריעה נפרדת ובהרחבה. ועד אז, אי אפשר שלא להזכיר את מה שסיפר הבדחן הנודע רבי יענקל מילר. רבי בפני עצמו, ללא מתחרים - אם שאלתם.

"פעם אחת" שח רבי יעקב, "אחרי ששמעתי שהסיבה לזה שהמשיח טרם הגיע, היא משום שיש מחלוקות בין החסידים. יצאתי לבדוק במה מדובר, אולי אפילו אוכל לעשות משהו בנידון. יצאתי לרחוב, שאלתי את החסיד הראשון, איזה חסיד אתה, הוא השיב לי: 'סאטמר'. הוו, נמלאתי זיק של תקווה, איזה סאטמר? סאטמר יש רק אחת! הוא השיב בנחרצות".

הרב מילר המשיך ושאל את החסיד השני, והלה השיב באבוב. איזה באבוב? באבוב יש רק אחת! וכך היה עם אחרים. "איזה מחלוקות יש בכלל ישראל", תמה רבי יענקל לעצמו, כולם מאוחדים. הנה סאטמר אחת, באבוב אחת, ויז'ניץ אחת. אין פילוגים. משיח צריך להגיע כל רגע".

פתאום הוא נתקל בחסיד נוסף שהתהלך לו באטיות בקצה הרחוב. "איזה חסיד אתה?" שאל. "אני?" השיב ההלך, "אני חסיד רחמסטריווקא ארה"ב".

"הנה, מצאתי את האשם לכך שמשיח לא בא", נזעק רבי יענק'ל.

בשורות הבאות בחלק הראשון של פרויקט המחלוקות ננסה לשרטט מעט מהמחלוקות שעדיין קיימות לצערנו בחצרות החסידים, בתקווה שיסתיימו במהרה.

סאטמר  מהר"א – סאטמר מהרי"י

חסידות סאטמר ידעה את אחד המאבקים הקשים והעיקשים בתולדות עולם החסידות, שגרם לפילוגה של הממלכה החסידית הגדולה בעולם לשתי חצרות נפרדות.

הכל החל בשנת תשנ"ט, כשהאדמו"ר מסאטמר (מהרי"י) - אז אב"ד סאטמר בירושלים - נקרא אל מעוז החסידות בוויליאמסבורג שבניו יורק לכהן כאב"ד סאטמר, הנחשב למשרה הרבנית הבכירה והמשפיעה ביותר אחרי האדמו"ר.

זמן קצר לאחר הגעתו של האח השלישי לוויליאמסבורג, נערך מעמד הכתרה רבתי בראשות האדמו"ר בעל ה'ברך משה' זצ"ל, והרוחות בסאטמר החלו לסעור כפי שלא סערו מעולם.

חסידי האח הבכור, האדמו"ר מהר"א מסאטמר (המכונים בז'רגון הסאטמרי והחסידי 'אהריונים') לא הצליחו לבלוע את הגלולה המרה, והכריזו על מלחמה נטולת פשרות, במסגרתה פנו לבית המשפט האמריקני, שם התנהל מאבק משפטי ממושך, שנטה ברובו לטובת פלג המהרי"י (המכונים 'זלונים', או 'זאליס')

במשך כל השנים הללו, לאחר הפניה לערכאות, וחרף בקשות חוזרות ונשנות שיצאו מחדר האדמו"ר זצ"ל - נמנעה כניסתו של המהר"א לבית אביו, שאף לא הגיע להשתתף בשמחות שערך בנו הבכור.

אחד הנאשמים המרכזיים, שסומן על ידי פלג המהר"א כמי שהוביל למינויו של מהרי"י לרב בוויליאמסבורג, הוא הרה"ח רבי משה פרידמן (המכונה בפי כל 'מוישה גבאי') ששימש בקודש אצל האדמו"ר זצ"ל, ויבלחט"א, משמש בקודש אצל האדמו"ר מהרי"י מסאטמר.

חסידי מהר"א טענו כי ר' משה השפיעה על החלטת האדמו"ר באשר למינוי של מהרי"י, וכי הוא עומד מאחוריו. בטענה זו המשיכו לאחר פטירת האדמו"ר בשנת תשס"ו, שהותיר אחריו צוואה, בה ביקש למנות את בנו מהרי"י לממלא מקומו.

כמי שנחשד כאחד הנאשמים העיקריים במצב, סבל ר' משה מלא מעט רדיפות אישיות, והיה נתון מידי יום ביומו לאיומים והטרדות, אך כל זה לא מנע ממנו לשלוט ביד רמה בחצר האדמו"ר זצ"ל.

ובחזרה למהר"א: למרות שלא היה לו גישה לבית אביו, נהג הבן הבכור להגיע לחגים לוויליאמסבורג, הישר מקריית יואל-מונרו, שם שלט כמעט ללא עוררין כגאב"ד קריית יואל.

הגעתו כדי לשהות סמוך ונראה לבית אביו, הייתה מלווה בדרך כלל במהומות, שהידועה שבהן היא זו שפרצה בחג שמיני עצרת התשס"ו,חצי  שנה לאחר פטירת האדמו"ר ה'ברך משה' זצ"ל, בבית המדרש הגדול של החסידות בראדני שבוויליאמסבורג. במהלך האירועים האלימים באותו יום חג, פרצו תומכי מהר"א בהמוניהם אל בית המדרש על מנת להשתלט על המבנה, ולנהל את תפילת החג, כשהם מנצלים צו זמני משופט שנטה לטובתם.

הפריצה לביהמ"ד באה לאחר הוראה שנמסר בשם מהר"א לקהל הגדול שהתפלל בליל החג באוהל מיוחד שהוקם בשכונה, כי על הקהל להתייצב למחרת למניין תהלים בבית המדרש בראדני שעה לפני התפילה (שזו בעצם שעה שביהמ"ד עדיין ריק מאדם). הקהל שהגיע בהמוניו נתקל במבנה ריק ובסיוע מספר היספאנים כבש אותו ללא התנגדות, שבר דלתות, והשחית רכוש, ובהם הסטנדר של מהרי"י, שלחדרו אף ניסו להתפרץ.

דבר המהומות והחילול לא נעדר מכלי התקשורת בניו יורק שדיווחו בהרחבה על האירועים, שהסתיימו בהגעתם של כוחות משטרה גדולים למקום, בליווי חסידי מהרי"י, שהחזירו את השליטה לידם תוך זמן קצר. האירועים הסתיימו במספר פצועים ועצורים.

כך למעשה נמשך המאבק העיקש בין שני הפלגים בכל ריכוזי החסידות ברחבי העולם, עד להסתלקותו של הרבי, אז הפכה החצר הענקית לשתי חצרות נפרדות, כשכל אחד מהצדדים טוען שהוא מחזיק בצוואה האותנטית.

המאבק המר בין הפלגים לא פסח על הקהילות של החסידות בארץ. בקהילת סאטמר בבני ברק, שבתחילה הייתה ידועה כמבצר, שלא ניתנת לחדירה, קמה קבוצת התנגדות מצומצמת שסירבה לקבל את מרותו של מהר"א, וכלפיה הופעלו אמצעי ריסון משמעותיים, כדי לחסל כל אפשרות של חדירה משמעותית של הקבוצה לתוככי הקהילה פנימה.

מעשים אלו, שחלקם היו קשים וגררו מהומות ותגרות, הקשו מאוד על התפתחותה של הקבוצה שחבריה הם חסידי מהרי"י, ובסופו של דבר היא הקימה בית מדרש משלה ברחוב נחמיה בעיר, שם החלה להתפתח עם השנים, כשהיא פותחת מוסדות משלה.

גם בזירה זו התנהלה מאבק משפטי בבית המשפט הישראלי, כשכל צד מאשים את השני בפנייה לבית המשפט הציוני. בסופו של דבר נפתח הליך בוררות בבית הדין, שטרם הכריע בעניין. גם בירושלים, שם נמנים מרבית החסידים עם חסידות מהרי"י, התפלגה הקהילה לשתיים, והן חיות זו לצד זו בשקט וברוגע.

שתי החצרות מחזיקות כיום בציבור ענק הולך וגדל, והדעה הרווחת כיום הנה, כי חסידות מהרי"י מחזיקה בציבור גדול יותר, אם כי לא בהרבה.

באבוב ובאבוב - 45

אחת המחלוקות המפורסמות בעולם החסידי היא בין חצר באבוב לחצר באבוב – 45, שלאחר פסק בית דין הוסיפו לשמם את צמד המספרים 45.

האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זיע"א, שכיהן באדמו"רות שישים שנה - נפטר בראש חודש אב תש"ס והותיר אחריו שני בנים: האחד הוא האדמו"ר רבי נפתלי צבי מבאבוב זצ"ל, שמונה לאדמו"ר; בי"ב אדר תשס"ה הסתלק לבית עולמו ואחיו, האדמו"ר הנוכחי, שהתמנה לרב הצעיר.

רבי נפתלי זצ"ל נחלש ואחיו רבי בן ציון שהיה הרב הצעיר עזר לו בהנהגת החסידות. לאחר הסתלקותו, קודם הלוויה, מונה האדמו"ר רבי בן ציון מבאבוב על ידי דיין החסידות לשמש כאדמו"ר מבאבוב. קבוצה מסוימת פרשה ומינתה על עצמה את חתנו של רבי נפתלי - רבי מרדכי דוד אונגר לאדמו"ר והחלו לקרוא לו בשם באבוב בבית מדרשם ברחוב ה - 45. ברחוב החסידי, החסידים קראו לרבי החדש "קרוש'ין" על שם זקנו של הרבי.

קהילתו של רבי מרדכי דוד התארגנה בנפרד והקימה חסידות נפרדת. הרמ"ד עזב כליל את מוסדות באבוב ופנה לבית המשפט בטענה שהוא היורש ובנייני המוסדות, כולל בית המדרש הגדול ברחוב ה-48 בשכונת בורו פארק בברוקלין ניו יורק - שייכים לו.

השופט היהודי אמר, כי לפני שנבחר להיות שופט הלך לקבל את ברכתו של האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זצ"ל, שאמר לו שכל פעם שמגיע יהודי הוא צריך לעשות ככל יכולתו בכדי שילך לדין תורה. לכן, הודיע השופט כי לא ייתכן שילדיו של רבי שלמה יגיעו לבית המשפט, והוא כפה על הצדדים לחתום שטר בוררות במטרה לשלוח אותם לדין תורה ושיקבלו על עצמם את פסק הדין כך שיהיה לו תוקף של בית המשפט.

הצדדים חתמו על שטר בוררות ובחרו זבל"ה וכל אחד בחר לעצמו בורר בצד שלו, והם בררו עוד שלושה דיינים. צד א. פלג הרמ"ד שהיה התובע מינו את הרב יצחק דב ברגר ממנצ'סטר, ואילו צד ב. הנתבעים חסידי הרב"צ מבאבוב מינו את הרב זלמן גרז, דיין בבורו פארק. שני הבוררים הללו מינו את הרב יחיאל באב"ד אב"ד טארטיקוב, הרב יצחק חיים זלטנרייך אב"ד טשעקווא, והרב אברהם ברוך רוזנברג ממונסי, שאף שימש כבורר בסכסוך הירושות בסאטמר ופוניבז'.

דין התורה נמשך במשך שנים, ולאחר שבית הדין שמעו את כל הטענות משני הצדדים והתעכבו לצורך שמיעת עדויות שונות וקבלת מסמכים - בשל שאלות הלכתיות רבות. במקביל, ברגע שצד התובע תבע את בנייני המוסדות לעצמו, הגיב צד הנתבע ותבע להטיל איסור על פלג הרמ"ד להשתמש בשם באבוב כמו שהוא.

בחודש שבט תשע"ג היה הפסק מוכן לחתימה, ואלפי חסידים ייחלו לחזות בפסק המרעיש. משהבינו בצד התובע שהם הולכים להפסיד, נסע הבורר של צד התובע, הרב יצחק דב ברגר, במפתיע למנצ'סטר והדיון התבטל.

מאז, כל פעם שבית הדין קבע לשבת ולהוציא את הפסק, תמיד צד התובע דחה את העניין בטענות שונות, בסוף החליט בית הדין והודיע סופית שלאחר שנדחה שנה וחצי הוא יוציא את הפסק גם מבלי שהבורר של צד התובע יגיע לחתום.

מאז הדיונים התנהלו כמה שנים בבתי משפט ובתי דינים ובראשם הפסק המפורסם שניתן בחודש אב תשע"ד שפסקו לטובת החסידות הצעירה והקטנה יותר כמה מיליוני דולרים והשם באבוב נשאר אצל הבן של הרבי ר' שלמה זצ"ל.

בית הדין קבע כי הזכות לקרוא בשם באבוב בכל העולם שייכת באופן בלעדי לצד הנתבע ב. (הרב"צ), וצד א. התובע (הרמ"ד) אין להם רשות להשתמש בשם - אלא רק כאשר קיימת תוספת היכר.

בית הדין אף הוסיף וכתב תנאים וגדרים מפורטים לקיים את הפסק, כך לדוגמא, על כל שלט של מוסד הרמ"ד צריכים להצמיד את המספר 45 (על שם הרחוב בו שוכן בית המדרש של הרמ"ד) לשם באבוב, השם 'באבוב 45' גם ייכתב על כל בלנק או שלט של החסידות.

האחים מקרעטשניף ירושלים - קרעטשניף סיגעט: 

אין חסיד שלא מכיר את האחים ר' ניסן ור' זיידל האחים מקרעטשניף מיד עם הסתלקותו של אביהם האדמו"ר רבי צבי הירש מקרעטשניף זצ"ל מי שכונה ר' הרשל'ה בט"ז אייר תשס"ו, כבר נרשם הסכסוך לאור דרישות של הרבי הצעיר.

בעזרתם של כמה עסקנים חשובים ובראשם הרה"ח ר׳ יחיאל רבינוביץ ז״ל עברו את הלוויה בשלום כאשר הבן הבכור ר' ניסן האדמו"ר מקרעטשניף ירושלים הוכתר כממלא מקומו בארץ והבן הצעיר ר' זיידל הוכתר כאדמו"ר מקרעטשניף ארה"ב.

בזאת למעשה ביטא את רצונו של האדמו"ר זצ"ל שכתב בשני צוואות בחורף שלפני פטירתו בהתייחסו לבנו בכורו: "רק זכותו לבוא לכונן בירושלים בבניין שלי כנהוג בכל העולם שזה שייך לבן הגדול ואין לשנות משום תירוצים שבעולם".לאחר הלוויה שוב החלו החיכוכים עם הבן הצעיר והצדדים נכנסו למו"מ תוך כדי השבעה ונחתם הסכם. ההסכם לא החזיק ואחרי כמה שבועות התפוצץ.

לפני הימים הנוראים של שנת תשס"ז הגיש הבן הצעיר בקשה בבית הדין של 'העדה החרדית' לעיקול בית המדרש ברחוב אבינועם ילין שנדחה על ידי בית הדין שהציעו ללכת לבוררות.

ואכן, בתחילת החורף של שנת תשס"ז הוקם הזבל"א כאשר צד קרעטשניף ירושלים בחר בדיין הגאון רבי יעקב אברהם כהן ובקרעטשניף ארה"ב בחרו בגאון רבי נתנאל לינדר ושניהם בררו את הגאון רבי גבריאל נויפלד כבורר שלישי.

הדיונים נמשכו יותר מחמש שנים בלמעלה משלושים דיונים ושמיעת עשרות עדויות. כאשר הרבנים כבר ישבו לדיונים על הפסק "התפטר" לפתע הצד של קרעטשניף ארה"ב (כיום קרעטשניף סיגעט) דהיינו הבורר שלהם והטוענים שלהם, ומאז הבוררות נשארה תקועה ללא התקדמות, כאשר הבן הצעיר מסרב להחזיר את הבורר שלו ואת הטוען  הרבני שלו.

בשלב הזה פנו בקרעטשניף סיגעט לבתי משפט, והעבירו שני שליש מהנכסים על שמו של הבן הצעיר, למרות שבקרעטשניף ירושלים יכלו להוכיח שהדבר נעשה בעורמה סירב האדמו"ר בתוקף לנהל דיון בבית משפט מפני חילול השם, והעדיף להפסיד מאשר להתדיין בבית משפט.

לפני כשנה וחצי כבר חשבו שהמחלוקת תגיע לקיצה, כאשר הצדדים כבר ישבו לחתימת הסכם בליל ערב פסח, יחד עם עורכי דין, ושוב העסקה פוצצה הפעם הייתה בתמונה הרבנית מביאלא בני ברק הרבנית רייצא ברכה רבינוביץ, ומאז לא נרשמה שום התקדמות בין הצדדים.

לאחרונה נפתחה חזית חדשה במחלוקת זו, כאשר לאחר שהעביר הרבי מסיגעט שמו את הנכסים בקרית אתא ביקש הבן  לנשל את תושבי הקריה בקרית אתא מזכויותיהם על הדירות שרכשו מהאדמו"ר זצ"ל, והתושבים פתחו במאבק על זכויותיהם, ולטענתם הבן הצעיר מסרב להתדיין איתם בדין תורה למרות הצעת השופט.

האחים הקדושים מזוועהיל: סכסוך שנמשך עוד קודם פטירת הרבי הקודם

בי"ב טבת תש"ע לאחר פטירת האדמו"ר בעל ה'אור אברהם' מזוועהיל זצ"ל במסע הלוויה הכתירו בשם המשפחה ובשם ראשי החסידות את הבן השני רבי שלמה לממשיך השושלת כל האחים והאחיות קיבלו את הכתרתו ועד היום כולם חיים בשלום עם הרבי.

הבן הגדול רבי גדליה משה פתח חצר לבד והוסיף את לחסידות את השם "קהילת" זוועהיל  הכוללים ישיבה קטנה וגדולה הרבי ר' גדליה משה לא מוזכר ביומונים 'המודיע' ו'המבשר' אך שמו נקרא בפי כל זוועהיל.

הסכסוך בזוועהיל בשונה מחסידויות שונות החל כבר כמה שנים לפני הסתלקות אביו היו חילוקי דעות בין האדמו"ר לבנו ובין שאר החסידים לאחר שניהל והקים את המוסדות המפוארים של זוועהיל בירושלים, ורבי גדליה משה יצא מהחסידות ולא נפגש עם אביו מספר שנים עד פטירתו.

במהלך הלווייה השתתף רבי גדליה משה עם כל ילדיו בבית המדרש הגדול של זוועהיל וכיבדו אותו מאוד. מאז עברו תשע שנים ועד היום לא היה שום התקרבות בין האחים. בתקופה הראשונה לאחר הפטירה היה סוער מעט, ובהמשך במסע הלווית אמם הרבנית הייתה התקוטטות אלימה, אבל כיום אין מריבות ואין גם מגעים לשלום.

תקוותנו כי בבוא העת נראה את האחים האדמו"רים בצוותא חדא מנהיגים את חסידיהם בצוותא. 



עוד בנושא:





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מחלוקת קרעטשניף נראית שונה לחלוטין ממה שכתבתם  


  2. שקר  

    מושה

  3. לא אמת  

    יעקב

  4. קרעטשנעף  

    משה

  5. בושה וחרפה  

    חוזר בתשובה

  6. שקר וכזב  


    • לא בדיוק 


  7. סליחה: אבל איזה מין כתבה זו? מחלוקת ושנאה ורכילות בריש גליע?  (ל”ת)


  8. מה עם סלונים וסלאנים. ומהכתבה נראה שאצל הליטאים יש שלום.  


  9. קרעטשניף  

    יוסי

  10. אני קורא ולא מאמין האם באמת כבר אין שום גבול הטעם הטוב בכתבה?  (ל”ת)


  11. זוועהיל  

    שמוליק

  12. זה נראה אמת  

    שמח

  13. מה עם פלגי ביאלא  

    ירושלמי

  14. מי שמשלם...  (ל”ת)