נשים תצעדנה ברחובות להלחם בפמיניזם שמדכא זכויותיהן

אבל נאנוס היה יותר ערמומי, הוא שאל את הקוסמוס שאלה אחרת:
ומה אם זה היה אירוע של אדם שלא מסכים לשמוע יהודים שרים?
הופה, מתוחכם.
ולמה מתוחכם?
כי השאלה הזאת מעמידה פנים כאילו מדובר בגחמה אישית של הרב פירר, באיזו קפריזה גזענית מקומית.
ואם לא נקבל את הקפריזה האישית הזאת, כל הבעיה תיפתר.

הצרה היא שלקפריזה האישית הזאת קוראים יהדות.
הצרה היא שלא מדובר באדם אחד אלא בדת שלמה.
וזה הצעד שנאנוס ודומיו פחדו לצעוד.
ולכן אני אצעד אותו עבורם:

מה באמת נעשה עם היהדות הזאת?
מה נעשה עם הדת העיקשת הזאת שלא עומדת בסטנדרטים המערביים?
מה נעשה עם כל חזלינו שלא התעוררו בבוקר ופספסו את שיעור המגדר בפקולטה למדעי החברה?
ומה נעשה עם כל האנשים שבוחרים לדבוק בדת הזאת?
שאלה טובה.
אגב, זאת השאלה היחידה שעומדת על הפרק, אין שאלה אחרת.
בטח לא שאלת שיוויון או זכויות נשים.

אם מרבית הנשים היו בעד הרב פירר ונגד ביטול ערב ההתרמה (ועל פי פילוח הרשת, זה מה שקרה) אז מה הטענה בעצם?
שנשים נלחמות נגד עצמן? שנשים לא יודעות מה טוב להן?
אם היה נניח איזה מאבק שחורים בארה"ב ומרבית השחורים היו מתנערים ממנו או מתנגדים לו מפורשות, גם אז היו מעזים לומר שהשחורים לא יודעים מה טוב בשבילם? ברור שלא.
אז למה עם נשים זה בסדר?
ולמה זה פמיניסטי לטעון שרוב הנשים לא יודעות מה טוב עבורן?
זאת לא ההגדרה של שוביניזם בעצם?

לא, לא.
לא היה כאן שום מאבק בעד נשים.
היה כאן מחטף של המאבק הזה לטובת מאבק אחר:
המאבק נגד זהות יהודית.
הפרוגרס טוב במחטפים האלה, הוא מכנה אותם "איחוד מאבקים".
זאת דרך מצוינת לסתום פיות, כמעט דרך גאונית:
אם אתה מתנגד לי אז אתה שונא נשים או שונא או שונא ילדים פיליפינים קטנים.
במילים אחרות: אם אתה מתנגד לי - אז אתה בן אדם רע.
איזו בריונות נפלאה במסווה של אהבת אדם.

מכל מקום אני אישה ואני יהודיה ולכן אני מצהירה בזאת שאני לא מוכנה שישתמשו במגדר שלי כדי להלחם בדת שלי יותר.
חפשו במקום אחר, חפשו בכל מקום שבא לכם אבל רדו ממני, אתם לא מייצגים אותי בשום צורה ולא נלחמים עבורי בשום צורה, אני חיה עם הדת שלי בשלום, תודה.

לא ירחק היום בו נשים תצעדנה ברחובות כדי להלחם בפמיניזם שמדכא את זכויותיהן.

ולא ירחק היום בו היהדות כדת תצא מהחוק.

אנחנו עדיין לא שם אבל אנחנו כלכך בדרך.