1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. ישי הבלין

בנימין נתניהו כשל בניסיונו לסייע לאהוד ברק

הכישלון של ברק להוביל את גוש השמאל הוא גם הכישלון של נתניהו |ישי הבלין מסביר איך ניסה ראש הממשלה לסייע ליריבו הוותיק ומה הוא חשב להרוויח מכך | פרשנות

ישי הבלין, כ"ב תמוז תשע"ט 25/07/2019 17:20

דרוש שמאל חלש אהוד ברק / בנימין נתניהו אהוד ברק / בנימין נתניהו צילום: יונתן זינדל ובאסל עוידאת, פלאש 90

ההודעה שהתפרסמה לפנות בוקר, בה התבשרנו על חבירתו של אהוד ברק ומפלגתו החדשה, יחד עם סתיו שפיר, למפלגת מרצ, שמה סוף די מאכזב לחלומותיו הגדולים של ראש הממשלה לשעבר. 

במשך שבועות מנהל ברק קמפיין אגרסיבי וקולני שממוקד בראש הממשלה נתניהו, תוקף אותו ומבטיח להדיח אותו. התקווה של ברק, כשהחליט לקפוץ שוב לברכה הפוליטית, הייתה שהוא יצליח לטפס בסקרים, להוביל את גוש השמאל ולאחד אותו ('העבודה', 'מרצ' ו'ישראל דמוקרטית' של ברק,) תחת הנהגתו שלו.

מיד עם הקמת מפלגתו החדשה הבטיח ברק שיחתור לחיבורים עם שאר מפלגות הגוש, כדי ליצור יחד מחנה שמאל גדול. סביר להניח שברק קיווה שגוש השמאל המאוחד בראשותו יאפיל על החברים מכחול לבן. גנץ ולפיד מגיעים די חבוטים לבחירות החוזרות, בלי שום דבר מעניין וחדש להציע לבוחר.

ליברמן לקח ללפיד את הטיקט החילוני, וברק קיווה לגנוב לגנץ את תפקיד 'האלטרנטיבה לנתניהו'. כמו שבוז'י הרצוג הצליח בבחירות 2015, בעזרת חיבור לציפי לבני, למצב את עצמו כאלטרנטיבה השלטונית ולגמד את מפלגת המרכז של לפיד, יכול ברק לקוות שכך יקרה גם ל'כחול לבן' אם בשמאל תצמח מפלגה גדולה ואסרטיבית בראשותו.

אבל לא רק ראש הממשלה לשעבר קיווה שבחירות 2019 ב' יהיו שחזור של קרב נתניהו-ברק בבחירות 1996, גם ראש הממשלה המכהן התחבר לרעיון. מרגע שהצטרף ברק למערכת הבחירות, נתניהו העניק לו שירות מיוחד לניפוח תקשורתי ופוליטי. הוא התנגח, לגלג וטרח להגיב כמעט לכל סרטון שבו תקף אותו ברק. נתניהו למעשה התגייס לקמפיין של 'ישראל דמוקרטית' ועשה הכול כדי לתת את התחושה שברק הוא היריב העיקרי שלו.

רבים תהו מדוע נתניהו מקדיש זמן ליריב כה חלוש, וממגד ממעט להתייחס לבני גנץ וליאיר לפיד שמפלגתם היא היחידה שמתחרה עם 'הליכוד' על תואר המפלגה הגדולה. הסיבה היא שנתניהו העדיף ליצור מציאות, לא להגיב לה. במקום לנסות לשכנע שוב את הציבור ש'גנץ שמאל חלש', הוא העדיף שהמתחרה העיקרי מולו יהיה אדם שזיהויו כשמאלני לא דורש כל מאמץ מצד נתניהו.

ברק הוא שמאל קלאסי, בשר מבשרה של מפלגת העבודה. אין יריב נוח ממנו לנתניהו, ודאי שהוא נוח בהרבה מבני גנץ, כשלצידו בוגי יעלון. במקום לתקוף את גנץ, נתניהו העדיף להתעלם ממנו ולהעצים בהתקפות את היריב המועדף - ברק.

במבחן התוצאה, השניים כשלו במשימתם. הראשון ששיבש את התכנית היה יו"ר 'העבודה' עמיר פרץ, שהתחייב בעקבות האיחוד עם אורלי לוי שלא יחבור למפלגתו של ברק או למרצ. אם לא די בזה, מפלגתו של ברק דשדשה בסקרים ומה שנותר לברק לעשות הוא רק לחזר נואשות אחר מרצ ולהסכים לחבר את המפלגות מעמדת חולשה מובהקת. החלום להוביל את הגוש נגוז לו, ונראה שראש הממשלה לשעבר ניסה רק לצאת מהסיפור ללא ביזיונות.

בחיבור החלקי הזה של שתיים וחצי מפלגות שמאל - קשה לראות אלטרנטיבה לנתניהו, אבל גם אם מחנה השמאל יתרומם בהמשך, לא ברק יהיה זה שיוביל אותו.



עוד בנושא:





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. נקודות נוספות  


    • היום זה 

      אני

  2. אני תוהה מה יש לכותב הכתבה אישית נגד ברק  

    אני