1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. הלכה

השיעור השבוע של הגר"ד יוסף; סוגי האתרוגים המצויים ודיני אתרוג המורכב

צפו בשיעור השבועי של הרה"ג דוד יוסף • נושאי השיעור: אתרוגי זן חזון איש, תימני, מרוקאי, חב"ד (יאנווע) | דין האתרוג המורכב | אתרוג שלא ידוע מקורו | נאמנות מוכר האתרוג

 

הרב אריאל סגרון, י"ב תשרי תש"פ 11/10/2019 14:02

צפו בוידאו הרב דוד יוסף הרב דוד יוסף צילום: באדיבות המצלם

 

א. סוגים רבים לאתרוג אך רק אחד מהם מקורי
מלבד מה שבודקים בקניית אתרוג לחג הסוכות את יופיו ומראהו של האתרוג שיהיה נאה ומהודר, יש לנו לבדוק ולחקור אחר מקורו של האתרוג לבודקו אם הוא איננו מורכב.
כיום בשוק יש כמה סוגים וזנים של אתרוגים. זן חזון איש, אתרוגי חב"ד, אתרוגים מרוקאים, תימנים, ועוד. ולמעשה כשנפתח את האתרוגים הללו מכל הסוגים בכולם נראה שאפשר להגדירם כמשפחה אחת. כיון שכולם דומים אחד לשני. אך מאידך לא יתכן שכל אחד מהם ייחשב לאתרוג שהרי יש שינויים רבים ביניהם. וגם בעצם הגידול שלהם יש לכל אחד מהם שיטות גידול שונות.
והנה בזמן מרן הבית יוסף והרמ"א התחילה תופעת הרכבת האתרוגים. והחלו לדון בזה אם אפשר ומותר לברך על אתרוג שכזה. בשו"ת הרמ"א (סימן קיז) דן בנושא הזה, וכן יש תשובה בשו"ת מהר"ם אלשיך (סימן קי) ועוד פוסקים רבים דנו בנושא הזה. וב"ה שזכיתי לעסוק בדברי הפוסקים בנושא הזה, והנראה שודאי שאי אפשר לומר על כמה סוגי אתרוגים שכולם אמיתיים, אלא רק סוג אחד הוא האמיתי והנכון, וכל השאר אינם אתרוגים כלל.
והסיבה לכך היא שבאתרוג אנחנו מסתמכים על החזקה שהוא האתרוג, אבל החזקה היא על כל אתרוג בפני עצמו, אך בכללות יש רק סוג אתרוג אחד שהוא אמיתי וכל השאר לא.

ב. סימני המורכב המובאים בפוסקים
האחרונים נתנו שלושה סימנים כיצד לקבוע אם האתרוג הוא כשר או מורכב: א. אם העוקץ שבו שוקע. ב. שיש בליטות לכל אורכו. ג. שהגרעינים שבתוכו שוכבים. וסימנים אלו מופיעים כבר בשו"ת הרמ"א (סימן קכו).
ואין ספק שכיום אין סימנים אלו מעלים ומורידים, ואינם תקיפים היום כלל. כיון שבעידן הטכנולוגיה יכולים החוקרים בעזרתה להביא לתוצרת של כל סוג של אתרוג בכל צורה ואופן שהוא. ומדינת ישראל היא המתקדמת בעולם בכל התחום של חקלאות. והיצוא של המדינה למדינות דרום אפריקה הוא בידע בגידול וחקלאות, ובכלל זה לצערינו גם בהרכבה - שהיא איסור דאורייתא - הישראלים מבינים יותר מכל העולם.

ג. סיבת הרכבת האתרוגים במשך הדורות
הצורך להרכיב את האתרוג הוא מסיבה אחת. והיא על מה שכתוב בגמרא בקידושין (ב:) שיש דברים שעץ האתרוג שווה לאילן, ויש בו דברים שהוא שווה לירק.
הסיבה שאתרוג השתווה לירק היא משום שאילנות מאכל כגון תפוחים וכיו"ב די להם בהשקיה במהלך החורף ואינם צריכים יותר מזה. לעומת זאת ירקות זקוקים להשקיה בכל מהלך הגידול.
ואילן האתרוג, בשונה משאר אילנות המאכל, זקוק להשקיה בכל מהלך השנה כירקות. ובלשון הגמרא: שכל האילנות גדלים על רוב מים, ואתרוג גדל על כל מים.
ולכן כיון שעץ האתרוג הוא כל כך עדין ורגיש דנין אותו כירק לענייני תרומות ומעשרות, כיון שהוא דומה לירק, אך למעשה הוא אילן.
מציאות זו של האתרוג שהוא כירק משפיעה על כך שעץ האתרוג קשה מאוד לגידול, ועדינותו רבה. ומחמת כך, החלו להרכיב אתרוגים במינים אחרים מה שתורם לחוסנם ולחוזקם של עצי האתרוגים.
הרכבת האתרוג נעשית בעיקר עם עץ הלימון, משום שגידול הלימון קל ביותר, ואינו דורש השקיה בכל מהלך השנה, ובכל שנה מוציא הוא כמות נכבדה של פירות יפים ונקיים.

ד. אתרוגי זן חזון איש
ואפשר לראות כיום את הסימן הזה בהבדלים בין הזנים. שבזן התימני למשל, עץ האתרוג מניב מעט מאוד אתרוגים, וגם מה שגדל אינם יפים כל כך. והרבה פעמים קורה ומשקים את העץ ומטפלים בו כיאות ופתאום העץ נובל, ופעמים שאף פרדסים שלימים נובלים ללא שום הסבר. וזה לכאורה אחד מהסימנים שזה באמת אתרוג משום שרואים שהוא גדל על כל מים וכמו שאומרים חז"ל.
אולם אתרוגי זן חזון איש הם קלים יותר לגידול, ותנובתם רבה כמעט פי ארבעה לכל עץ מאשר האתרוג התימני. [וח"ו שאין אנו באים לערער על חזקתם של האתרוגים אלו, אלא רק להבחין בין הזנים.]

ה. אתרוגי ארץ ישראל
"זן חזון איש" נולד ממעשה שהיה. שהחזון איש בעצמו היה פעם בעיה"ק צפת לצורך מנוחה, ושם במורדות ההר, במקום שקשה לאדם להגיע אליהם, ראה עצי אתרוג והתבטא "שאין ספק שעצים אלו הם אתרוגים אמיתיים". וסיבתו היתה שמשום שקשה מאוד להגיע אליהם, ואין מסתבר לומר שיבוא מאן דהוא וירכיב שם אתרוג.
ובאמת שעד לפני כמאה וחמישים שנה היו אתרוגי ארץ ישראל מוחזקים כאינם מורכבים. אך במהלך הדורות האחרונים הערבים ימ"ש שחיים כאן בא"י למדו את השיטה, והחלו אף הם להרכיב אתרוגים. בתחילה היה זה רק באזור אום אל-פחם, ואז התפרסם גילוי דעת של גדולי הרבנים באותה תקופה שלא לרכוש משם אתרוגים. ולאחר מכן נתגלה שגם ביפו עושים הרכבה באתרוגים, וגם שם התחילו להימנע מלרכוש, וכך הלך הענין הזה ונפוץ בכל רחבי ארץ ישראל.
וזה בעצם מה שהחזון איש אמר, שאם רואים עץ שככל הנראה לא נגעו בו ולא התעסקו עימו, ככל הנראה שלא הרכיבו אותו, והוא עץ אתרוגים אמיתי. והוא מה שנחשב "אתרוגי ארץ ישראל" המובא בספרים שבעבר נהגו לסמוך עליהם שאינם מורכבים.
והאמת שאמנם קשה לערער על האתרוגים הללו, אך בפועל יש בהם בעיה שהם מלאים 'מיץ', ולהלן יבואר.

ו. סברת המקלים באתרוג המורכב
ויש כמה דעות שסוברים שיש להקל באתרוג המורכב, וטענתם משום שכתוב בתורה (ויקרא כג, מ): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו'". ודרשו חז"ל במסכת סוכה (לה.) שצריך שיהיה טעם עצו ופריו שווה. ופרי זה הוא אתרוג.
והנה בדור הקודם חי בירושלים הגאון רבי אליעזר אלפנדארי שהיה אב"ד בעדה החרדית, והוא היה גאון עצום. והוא טען בתשובה (חאו"ח סימן יג-יד ובשו"ת הסבא קדישא סימן יב) שגם בלימון יש בו 'טעם עצו ופריו שוין'. וממילא יש להתיר את נטילת האתרוג המורכב והברכה עליו. וגם אם הרכיב לימון באתרוג אין בזה משום חסרון באתרוג.

ז. ביאור שונה ב'טעם עצו ופריו שוה'
ובתשובה לדבריו יש לומר את מה שכתב המהר"ם בן חביב בכפות תמרים (סוכה לה.) שביאור 'טעם עצו ופריו שוה' היינו שטעם עץ האתרוג הוא כטעם הקליפה שלו, וכשקליפתו עבה והיא מעיקר הפרי. אך הלימון אין קליפתו עבה כלל, ואיננה מעיקר הפרי ולא מסתבר שנאמר 'טעם עצו ופריו שווה' על החלק הטפל של הפרי.
ודבריו נראין בעיקר באתרוג התימני שקליפתו עבה מאוד וכל הפנים שלו כטעם הקליפה, אולם אתרוגי 'זן חזון איש' מלאים מיץ, וקליפתם דקה ואיננה עיקר הפרי, אי לכך, אי אפשר לקבוע שטעמו שוה לטעם העץ מחמת קליפה דקה שכזו.
ולפי דבריו, כל האתרוגים שהם מלאים מיץ וקליפתם איננה עבה כל כך, ואיננה מעיקר הפרי, וכגון אתרוגי חב"ד, ואתרוגי זן חזון איש הנ"ל [וכן בחלק מהאתרוגים המרוקאים] ועוד, יש בהם בעיה שאינם עונים על ההגדרה של 'טעם עצו ופריו שוה'.
ההרכבה בארץ ישראל התפשטה במהירות הבזק עד כדי שהראי"ה קוק זצ"ל בשעתו, לפני כמאה שנה, הכריז (אגרות ראי"ה ח"א סימן רפו) שרובא דרובא של אתרוגי ארץ ישראל כיום הם הינם מורכבים, ואין לסמוך עליהם.

ח. אתרוגי חב"ד
יש היום זן של אתרוגים המוכר בשם אתרוגי חב"ד, שהם אתרוגי יאניווע מאיטליה. היום קוראים להם אתרוגי 'קלבריא'. שהיו גדולי ישראל בדורות האחרונים שהדרו לקחת ולברך עליהם. כגון הגאון מוילנא ובעל התניא ואחרים [ויש לי רשימה של גדולי הדורות האחרונים שהקפידו לקחת דוקא מהאתרוגים הללו].
היום אתרוגי חב"ד כבר אינם גדלים באיטליה, אלא הם לקחו את מה שגדל שם והחלו לגדלם כאן בארץ ישראל ובעוד כמה מקומות. וכן מה שקוראים להם 'אתרוגי חב"ד', היו הרבה בקהילות ישראל שנהגו לקחתם לברכה.

ט. אתרוגי מרוקו
גם באתרוגים הבאים ממרוקו יש להם מסורת שהיו מברכים על האתרוגים הללו דוקא. והיו גדולי ישראל, גם מבני אשכנז בדור הקודם שהקפידו לברך עליו בדוקא [ראה בספר בכורי יעקב בתוספת בכורים ס"ס תרמח].
אולם מאידך גיסא, האתרוג המרוקאי אין בו גרעינים כלל. ויש בו כמה דברים שנראין לכאורה משונים.
הצד השווה שבכל אחד מזני האתרוגים יש בהם צדדים לכאן ולכאן, ואי אפשר לבוא ולערער על אחד מהם, כיון שכמעט שעל כולם יש בהם מסורת שגדולי ישראל בדורות קודמים נטלו אותם לברכה, ואין לנו אלא לברר את האתרוג שיש בו את הסימנים הרבים ביותר שהוא הוא האתרוג המקורי.

י. אתרוגי תימן
וככל הנראה באתרוג התימני יש בו את רוב ככל הסימנים של אתרוג. אולם דא עקא יש שרוצים לערער שהלא התימנים היו מנותקים משאר קהילות ישראל במשך דורות, ומנין לנו לומר שזהו האתרוג המקורי. שהרי אין עליו שום מסורת מלבד של בני תימן עצמם.
וטענת בני תימן שהרי בפועל יש בו את כל הסימנים של אתרוג, אם באופן הגידול הקשה שלו, ואם בצורתו, ואם בענין של טעם עצו ופריו שווה, וודאי שאין שום מניעה מלומר שהוא האתרוג המקורי.
בקרב בני 'בריסק' מהדרים לקחת רק אתרוג תימני. לפני הרבה שנים היה לי עסק עם אחד שמכר אתרוגים תימניים, שהיו מאה אחוז תימניים [שהרי גם באתרוגים התימניים שבארץ ישראל יש בהם כאלו שהורכבו], ונתתי לזה הכשר. והמעשה היה שרב אחד שבא מתימן ושמו היה רבי שלום יצחק הלוי זצ"ל שהיה רב ראשי בתימן, תלמיד חכם גדול, שהביא עימו שתילים של אתרוגים תימניים, ואמר לרבני ארץ ישראל "במקום להביא עימי ספרים הבאתי אתרוגים...", ושתילים אלו שתלו כמה אנשים, וחלק מהשתילים הגיע לידי הגאון רבי הלל זקס זצ"ל ראש ישיבת 'חברון', והוא מסרם לי, והבאתי את זה לאחד שיגדלם, ונתתי לו הכשר. והסיכום היה שאת האתרוגים הכי יפים הוא מוכר אותם לבני 'בריסק', שהם מקפידים מאוד במצוות, ומוכנים לשלם כמה מאות דולרים לאתרוג.
ואני מעיד שבכל שנה ראיתי שאאמו"ר מרן זצוק"ל היה מברך בעצמו על אתרוג תימני. אך היו הרבה אנשים שהיו מביאים לו אתרוגים מפרדסיהם לברך. ועוד בקטנותי, כשעדיין לא היו מביאים לו אתרוגים, היה הוא בעצמו הולך וקונה כמה מיני אתרוגים מכמה סוגים, והיה מברך על אתרוג תימני, ואחר כך היה מנענע על כל סוגי האתרוגים. והיה עושה כן בכל ימי חג הסוכות. ולא היה עושה כן בלולב ובהדסים רק באתרוג, בכדי לצאת ידי ספק.
וזה דבר מאוד מומלץ למי שביכולתו לעשות כן, לקנות מכמה סוגי אתרוגים ולברך על אתרוג תימני ולנענע על כולם כדי לצאת ידי חובה בכל גוני.

יא. אתרוגי קורפו
בדורות האחרונים היו שהקפידו לברך על אתרוגים הגדילים באיי קורפו הסמוכים ליון. והם היו אתרוגים מבוקשים מאוד. אך הגויים שם היו שונאי היהודים וערכו פרעות ביהודים, ומחמת אותם פרעות עשו הרבנים באותו הדור חרם על אתרוגי קורפו שהגויים היו מגדלים בכדי לפגוע בפרנסתם. [ראה בשו"ת בית אפרים חאו"ח סימן נו הובא בשערי תשובה סימן תרמט סק"ז.]
כיום כבר אין בנמצא לאתרוגים הללו, ואיננו יודעים מהם האתרוגים הללו.

יב. אתרוג מורכב - מצוה הבאה בעבירה
בחסרון האתרוג המורכב נאמרו כמה טענות. וכמה מגדולי האחרונים [עיין בלבוש סימן תרמט ס"ד ועוד] העלו שהרי אתרוג המורכב הוא 'מצוה הבאה בעבירה'. משום שאסור להרכיב מין בשאינו מינו באילן כיון שהוא כלאים. אמנם לאכול ולהנות ממה שהורכב מותר, כיון שהתורה אסרה בהנאה רק כלאי הכרם וחיטה ושעורה במפולת יד. אבל גזירת הכתוב שההרכבה אסורה בכל האילנות, אך לא בהנאה.
משום כך סוברים שאין ראוי לברך על אתרוג שנעשה ונוצר בניגוד לרצון השי"ת.
ולכאורה יש מקום לומר שהלא אין הוא עשה את ההרכבה אלא הגוי, והגוי אינו אסור להרכיב את האילנות. ורק בשבע מצוות בני נח הוא חייב.
אך אין לומר כן, משום שהרמב"ם עצמו כתב (פ"י מהלכות מלכים ה"ו) שגם הגוי אסור בהרכבה, דהיינו שמלבד שבע מצוות בני נח אסור לו גם להרכיב פירות זה בזה. ומתבאר מכך שעצם מציאות פרי מורכב בעולם הוא נגד רצון ה'.

יג. ברכת שהחיינו על אתרוג המורכב
כמו כן יש נידון באחרונים אם שייך לברך שהחיינו על אתרוג מורכב. אאמו"ר מרן זצוק"ל כתב תשובה ארוכה בענין הזה בשו"ת יביע אומר, ומסקנתו להלכה שספק ברכות להקל ולא לברך שהחיינו על האתרוג המורכב. מלבד בארץ ישראל שהמנהג היה לברך שהחיינו גם על אתרוג מורכב.
והאמת שלגבי ברכת שהחיינו על פרי חדש אין מניעה מלברך משום שלאחר ההרכבה כבר שותלים את הזרעים שהורכבו בעבר, וזה איננו אסור, והפרי המורכב שבא אלינו הוא צאצא של ההרכבה הראשונית, אך מאידך הוא פרי חדש לכן שייך לברך עליו שהחיינו. אך בברכת שהחיינו על מצוה, של האתרוג, כשהמקור של המצוה הוא בעבירה, מה שייך לברך עליו שהחיינו.

יד. אתרוג המורכב איננו אתרוג כלל
למעשה בפוסקים נידונו עוד שני טענות חשובות בענין הזה. הטענה הראשונה היא [ראה בשו"ת מהר"ם אלשיך הנ"ל] שאתרוג המורכב הוא חסר, כיון שיש בו ממין אחר, ממילא בפרי שאוחז ביד חלק ממנו הוא לא אתרוג. אולם טענה זו יפה ליום טוב הראשון של חג שבו חסר פסול לברכה, אך בשאר ימי החג שהחסר כשר אין לטענה זו.
טענה נוספת וחשובה ביותר בענין הזה [עיין שלחן ערוך הגר"ז סימן תרמח ס"ק לא ובמור וקציעה סימן תרמח וכן בשו"ת מכתם לדוד פארדו חאו"ח סימן יח], שאתרוג המורכב איננו אתרוג כלל. אלא הוא מין חדש. שברגע שעירבב מין אחר ושתל אותו הפרי היוצא הוא איננו אתרוג כלל ודבר חדש בא לעולם.
וכעין מה שיש שאומרים שאשכולית היא פרי המורכב מלימון ותפוז, וכיום האשכולית היא פרי חדש בפני עצמו. כן הוא הדין באתרוג המורכב שהוא מין חדש לגמרי.
והנה בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן עג) כתב אאמו"ר מרן זצוק"ל תשובה ארוכה בענין האתרוגים, ושם הוא מציין בעיקר לדברי הפוסקים שדיברו בענין הזה, אך אינו נכנס לחלוקה בין הזנים והסוגים השונים של מיני האתרוגים הנפוצים כיום, רק מברר את דעות הפוסקים והנימוקים לכאן ולכאן בענין האתרוג המורכב.
ולהלכה הוא מסיק שם מרובא דרובא בדעות הפוסקים שסבירא להו שאתרוג המורכב הוא פסול לגמרי. דהיינו הוא פרי חדש ואחר ואינו בכלל אתרוג כלל.

טו. לברך על אתרוג שאין ידוע מקורו מספק ספיקא
ושם בשו"ת יחוה דעת הנ"ל יצא לדון בדבר חדש בענין הזה באם אין ידוע כלל מקור האתרוג, ואין ביכולתנו לברר אם הוא מורכב או לא. האם נוכל לסמוך בכהאי גונא על ספק ספיקא ולהקל לקחת את האתרוג המוצע.
והספק ספיקא הוא ספק אם האתרוג מורכב או שאינו מורכב. ואם תמצא לומר שהאתרוג מורכב, שמא הלכה כאותם הפוסקים המתירים את נטילתו למרות שהוא מורכב. וזהו ספק אחד במציאות וספק אחד בהלכה, ולכאורה יש להקל.

טז. ספק ספיקא מטעם רוב
ויש לדחות ספק ספיקא זה. דהנה הדין הוא שספק ספיקא מדאורייתא מותר. ונאמרו בזה כמה נימוקים ונבאר כאן את דברי הרשב"א בתשובה בזה, שם כותב שהסיבה שאנו מקלים בספק ספיקא היא כיון שיש כאן רוב להקל.
וביאור דבריו, שבכל ספק יש שני צדדים שקולים להחמיר ולהקל. וכשנוצר ספק נוסף בצדשהוא להחמיר הוא מקטין את ההסתברות השקולה. וממילא יש רוב לומר להקל.
והדין הזה שכשיש רוב בהסתברות לומר שיש להקל הוא אף אם הספק השני הוא ספק קלוש, עדיין הוא משפיע להחשיב רוב את הצד שלו. כיון ש'רוב' היינו בכמות מרובה על פני הצד שכנגד ואף אם הכמות היא מרובה במעט.

יז. דעת מרן השלחן ערוך לומר כן גם ברוב קלוש
והנה איתא בגמרא במסכת עבודה זרה (ע.) לגבי מי שפרצו למרתף שלו גנבים גויים והיו שם חביות יין, הדין הוא שיין הזה אסור משום יין נסך.
ובזמנם היו מקומות שהיו נוהגים להצניע כסף בחביות היין. והנה אירעה גניבה במקום מסויים ושם היו גנבים גויים אך היו גם יהודים [ומדובר בגנבים יהודים שהם שומרי שבת, כיון שאילולי כן דינם כגוי לכל ענין של יין נסך]. והם פתחו את החבית.
ויש לדון במקרה כזה שיש בזה ספק ספיקא. ספק אם הגנבים היו גויים או יהודים. ואם תמצא לומר שהיו גויים ספק אם באו לשתות מהיין, או שמה שפתחו את היין היה כדי לברר אם יש כסף וכשראו שאין שם כסף הלכו.
וכתוב בגמרא שמחמת הספק ספיקא החביות מותרות.
והנה מרן בשלחן ערוך (יו"ד סימן קכט סי"א) פסק את דברי הגמרא הזו, והוסיף שהדין כן גם אם רוב הגנבים הם גוים והמיעוט הם יהודים. משום שלמרות שהוא רוב קלוש, אך כיון שהוא רוב שמשפיע על דין הספק ספיקא לכך יש להתיר.

יח. אין לומר ספק ספיקא באתרוג
והנה להאמור לעיל יש לומר, שאמנם מוכח ברשב"א ומפסק מרן השלחן ערוך שיש לומר ספק ספיקא להקל, והוא מטעם רוב, למרות שהרוב הוא קלוש, עם כל זאת אין לומר ספק ספיקא להקל בענין אתרוג שאין ידוע מה מקורו. והסיבה היא כיון שבאתרוג כבר הספק הראשון הוא ספק קלוש מאוד, וכבר בספק הראשון אין צדדים שקולים, משום שכיום כבר נודע שרוב האתרוגים בארץ ישראל הם מורכבים, וכמו שהובא לעיל בשם הראי"ה קוק שהיה ראש הרבנים בארץ ישראל לפני כמאה שנה וכבר אז אמר כך. וגם בקרב המגדלים עצמם יש שמעידים כן.
אם כן הספק הראשון הוא אינו ספק שקול כיון שרוב האתרוגים הם מורכבים, והספק השני גם כן אינו ספק שקול כיון שרוב הפוסקים קובעים נחרצות שאתרוג מורכב אין יוצאים בו ידי חובה כלל. לפיכך אין רוב בספק להקל בו, וממילא אין אומרים בו ספק ספיקא.

יט. עד אחד נאמן באיסורין בקיום המצוות
לפיכך כתב אאמו"ר מרן זצוק"ל שם שאין לנו לסמוך אלא על הנאמנות של המגדל או המוכר, אך צריך לברר ממי אנחנו קונים את האתרוג. יש בזה כלל שעד אחד נאמן באיסורין.
וכמו שאנו סומכין על הנאמנות של מוכרי תפילין ומזוזות, וקונים מהם ונוהגים על פי עדותן משום שעד אחד נאמן באיסורין.
אאמו"ר מרן זצוק"ל היה מקפיד מאוד על מצות תפילין והיה מברר כהוגן על הסופר ועד שלא היה מכירו לא היה לוקח ממנו. וכל כעשר שנים בערך היה מחליף את התפילין שלו, וכשהיה רואה פרשיות מהודרות בצורה יוצאת דופן היה מבקש שיזמינו לו כאלו. וב"ה שאחד מהתפילין הללו הגיעו לידי של רש"י ושל ר"ת.
ובזמנו סיפר לי שהיה בבחרותו מקדיש לכך כמה שעות ביום במשך כשנתיים ללמוד את כל דיני כתיבת סת"ם בעומק וברוחב. ולאחר מכן כשהיה בבתי כנסיות היה מבקש מהמתפללים שיתנו לו רשות לבדוק להם את התפילין, ומצב התפילין היה אז איום ונורא. ואמר לי שהציל רבים מעוון מחמת שגילה שהתפילין שלהם פסולות.
הרבה פעמים היו מגיעים אליו שאלות על צורת האותיות, ופעם אף אני הגעתי אליו בשאלה מאוד נדירה ובלתי מצויה, והיה זה ממש בזקנותו לאחר גיל תשעים, ומיד כששאלתי ציטט לי את לשון אחד מהפוסקים.
ושאלתי אותו האם מאז שגמר ללמוד את ההלכות הללו בבחרותו חזר ולמד אותם שוב?! ואמר לי שלצערו לא הספיק לחזור. וחזרתי ושאלתי אותו שוב שהרי זו שאלה מאוד נדירה, והיאך ידע להורות את ההלכה בזה?! האם אתה עונה לי על סמך זכרונך מימי בחרותך?! והוא חייך ואמר לי "עניתי לך...!"
והוא ז"ל בספרו הביא את תשובת הרא"ש (כלל ג סימן ה) שמבאר שאומרים בזה עד אחד נאמן באיסורין משום שהוא גילוי מילתא בעלמא. ע"ש ואכמ"ל.

הלכה למעשה:
צריך לברר אחר מקור האתרוג שקונה אם הוא בחזקת שאינו מורכב, ועל כל פנים עדיף לברך כיום על האתרוג התימני וכמו שנהג אאמו"ר מרן זצוק"ל. ולאחר מכן יטול אתרוגים אחרים, ומי שיכול יקנה, ומי שאין ידו משגת יקח בבית הכנסת מהמתפללים האחרים אתרוגים אחרים. וכך אני נוהג בעצמי ומבקש מהמתפללים שיש להם אתרוגים מסוגים שונים לנענע אף עליהם.
וידידי הרב אריה דרעי שליט"א יש לו חיבה מיוחדת למצוה זו, הזה ובכל שנה קונה כעשרה אתרוגים מכל הסוגים והזנים, וכבר יש לי קביעות שאני עולה אליו ביום טוב ראשון של סוכות ומבקש אני ממנו במתנה על מנת להחזיר את האתרוגים ואני מנענע עליהם כדי לצאת ידי כל ספק.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. אין על האתרוג התימני  

    מנחם