1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. רוח

כשהסיפור של שר החינוך התחיל להדאיג את נעמה טוכפלד

שר החינוך נתפס בכותרת גדולה בעיתון על התבטאות בנושא שאינו עולה בקנה אחד עם עולמם של שומרי תורה ומצוות ומיד יהום הסער. כל זה לא הדאיג את נעמה טוכפלד, אך נקודה אחת הטרידה אותה בהחלט והרי היא לפניכם

שיפי חריטן, י"ז טבת תש"פ 14/01/2020 17:10

דור שמעיינותיו יבשו כיתה בבית ספר. אילוסטרציה כיתה בבית ספר. אילוסטרציה צילום: pixabay

סערות תקשורתיות תמיד היו ותמיד יהיו. כשראיתי את דבריה של נעמה טוכפלד, החלטתי שאני חייבת להביא אותם כי הם מעלים אור אחר שנוגע לכולנו כחברה.

"תראו,
באופן עקרוני אני לא מגיבה על סערות מבושלות היטב. יש מספיק דברים חשובים לעסוק בהם ברוך השם ואכן זו היתה כוונתי.
הטנגו המופרך שבו צעדו שר החינוך רפי פרץ ומראיינו בידיעות אחרונות, לתוך שדה ממוקש היטב לא השאיר סיכוי בכלל לשיח הגיוני להתקיים.
והאמת,
האייטם כשלעצמו לא הטריד אותי.
רוצה אדם להכניס את ראשו לגוב האריות כשראשו מרוח בחמאה טימין וזעתר? שיערב לו.
גם לא התגובות המזדעקות ברשת הרעישו את סדר יומי. כל אחד רשאי לאסוף לו את לייקיו בדרך שנראית לו, גם אם מדובר בטקסט מכפיש, מתלהם, ספוג שנאה וצביעות, באמת.
זכות הבחירה נתונה בידינו.
מתי הסיפור הפך מדאיג?
כשבמהדורת החדשות שמבשלת לנו את המוח ערב ערב כבר 71 שנה הודיעה יונית חמורת הסבר והגבות כי "סערת הרב רפי פרץ לא עברה בשתיקה במערכת החינוך".
ובמקומות רבים נפתח יום הלימודים בשיעור הסברה מזורז על "קבלת האחר והשונה". קודם כל, אני אומרת- מזל שלא פתחו בדקת דומיה. זה לא היה רחוק משם. (אגב מה קורה כש"האחר והשונה" הוא רפי פרץ או סתם איש חרדי ברחוב)
שנית, המדאיג יותר הוא שטיפת מוחם של ראשים צעירים, מבולבלים והכנסתם לקלחת רותחת ומבעבעת שרוחשת יצרים, פוליטיקה, סוגיות זהות ודת מבלי לתת להם מצפן ראוי לשמו.
לא רפי פרץ מעסיק אותי- האיש טירון פוליטי ותקשורתי ואם לא למד ממכשלות לשונו, או תמימות התבטאויותיו בפעמים הקודמות- זו באמת בעיה שלו.
גם לא הגיס החמישי של ידיעות אחרונות, שמוח התמנון שמאחוריהם, בעל אלף הזרועות מכוון אותנו תדיר למדינת "עם ככל העמים", באופנים מתוחכמים ובכלים גרפיים מתקדמים- גם הם לא מדאיגים אותי.
במדינה שהם רואים בחזונם ובפנטזיה שלהם, הם לא ישרדו יום וחצי. בדוק.
מדאיגים אותי בני הנוער, הילדים, תלמידי החינוך היסודי והעל יסודי, שגויסו למערכה בה אין להם לא ידיים ורגליים לנווט, לא כלים להתמודד ולא מענה לשון.
את הידע לגבי עמדת ההלכה היהודית בנושא - החרימו מהם.
את הרקע הרוחני, העדין והרגיש בנושא - שיבשו בשיח צעקני מתלהם ומלא שנאה
ואת היכולת לומר דבר מה מורכב בתוך הנושא המאוד מאוד עדין ומורכב הזה- מנעו מהם בתוך תעמולה שקרית ומוסתת.
זה.
זה מה שמדאיג אותי יותר מהכל.
שגדל כאן דור שמעיינותיו יבשו. שאין לו מקורות מים מתוקים לשתות מהם, אלא תאוריות פופוליסטיות ופלקטיות ושטוחות כמו פלקט.
שהוא לא מכיר את נבכי הסוגיה ואת היבטיה אלא רק סטוריז מופרכים ומסנוורים של כל מיני ידוענים שעניינם הוא אהדה ולייקם ותו לא.
ובעיקר- שהוא לא מכיר בכלל, אבל בכלל, את האדנים שעליהם נשען עם ישראל לאורך כל הדורות בנושא קדושת התא המשפחתי.
על אלה אני בוכיה, על אלה עיני יורדה מים.
לא אכפת לי לקיים דיון, כואב ככל שיהיה עם כל אחד ואחת מחבריי, מתוך מקום מכבד ולא שיפוטי.
אבל כשאין לנו בסיס משותף לשיחה, ולא מושגים משותפים
רק כותרות מתלהמות, ניתוק רגשי וסער של שנאה,
אז מה עוד נותר לנו?
רק לבקש משיח.
נאו".





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. חזק!!! כתבה יפה מאד!  (ל”ת)


  2. ומה הפיתרון שלנו ??