כ"ג אייר התשפ"ד
31.05.2024

רשלנות רפואית, מי צריך להוכיח אותה בבית המשפט?

עם העלייה במודעות בנוגע לזכויות חולים ומטופלים, לרבות זכויותיהם לפיצויים בגין רשלנות רפואית, עולה תדיר השאלה – איך מוכיחים רשלנות רפואית בהליך משפטי. ברמת המאקרו, הוכחת רשלנות רפואית צריכה להתבסס על שלושה יסודות מרכזיים – הוכחת רשלנות רפואית, הוכחת נזק שנגרם, והוכחת קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק

רשלנות רפואית, מי צריך להוכיח אותה בבית המשפט?
עורך הדין דותן לינדנברג צילום: יח"צ

עם העלייה במודעות בנוגע לזכויות חולים ומטופלים, לרבות זכויותיהם לפיצויים בגין רשלנות רפואית, עולה תדיר השאלה – איך מוכיחים רשלנות רפואית בהליך משפטי. ברמת המאקרו, הוכחת רשלנות רפואית צריכה להתבסס על שלושה יסודות מרכזיים – הוכחת רשלנות רפואית, הוכחת נזק שנגרם, והוכחת קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק.

מעבר לכך, רבים אינם יודעים זאת, אך למרות שבהליך אזרחי בתחום הנזיקין, נטל ההוכחה מונח לפתחו של התובע (מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה"), בתביעות מסוימות ניתן לבקש מבית המשפט להפוך את הנטל האמור. קרי, להביא לכך שבמקום שהתובע יצטרך להוכיח רשלנות רפואית, הרופאים יידרשו להוכיח כי התנהלותם לא עלתה כדי רשלנות. 

שימו לב כי אין מדובר בעניין של מה בכך. נהפוך הוא. נטל ההוכחה במשפט אזרחי, בפרט בדיני נזיקין וביתר שאת בתביעות רשלנות רפואית (העוסקות בטיפולים רפואיים ברזולוציות גבוהות), יכול להכריע את הכף המשפטית. עד כדי כך שבהליכים מסוימים, שני הצדדים מתעמתים זה עם זה ארוכות על נקודה ספציפית זו.

רשלנות רפואית, הטלת נטל הראיה על הצוות הרפואי, אימתי?

אחת הדרכים השכיחות להעברת נטל ההוכחה לכתפי הרופאים מצויה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, אשר קובע את הכלל "הדבר מעיד על עצמו". על פי סעיף זה, נטל ההוכחה יונח לפתחם של הרופאים במידה שמתקיימים שלושה תנאים מצטברים:

  • אי ידיעה - הנפגע לא ידע או לא היה יכול לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהסב לו את הנזק.
  • שליטה בנכס - הנזק שנגרם לנפגע נגרם על ידי נכס שלנתבעים הייתה עליו שליטה מלאה.
  • סבירות ההתרשלות - בית המשפט סבור כי התרחשות הנזק מתיישבת יותר עם המסקנה לפיה הרופאים נקטו ברשלנות רפואית מאשר עם המסקנה שהם פעלו בזהירות הסבירה הנדרשת.

לאורך השנים בתי המשפט יצקו תוכן פרשני רב בשלושת התנאים הללו. למשל, בכל הנוגע לתנאי הראשון, תנאי ה"אי-ידיעה", פסיקת בתי המשפט קבעה כי המבחן הרלבנטי כאן הוא "זמן אמת". דהיינו, חוסר הידיעה של הנפגע לגבי הנסיבות שגרמו לנזק במועד ההתרחשות, ולא בשלבים מאוחרים יותר בזמן ניהול המשפט או הכנת התביעה. כך גם לגבי התנאי השני, שליטה בנכס, הפסיקה קבעה כי השליטה הנ"ל צריכה להיות בלעדית. די בזה שלאדם נוסף (מלבד הנפגע או הנתבע) הייתה אפשרות להתערב בסיטואציה, בכדי לשמוט את הקרקע תחת הוכחת "שליטה מלאה בנכס".

היסוד השלישי, סבירות ההתרשלות, הוא כמובן ה"חמקמק" ביותר, בשל היותו נתון לפרשנות רחבה. בפסיקת בתי המשפט בנושא זה נקבע לא אחת כי התובע יצטרך לשכנע בעניין הנ"ל מעבר ל"מאזן ההסתברות" (50:50). בהקשר זה יצוין כי ישנם מקרים בהם בהם הנטל הוא נמוך יותר ואז פוסקים פיצוי על חלק מהסכום ("סיבתיות עמומה")

לסיכום, העברת נטל הראיה – צעד משמעותי בדרך לקבלת פיצויים?

בכל תביעת נזיקין יש משמעות גדולה לנטל ההוכחה. הדברים נאמרים ביתר שאת לגבי תביעות רשלנות רפואית. תביעות בהן מצד אחד עומד מטופל או חולה שנפגע, אשר אין לו ידע רפואי מוקדם, ומצד שני ניצבים רופאים מקצועיים או מוסדות עתירי ידע, ממון וניסיון.

לא זו אף זו, המציאות מלמדת כי בתביעות רשלנות רפואית ישנם מקרים רבים בהם רב הנסתר על הגלוי, וגם הגלוי עלול להיות במחלוקות (כולל מחלוקות מקצועיות בין מומחים רפואיים בעלי גישות שונות).

יש שהעברת נטל הראיה לכתפי הנתבעים תוכל להביא לתפנית של ממש בתיק, ולקידום דרמטי של התובע לקראת פסיקת פיצויים לטובתו. אולם כמובן שגם במצבים אלה עדיין חשוב להדוף את טענות ההגנה. נתבעים רפואיים רבים, גם אם נטל ההוכחה יועבר אליהם, יכולים בהחלט לעמוד במשימה.

בשיתוף עורך דין רשלנות רפואית דותן לינדנברג

רשלנות רפואית

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד