1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

אנחנו אוהבים להתנפל על טייקונים ועשירים - האם זה מה שיציל אותנו?

כולנו עוברים ימים קשים - בעקבות מקומות העבודה שקרסו מהמשבר. העצמאיים, בתי העסק הקטנים והשכירים שנותרו מאחור. אך מעניין כי דווקא אלו - 'הגדולים', שבימים כתיקונם המחזור החודשי שלהם יכול לפרנס משפחות רבות, הם אלו שנזעקים • שרה פכטר עושה לכם סדר - בטור מיוחד ל'בחדרי' 

שרה פכטר, כ' אייר תש"פ 14/05/2020 16:49

אל תעצרו את הרכבת אבטלה אבטלה צילום: Yossi Zamir/Flash90

"אפשר שאלה, בבקשה?"

רמי שביט, הבעלים והמנכ"ל של רשת 'המשביר לצרכן' שיצא למלחמה בכל זירה אפשרית בחודש האחרון, היה קשוב לשמוע.

"אזרחית הדיוטית שכמוני, לא מבינה בכלכלה. לכן פליז, תסביר לי כמה דברים בגובה העיניים על מה שקורה לנו כעת".

הוא צחק ואמר לי: "יש לי חדשות בשבילך. את הכלכלה הישראלית בכבודה ובעצמה. תספרי את הסיפור האישי שלך, תספרי על החלה של שבת, תספרי על ההישרדות עם המשפחה, את ועוד רבבות כמוך מייצגים את הכלכלה. ואת עוד אומרת שאת לא מבינה בכלכלה?"

הוא לא היה צריך הרבה כדי לשכנע אותי בנתון הידוע והמתבקש שאת ואתה ואתם ואני – כולנו מרכיבים את הכלכלה.

גם האזרח הדיסלקט יכול להבין את המתמטיקה של הכלכלה בלי ללמוד שיעור מבוא במכללה. יש בבעלותי עסק בוטיק עצמאי, ממנו מתפרנסים מספר משפחות, מעבר לעובדי המשרד הקבועים שכרגע בחל"ת כמוני.

כאשר אני מפיקה סרטון עבור לקוח, הצלם ועורכת הווידאו מרוויחים יחד איתי. מדובר בשרשרת של מועסקים שמניעים את גלגלי הכלכלה. היום הכל תקוע. הגופים הגדולים במשק, החברות והקניינים עצרו הילוך והם תוקעים אחריהם בפקק החל"ת מאות ספקים! הספקים הם את ואתה ואתם ואני.

הרי הצעד הראשון שנקטו בו כל הרשתות, הארגונים והגופים הגדולים היה להוציא את העובדים לחל"ת, מתוך דאגה כנה לפרנסתם. מתי יוחזרו? כאן קמה הצעקה הגדולה כלפי 'הסחטנים', ואני עסק קטן שנפגע, מתקוממת מול ההגדרה השקרית.

"אף אחד לא סוחט אף אחד", אומר לי בצער אחד המנכ"לים איתם שוחחתי בימים אלו. "כולנו מתמודדים עם אירוע חסר תקדים שלא הכרנו מעולם. לשם כך הקימו את המנגנון לשעת חרום, שאמור לפעול בדיוק בזמן שכזה, ולהעניק פיצוי הולם לעסקים. מנגנון מדורג, שיבחן את מחזור העסקים אשתקד ויקבע פיצויים".

אמת. חלק מהחברות אכן ריווחיות מאוד וקשה לנו לחבק אותן, לא רק בגלל המגבלה הנוכחית, בעוד רבבות אזרחים נאבקים על מטה לחמם שנשבר. הם לא מבקשים מתנות, אלא מזכירים: "סגרתם לנו את העסקים? שלמו לנו את ההוצאות מסגירת העסקים".

כשהוחלט על מתן מענק של חמש מאות שקלים לילד, גם משפחות אמידות שלא צריכות את הכסף קיבלו. האם קמה זעקה על כך? כולנו פירגנו לבריאות לכולם. איש לא חשב שצריך לפלח את האוכלוסייה, לבחון מי זקוק לכך בחשבון הבנק שלו ומי לא.

וזו בדיוק האנלוגיה לעסקים. אנחנו אוהבים פופוליזם זול ולהתנפל על טייקונים ועשירים זה אין. כי את ואתה ואתם ואני שקורעים את עצמנו בעבודה קשה ומרוויחים עשירית, לא מפרגנים. וזה לא שיקול כלכלי נכון. מאז שהבנתי אותו, הסתכלתי על העניין אחרת.

האם מי שמעסיק אלפי עובדים, חייב לקחת הלוואת ענק עקב המצב ולהיכנס מעתה לשנים של תשלומי חובות היכולים להציב את העסק שלו בסכנה ומכוח כך את פרנסת עובדיו הרבים?

אני רואה אותם נאבקים. מנכ"ל נוסף שבימים כתיקונים אנשים סופרים לו את הכסף בעיניים בוערות מקנאה ומכנים אותו 'טייקון', הראה לי בהוכחות בשטח כי נאלץ בימים אלו לממש נכסים פרטיים שלו להצלת העסק. אבל הוא מתפלל ומאמין בטוב, שיבואו ימים טובים יותר.

הקניונים נפתחים, אבל כאן מגיע רגע האמת. כל הרשתות הגדולות לא יגלו לכם עד כמה הן שרויות בפאניקה, מה יהיה הפדיון? עד כמה אנשים יקנו? האם יוכלו להחזיר את כל העובדים לעבודה שוטפת, או ייפרדו מחלק מהם לצמיתות?

ואני כבעלת עסק עצמאי, מתפללת לטוב ודורשת שהמדינה תחזק את ה'גדולים' כדי שאנחנו, העסקים הקטנים, נחזור לתפקד עם מעט עובדינו, ולא ניכנס למעגל המובטלים.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;