שופטים כן, דיינים לא?

'מלאכת הבורר' של מני מזוז

הידיעה הראשית שלנו היום היא לא על עוד טרוריסט שהתפוצץ בדרום לבנון, לא על נאומיהם של נתניהו או ליבני בפתיחת מושב החורף של הכנסת, אפילו לא על הטפטופים הראשונים בדבר כוונתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה להופיע, כשהוא עטור גם בתואר 'חתן פרס נובל לשלום', בשערי ישראל. את כל אלה השארנו לעיתונים שאין בהם היום שום מסר חדשני ומרענן. אנחנו נתנו לתשומת הלב שלנו להמשך דווקא אחרי ידיעה שלכאורה נראית כשולית וטפלה, אבל מסתבר שהיא לא.

במדור 'דין וחשבון' ב'גלובס', מפרסם הכתב נועם שרביט ידיעה על עוד אחת מההחלטות ההפכפכניות שקיבל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, במסגרת האינטנסיביות שהוא מגלה, או אם תרצו בלשון מקצועית 'היפראקטיביות', לקראת עזיבתו את תפקידו. בכותרת הידיעה נאמר: "מזוז שינה את הנחייתו וגם המדינה תתדיין בבוררות".

לפני למעלה מ-5 שנים הוציא מזוז המחיה השוללת התדיינות של המדינה בבוררות. ההסבר שניתן לעובדה התמוהה שהתושבים כן, והמדינה שלהם לא, ולהעדר הדוגמא האישית, דמה לזה שניתן להחלטות נטולי ההיגיון הרבים האחרים שקיבל. הוא נתלה ברצון לנהל בשקיפות ובפומבי סכסוכים הנוגעים לנכסי מדינה ולכספי ציבור, ו"בחשש מפני הנטיה להתייחס למדינה כ'כיס עמוק'. אלה חששות המתעצמים בבוררות" - נאמר בנימוקים. מילים המדברות גבוהה גבוהה, אבל אין מאחוריהן דבר.

אם מוסד ה'בוררות' אינו שקוף דיו, מדוע הוא טוב לאזרח מקוביצקי, למשל, אם אינו טוב למר מזוז? - על 'מבחן מזוז' זה איש אינו משיב.

אבל מסתבר שאם לא השכל הישר, הזמן עושה את שלו.

במסגרת ה'חזרה הכללית' שעושה מזוז לקראת עזיבתו על הטקסטים המשונים של הנחיותיו, הוא נתקל כנראה גם בהנחיה הזו והחליט לשנות אותה.

'גלובס': "היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שינה את הנחייתו שלפיה המדינה בכלל אינה מתדיינת בבוררות, ופרסם הנחיה חדשה שלפיה 'המדינה רואה בבוררות לצד מנגנוני יישוב סכסוכים נוספים, כלי לגיטימי וראוי, במקרים המתאימים, גם בישוב סכסוכים של המדינה. בהנחיה נקבעו אמות מידה להעברת סכסוכים לבוררות'".

זה מה שנקרא: דברים שרואים משם, עם רגל אחד מחוץ לתפקיד הממלכתי כעורך דין פרטי, לא רואים מכאן...

"מדובר במהפכה של ממש" - כותב 'הגלובס' והוא לא ידע עד כמה.

כל בתי הדין הרבניים לענייני ממון בישראל, הממלכתיים והפרטיים, פועלים כ'בוררים', והפונים אליהם חותמים, בטרם ההתדיינות, על כתב בוררות. אבל היועץ המשפטי לממשלה אוסר מכל וכל התדיינות של רבנים וגופים ממלכתיים כמו הרבנות הראשית, משרד הדתות ומועצות דתיות, בבתי הדין האלה, כמתחייב על פי ההלכה, ומאלץ את התובעים אותם להגיע לערכאות. לא פעם התחמקו ראשי גופים ממלכתיים אלה, שהם יהודים שומרי תורה ומצוות, מתביעות שהוגשו נגדם בבתי דין רבנים, והציגו איסור מוחלט מהיועץ המשפטי הממונה עליהם להתדיין בדין תורה.

עתה, בעקבות ההנחיה החדשה, פוקע איסור זה, והם לא יוכלו להסתתר יותר מאחורי הוראות תקשיר וגחמות משוללות הגיון של יועץ משפטי, ולכבול את ידיהם של שומרי המצוות המקפידים להתדיין רק בדין תורה.

כדי להרחיק את החשד שגם ההחלטה הזו להתיר כך לפתע את ההתדיינות בפני 'בוררות', שאסורה עד היום בתכלית האיסור היא עוד אחד מהצעדים הקשורים בעזיבת מזוז את לשכתו בקרוב, דואג ה'גלובס' להדגיש כי מדובר בשיקול מתמשך, ובין גיבוש השינוי בגישה, לקבלתו עברו כמעט...שנתיים.

"בינואר 2008 , בתום דיון מקיף בסוגיא, מזוז גמר אומר בליבו לשנות את המדיניות. בסיכום הדיון נקבעו גם השיקולים ואמות המידה באשר לסוגי הסכסוכים המתאימים לבוררות, לצד אלו שאינם מסכימים".

הרשו לנו להטיל ספק. אם מזה שנתיים מתגבשת המדיניות החדשה, איך זה שרק לפני כחודשיים פרסם ישראל פת, היועץ המשפטי של משרד הדתות, הנחיות מרחיקות לכת, בשמו של היועץ המשפטי לממשלה מזוז, האוסרות על רבני ישראל, בתכלית האיסור, להפנות מתדיינים אל בית הדין הרבני ולא לערכאות, ומאיים עליהם בפיטורים אם יפנו בכל זאת לבתי הדין, כלומר ל'בוררות' ויבזו את בתי המשפט בישראל?

אל תתנו לנו לחשוב שכאשר שינה היועץ משפטי לממשלה את ההנחיות, כפי שמופיע בידיעה, הוא לא לקח בחשבון שגם בתי הדין הרבניים בישראל עונים להגדרה 'בוררות'. אם אכן כן, הוא עוד עלול, עד לעזיבתו את התפקיד להפוך, בגללם, את כל ההוראה על פיה ולחזור בו מהסרת האיסור לפנות אל מוסד ה'בוררות'.

בעצם, רשמו לפניכם: הצעד הבא יהיה שלילת הזכאות מדיינים בבתי הדין הרבניים להיחשב כ'בוררים' בסכסוכי ממונות. מה שניתן לשופטים יילקח מהדיינים!

חמצן או חנקן?

אסור להתייחס בשיויון נפש למתקפה המיסיונרית העוברת בימים אלה על ישראל. אל תבטלו אותה במחשבה המקובלת שמדובר ביוזמה מקומית, זניחה ולא מתוכננת. הפעם זה לא זה.

המיסיונרים הנוצרים, שהיהודים בישראל מהווים חלק עיקרי במשימות הפולחניות שלהם ובישום אמונתם לקראת אחרית הימים, מרימים לאחרונה ראש ויוצאים מחוריהם. הם מנצלים את ההתכתשות המתמשכת שבין היהודים למוסלמים להעמקת פעילותם, מתוך שיקול, נכון מבחינתם, שישראל לא תפעל בה בשעה נגד שתי הדתות הגדולות, ותעדיף להתעלם ממעשיהם תמורת תמיכה בה של חלק גדול מהמאמינים הנוצרים בעולם.

בתקופת כהונתו של ראש הממשלה נתניהו השיקול הזה תמיד עבד.

זה התחיל במסע הפרסום הגדול, המופיע בימים אלה בחוצות, שאיש לא עיכב אותם מלצאת עמו, למרות שהוא אינו מתיישב עם החוק האוסר שידול להמרת דת. אם היה מאן דהו מפרסם על גבי שלטי חוצות או אוטובוסים תעמולה לביצוע עבירה, כמו הלבנת הון, או קריאה לפגוע במדינה, הוא היה נעצר על אתר. אבל כאן הרי מדובר 'רק' בפגיעה בנפש וברוח, בהעברה על הדת, והיא מעבירה את האחראים לשמירה על החוק על הדעת לחשוב, שדי בהרחקת הפרסומים מלב האזורים הדתיים "המועדים" להיתפס בענייני דתות ואמונות, וניתן להמשיך בהם בכל אזורי המדינה האחרים.

גם הידיעה ה'סקופית' ו'הבלעדית' שפירסם אתמול שי איזנברג באתר 'בחדרי חרדים', כי מטרתם של הכספים שהועברו לח"כ שלמה מולה מ'קדימה' ולא הגיעו ליעדם, היתה להביא כמה שיותר מבני העדה האתיופית להאמין ב'אותו האיש', לא זכתה לחשיפה בעיתונות החילונית. ידיעה אחרת על שאותו מולה דיווח בכזב שהוא בעל תואר ב'עבודה סוציאלית' העפילה עליה, כאילו בדיית תואר אקדמאי מסוכנת יותר מציד נפשות.

המתקפה המיסיונרית החדשה נמצאת רק בעיצומה והיא הולכת ומחריפה ככל שהאיום האיראני הופך למוחשי ותופס מקום רציני יותר בשיח העולמי. וזה קורה בימים אלה. הצלת היהודים מפגיעותיה של מלחמת 'גוג ומגוג' היא משימה מרכזית בחזון אחרית הימים של המיסיונרים, והם ניגשים בימים אלה, ביתר נועזות לבצע אותה.

חלק חשוב במשימה שהציבו לעצמם המיסיונרים היא השגת לגיטימציה, שלא היתה להם בעבר, בישראל. תקופה ארוכה הם עשו זאת באמצעות כספים שהזרימו לכאן, כולל לצרכי בטחון, ועתה הם עוברים לשלב של הטמעת הלגיטימיות בתודעה הציבורית באמצעות המדיה - עיתונות ופרסומות.

קהילתה של אמה ברגר הגרמנית היתה בשנות הששים, בעת שהשתלטה על שטחים בזיכרון יעקב ובבנימינה, מוקד להתנגדות חזיתית, ולא רק של גורמים דתיים. ארבעים שנה עברו, ולמרות שלא פסקו מחתירתם המיסיונרית, הם מוצגים עתה בתקשורת כמי ש"מחובקים בחום" אחרי שהתגלו כ"ציונים", מושג שכנראה נותר עדיין בעל משמעות ב"מושבות הברון". מסתבר שהפסקת ההפגנות נגדם איפשרה להם, בכל אותם שנים להתפשט ולהתרחב עד שהפכו למעסיק הגדול ביותר באזור, ועכשיו כבר אין דרך חזרה.

בכתבת ענק, כולה התרפסות מעושה ומאוסה, המתפרסמת על הקהילה הזו ב'דה מרקר', מוצגים שבעת המפעלים של הקהילה כסיפור הצלחה, שכאילו אין שום סיכוי שיהודי יגיע אליו, ושרוטשילד בכלל טעה כשהביא אותם לכאן, במקום את הנוצרים המיסיונרים שבלעדיהם לא היתה מופרחת השממה...

"אנחנו מאמינים שאת כל הישו"עה קיבלנו מכם, כעם נבחר. מה שהקהילה שלנו עושה כאן נועד לעזור בבנין הארץ ולא למלא את הכיסים שלנו. הגענו מארצות עשירות יותר ולא חסר לנו דבר" - מעביר מנכ"ל ה'מפעלים' אלברט פוקס את משנתו המיסיונרית לקוראים, ומקבל במה ככל שיחפוץ להרעיל את נפשם.

מדינת ישראל משחקת את ה'מרובעת'. כדי לפסול מפעל מזון, גם אם הוא צרפתי או גרמני, כמו 'רמדיה' למשל, הוא צריך להיתפס במחדל של שינוי הרכב החומרים שמרכיבים את המזון, ובפגיעה בחיי הילדים שאוכלים אותו. מפעל הריבות, העוגיות והלחמים האורגנים של המיסיונרים, שהוא מסוכן לא פחות, זוכה דווקא לחשיפה חיובית ולסיוע גם אם הוא פועל בניגוד לחוק.

עיקר הכתבה המשבחת את הקהילה ב'דה מרקר' עוסק בחברת 'פילט אייר' המייצרת, ושוב על פי אמונתה, מסננים לטיהור אוויר למקרה של מלחמה לא קונבנציונלית. המפעל מעסיק היום 450 עובדים, רובם יהודים כמובן, ועל פי הנאמר בכתבה מיגנה עד עתה כמיליון מתושבי המדינה.
'דה מרקר': "פוקס מסביר בטבעיות - אנחנו יודעים ש'המשיח' קרוב, ולפני הגעתו יהיו זמנים קשים בישראל. אנחנו רואים מקלטים, אבל אין בהם אוויר ומקלט בלי אוויר הוא מלכודת מוות. אז התרומה שלנו לעם ישראל זה לתת אוויר בתוך המקלטים. כיום אנחנו אחת מהחברות המובילות בעולם בתחום וזה אומר שאי אפשר לברך את ישראל, בלי לקבל בחזרה ברכה מאלוקים.

"מקלט בלי אויר הוא מלכודת מוות"? - לפעמים גם עם אוויר. בדקנו ומצאנו שגם 'חמצן' וגם 'חנקן' יכולים להתאים להגדרה של אוויר. במקרה הזה מדובר ב'חנקן' וחבל שהתקשורת נותנת יד לפזר אותו.

ההטבות המפליגות ו'חוזר' חלילה

שתי ידיעות מרכזיות המתפרסמות היום בשני עיתונים שונים, משקפות את המציאות הכלכלית והחברתית של תחילת חורף תש"ע בישראל - כמראה שאינה מזייפת ומציגה את הכיעור כפי שהוא במלוא עוצמתו.

הכותרת הראשית של 'כלכליסט' מדווחת על "רכבת אווירית של מיליארדרים" שגילו סוף-סוף שכדאי להיות יהודים, המנצלים פטורים מפליגים ממס שהעניקה המדינה לעולים חדשים ולתושבים חוזרים לפני כשנה וחצי, במסגרת חגיגות ה-60 למדינה, והחליטו, כביכול, לעשות "עליה" ולהרוויח מיליוני דולרים.

"בשנה האחרונה נוהרים לישראל עשרות 'עולים חדשים' ו'תושבים חוזרים' מעשירי יהודי הנכר, ומכריזים על ישראל כמקום מושבם החדש" - נכתב בגוף הכתבה של הדר קנה ב'כלכליסט'. "סיבה עיקרית לגל השיבה ארצה היא הרפורמה במיסוי לעולים חדשים ולתושבים זרים שנכנסה לתוקפה בספטמבר 2008... הרפורמה נכנסה אמנם לתוקף ב-2008 אבל חלה רטרואקטיבית על מי שחזר ארצה החל מינואר 2007... התוכנית מעניקה הטבות מס מפליגות שכוללות, בין השאר, מתן פטור ממס ומדיווח בישראל לתקופה של 10 שנים (!) על נכסים שמקורם מחוץ לישראל. עוד מציעה הרפורמה תקופת התאקלמות בארץ למשך שנה ממועד הגעתו ארצה של העולה והתושב החוזר, אשר בה לא ייחשב תושב ישראל לצרכי מס הכנסה. לאחר תקופת הסתגלות זו יוכל האדם להחליט כי הוא עוזב את ישראל וברשות המסים יתייחסו אליו כאילו מעולם לא היה כאן".

2970 עולים הגיעו מאז התקבלה התקנה הדרקונית הזו מאתיופיה. אף אחד מהם לא נהנה מהפטור שקיבל שלא לדווח על ה'נכסים' שהותיר אחריו מאחור באדיס אבבה, למשך 10 שנים. 2336 עולים חדשים הגיעו מאוקראינה, חלקם הגדול אינם יהודים והם כלל אינם יודעים שישראל היא כבר בת 60 פלוס, ושהדבר מעניק להם הטבות מפליגות במס. עבורם "ברית הזוגיות" חשובה יותר.

אבל אילי הון כמו שי אגסי, השותף בחברת 'בטר פלייס', המתיימרת לשנות את תעשיית הרכב בעולם, המפיק ארנון מילצ'ן, איש הנדל"ן הלונדוני סול זכאי, איש הביטוח יוסי חכמי, המהמר יגאל זילכה, ורשימה ארוכה נוספת של 'יורדים' שעזבו את המדינה כדי להתעשר, נהיו לפתע 'פטריוטים', ושבו לכאן לא כדי להשקיע את הכסף שעשו בחו"ל, אלא כדי שהמדינה תשקיע בהם.

בהרצליה, צהלה, רמת השרון, שיכון ל' בתל אביב ובית ינאי, שאליהם הם 'חזרו' כדי ל'יבש את הביצות', נאלצו מנהלי הבנקים להגדיל את תכולת הכספות כדי שיוכלו להכיל את כספי ההטבות המפליגות שמוזרמים עליהם מזה שנה וחצי, במסגרת 'חגיגות ה-60' הפרטיות שלהם.

במקביל לחשיפת האיוולת הזו, מפרסם היום דוד רגב, הכתב לענייני רווחה של 'ידיעות אחרונות', עיתון האם של 'כלכליסט' לאליטיסטים, ידיעה גדולה על "עליה חדה במספר הגימלאים העניים שמבקשים לשוב לשוק העבודה". מדובר בפנסיונרים שנתלשו ממקום עבודתם בגיל 65 והוצאו לגימלאות, ומצאו עצמם בסחרור כלכלי ולפעמים אף נפשי.

מנכ"ל שירות התעסוקה, יוסי פרחי, מצוטט בידיעה כאומר: "העליה הדרמטית שחלה במספרם של בני גיל הזהב שפונים לשירות לאחר שכבר יצאו ממעגל העבודה, נובעת ישירות מהמצב הכלכלי הקשה. באחרונה אנחנו מזהים יותר ויותר פניות של מבוגרים שמבקשים לשוב ולהשתלב במעגל העבודה כי הם לא יכולים להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה".

כך זה 'עובד' במדינה שלנו: מחזירים למדינה בת ה-60 מיליארדרים ומפזרים להם שפע של הטבות שרק מגדילים את שווים ואינם תורמים דבר למדינה. אבל לא יעשו דבר כדי שמבוגרים ממנה, בני 65 פלוס, ששמרו אמונים למדינה בכל שנותיה, לא עזבו אותה מעולם והסתפקו במועט, לא יצטרפו אל מזי הרעב ולא יסיימו את חייהם פה בחרפת עניות.

אם גם יקבלו ה'קברניטים' שלנו החלטה שלא לשנות את התקנות הכסיליות ולהמשיך ב'חגיגות ה-60' של אילי ההון, אולי לפחות ימצאו דרך לתת גם לזקנים שלנו מעמד דומה של 'חוזרים', שהרי חלקם גם הוא חזר לכאן, אמנם לא מסן פרנציסקו, לוס אנג'לס, לונדון, טורונטו, קוסטה ריקה, שה'מליארדרים' חוזרים מהם, אלא ממקום רחוק הרבה יותר - מעולם האמת...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!