להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 
האם ילדכם חזר בוכה וחבול מגן הילדים?
ההתמודדות עם תוקפנות היא אחד האתגרים הקשים שהחינוך מציב בפנינו. אין מחנך שלא שאל את עצמו: מהו תפקידי מול גילויי התוקפנות בילדות ובפרט בגיל הרך
- אסתר מור
- ט' כסלו התש"ע
אילוסטרציה צילום: ארכיון
הפסיכולוגיה מתייחסת לתוקפנות משתי זוויות שונות: האחת טוענת כי התנהגות תוקפנית הנה נרכשת, כלומר נלמדת מתוך חיקוי, והשנייה רואה בה תכונה מולדת. "ילדים נבדלים זה מזה בעוצמת התוקפנות המולדת שלהם כשם שהם נבדלים זה מזה במזגם הבסיסי", אומרת נורית לוי, עובדת סוציאלית ומומחית לגיל הרך. "תהליך ההתפתחות וההסתגלות לחברה הוא כזה שהיא גורמת לילד לבטא דחפים אלה באמצעות תחרות, הצטיינות, ביטוי מעודן המתבטא למשל, בהפלת מגדל הקוביות ארצה במקום להפיל ילד אחר, או שימוש במילים תוקפניות במקום מעשים כאלה".
• מהן הסיבות לגילויי תוקפנות אצל ילדים?
"כשהילד מגיע לשלב שבו הוא מבין שהוא נפרד מאמו, כשהיא מביאה אותו לגן הילדים הוא עלול להגיב על כך בתוקפנות: הוא יכול לחטוף את משקפיה ולזרוק אותם, להשליך לרצפה כריך שהכינה לו או לסרב להתלבש בבוקר.
"ילד בגיל הרך, הנמצא בשלב האגוצנטרי, לא מבין, למשל, למה עליו לוותר על הצעצוע שתפס או למה אסור לו לקחת משחק שמצא חן בעיניו רק משום שהוא נמצא בידיו של ילד אחר. האנוכיות הזאת בולטת במיוחד בגיל שנתיים-שלוש ומתמתנת עם הופעת החשיבה ורכישת הניסיון החברתי בגיל חמש-שש. באמצעות התוקפנות הילד מנסה גם להשתלב בחברה והיא מאפשרת לו לבדוק את כוחו מול הסביבה.
"תוקפנות יכולה גם להיות סימן של העברת מסר של תסכול, קנאה או רגשות קיפוח שהילד חווה. התוקפנות מעבירה מסר של: 'זה לא נעים לי', 'לא טוב לי', 'אני מרגיש מקופח'. במקרים מסוימים התוקפנות מבטאת את הצורך של הילד להתבלט או למשוך תשומת לב. תוקפנות יכולה גם להיות ביטוי לאווירה המשפחתית בבית, כתוצאה ממתח משפחתי על רקע של לידת אח חדש, מעבר לדירה חדשה, בעיות כלכליות, מתח בין ההורים ועל כל רקע של שינויים שלילד קשה לעכלם.
"התנהגות תוקפנית יכולה להיות גם התגובה לחינוך נוקשה של ההורים המטילים על הילד משמעת נוקשה, מגבלות ואיסורים ('אסור לצעוק', 'אסור להפריע', 'אסור לשבור את האגרטל הגדול שעל הרצפה'. בסוגריים ייאמר שאם האגרטל כל-כך חשוב ויקר – מדוע להציב אותו מלכתחילה על הרצפה ולגרום לילד לאתגר שקשה לא להתמודד אתו בגילו הרך?).
"בבתים שבהם מענישים ילדים במכות, קללות, ועונשים אחרים בעלי גוון תוקפני – הילדים לומדים שתוקפנות היא הדרך לפתור בעיות. הילד לא נותן לעצמו דין וחשבון בנוסח: 'רק לאמא מותר' אלא הוא חושב: 'אם לאמא מותר – למה לי לא'? או: 'אם אבא החזק ממני מכה אותי, אז אני אכה את החלש ממני'. לכן אם אבא של נתי חזר הביתה והכה את נתי על שהרביץ לחבר כיתתו, ספק אם העונש ירתיע וספק אם ישכנע אותו לא להכות אחרים. כשמוותרים לילד על גילויי התוקפנות שלו ולא מציבים גבולות ברורים: כשהוא בוכה, בועט, נושך, צועק או אפילו אם נמנעים מלדרוש ממנו דברים כדי שלא יקבל התקף זעם – הדבר יעודד אותו להמשיך בתוקפנותו.
תוקפנות יכולה גם להיות כתוצאה מליקויי למידה של חומר הלימודים הנלמד בכיתה וגם כאשר הילד מתקשה לפענח מצבים חברתיים מורכבים וכשהוא לא מפענח נכון את ההתנהגות כלפיו: למשל, אם הוא מתרגש מאוד מכל הקנטה קלת ערך ואיננו מפרש נכון צחוק והומור של ילדים אחרים ומקבל אותם כמכוונים נגדו. תוקפנות יכולה להיות גם ביטוי לחולשה ולדימוי עצמי שלילי – כשהילד רוצה להסתיר את חולשתו הוא יכול להגיב דווקא בתגובה הפוכה – בתוקפנות. כשמישהו בגן הכה את הילד והוא חושש להחזיר לאותו חבר - הוא יכול להגיב בבית בתוקפנות ולהכות את אחיו הקטן. תוקפנות יכולה לנבוע גם ממצבי תסכול, מדרישה להישגים שיש כלפי הילד ושאותם איננו מצליח להשיג".
• איך מונעים התפתחות של התנהגות כזאת?
"על ידי מסרים ברורים ועקביים של מותר ואסור", משיבה לוי. "ככל שהילד נחשף לדמות אב מטפחת רכה ואוהבת, של אב מעורב ומחויב, כך תתמתן רמת התוקפנות שלו. חשוב שהילד ילמד שתוקפנות איננה משתלמת. חשוב ליצור אווירה שאינה מעודדת תחרות פרועה, השוואה בין ילדים או זלזול במי שמצליח פחות. כדאי למעט באיומים ובעונשים ולהימנע מהשפלה של ילדים והפחדתם.
"ההורה והמחנך צריכים להיות מודל שישתמשו יותר בתקשורת מילולית ובגילויי אהדה לילד ופחות בהנחתת הוראות ללא הסבר. לא צריך להיבהל ממילים שמבטאות רגש תוקפני וצריך לאפשר פורקן של רגשות גם אם הדברים נאמרים בכעס. כדאי לאפשר לבטא את הכעס בדרכים מעודנות, כמו בפעילות גופנית, במשחק, בעבודות יצירה של ציור או עץ ונגרות, למשל. כדאי גם לעודד את ההתאפקות וללמד שיטות איך לא להגיב מתוך דחף (כמו: לספור בלב עד 10). גם חיזוק הדימוי העצמי תורם ליכולת השליטה של הילד על דחפים. חשוב מאוד להעריך אם יש סיבות עמוקות להתנהגות התוקפנית ולטפל בהן מן השורש: אם התוקפנות היא תוצאה של חסך רגשי, תסכול, פחדים או קושי בתפקוד – יש לטפל בהם".
• ומה לגבי ילד שאיננו מסוגל כלל לגלות תוקפנות?
"כפי שתוקפנות קיצונית מדאיגה - כך גם היעדרה מדאיג", משיבה לוי. "ילד שאיננו יכול לגלות תוקפנות כשהוא מושפל או מקופח, עלול להיות ילד שפוחד לעמוד על שלו או ילד שפוחד מאוד מכעס של אחרים ויש לטפל בכך".
• מהן הסיבות לגילויי תוקפנות אצל ילדים?
"כשהילד מגיע לשלב שבו הוא מבין שהוא נפרד מאמו, כשהיא מביאה אותו לגן הילדים הוא עלול להגיב על כך בתוקפנות: הוא יכול לחטוף את משקפיה ולזרוק אותם, להשליך לרצפה כריך שהכינה לו או לסרב להתלבש בבוקר.
"ילד בגיל הרך, הנמצא בשלב האגוצנטרי, לא מבין, למשל, למה עליו לוותר על הצעצוע שתפס או למה אסור לו לקחת משחק שמצא חן בעיניו רק משום שהוא נמצא בידיו של ילד אחר. האנוכיות הזאת בולטת במיוחד בגיל שנתיים-שלוש ומתמתנת עם הופעת החשיבה ורכישת הניסיון החברתי בגיל חמש-שש. באמצעות התוקפנות הילד מנסה גם להשתלב בחברה והיא מאפשרת לו לבדוק את כוחו מול הסביבה.
"תוקפנות יכולה גם להיות סימן של העברת מסר של תסכול, קנאה או רגשות קיפוח שהילד חווה. התוקפנות מעבירה מסר של: 'זה לא נעים לי', 'לא טוב לי', 'אני מרגיש מקופח'. במקרים מסוימים התוקפנות מבטאת את הצורך של הילד להתבלט או למשוך תשומת לב. תוקפנות יכולה גם להיות ביטוי לאווירה המשפחתית בבית, כתוצאה ממתח משפחתי על רקע של לידת אח חדש, מעבר לדירה חדשה, בעיות כלכליות, מתח בין ההורים ועל כל רקע של שינויים שלילד קשה לעכלם.
"התנהגות תוקפנית יכולה להיות גם התגובה לחינוך נוקשה של ההורים המטילים על הילד משמעת נוקשה, מגבלות ואיסורים ('אסור לצעוק', 'אסור להפריע', 'אסור לשבור את האגרטל הגדול שעל הרצפה'. בסוגריים ייאמר שאם האגרטל כל-כך חשוב ויקר – מדוע להציב אותו מלכתחילה על הרצפה ולגרום לילד לאתגר שקשה לא להתמודד אתו בגילו הרך?).
"בבתים שבהם מענישים ילדים במכות, קללות, ועונשים אחרים בעלי גוון תוקפני – הילדים לומדים שתוקפנות היא הדרך לפתור בעיות. הילד לא נותן לעצמו דין וחשבון בנוסח: 'רק לאמא מותר' אלא הוא חושב: 'אם לאמא מותר – למה לי לא'? או: 'אם אבא החזק ממני מכה אותי, אז אני אכה את החלש ממני'. לכן אם אבא של נתי חזר הביתה והכה את נתי על שהרביץ לחבר כיתתו, ספק אם העונש ירתיע וספק אם ישכנע אותו לא להכות אחרים. כשמוותרים לילד על גילויי התוקפנות שלו ולא מציבים גבולות ברורים: כשהוא בוכה, בועט, נושך, צועק או אפילו אם נמנעים מלדרוש ממנו דברים כדי שלא יקבל התקף זעם – הדבר יעודד אותו להמשיך בתוקפנותו.
תוקפנות יכולה גם להיות כתוצאה מליקויי למידה של חומר הלימודים הנלמד בכיתה וגם כאשר הילד מתקשה לפענח מצבים חברתיים מורכבים וכשהוא לא מפענח נכון את ההתנהגות כלפיו: למשל, אם הוא מתרגש מאוד מכל הקנטה קלת ערך ואיננו מפרש נכון צחוק והומור של ילדים אחרים ומקבל אותם כמכוונים נגדו. תוקפנות יכולה להיות גם ביטוי לחולשה ולדימוי עצמי שלילי – כשהילד רוצה להסתיר את חולשתו הוא יכול להגיב דווקא בתגובה הפוכה – בתוקפנות. כשמישהו בגן הכה את הילד והוא חושש להחזיר לאותו חבר - הוא יכול להגיב בבית בתוקפנות ולהכות את אחיו הקטן. תוקפנות יכולה לנבוע גם ממצבי תסכול, מדרישה להישגים שיש כלפי הילד ושאותם איננו מצליח להשיג".
• איך מונעים התפתחות של התנהגות כזאת?
"על ידי מסרים ברורים ועקביים של מותר ואסור", משיבה לוי. "ככל שהילד נחשף לדמות אב מטפחת רכה ואוהבת, של אב מעורב ומחויב, כך תתמתן רמת התוקפנות שלו. חשוב שהילד ילמד שתוקפנות איננה משתלמת. חשוב ליצור אווירה שאינה מעודדת תחרות פרועה, השוואה בין ילדים או זלזול במי שמצליח פחות. כדאי למעט באיומים ובעונשים ולהימנע מהשפלה של ילדים והפחדתם.
"ההורה והמחנך צריכים להיות מודל שישתמשו יותר בתקשורת מילולית ובגילויי אהדה לילד ופחות בהנחתת הוראות ללא הסבר. לא צריך להיבהל ממילים שמבטאות רגש תוקפני וצריך לאפשר פורקן של רגשות גם אם הדברים נאמרים בכעס. כדאי לאפשר לבטא את הכעס בדרכים מעודנות, כמו בפעילות גופנית, במשחק, בעבודות יצירה של ציור או עץ ונגרות, למשל. כדאי גם לעודד את ההתאפקות וללמד שיטות איך לא להגיב מתוך דחף (כמו: לספור בלב עד 10). גם חיזוק הדימוי העצמי תורם ליכולת השליטה של הילד על דחפים. חשוב מאוד להעריך אם יש סיבות עמוקות להתנהגות התוקפנית ולטפל בהן מן השורש: אם התוקפנות היא תוצאה של חסך רגשי, תסכול, פחדים או קושי בתפקוד – יש לטפל בהם".
• ומה לגבי ילד שאיננו מסוגל כלל לגלות תוקפנות?
"כפי שתוקפנות קיצונית מדאיגה - כך גם היעדרה מדאיג", משיבה לוי. "ילד שאיננו יכול לגלות תוקפנות כשהוא מושפל או מקופח, עלול להיות ילד שפוחד לעמוד על שלו או ילד שפוחד מאוד מכעס של אחרים ויש לטפל בכך".
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות