מי מצפה בשיניים חדות למעצרו של פולק?

ולפעמים ה'חגיגה' נגמרת

"ולפעמים החגיגה נגמרת" – אמרו המשורר והמלחין, והיום הוא מה'לפעמים' האלה.

'חגיגה' נגמרת ו'חגיגה' אחרת חוזרת.

מהיום נכנסת חקירת 'פרשת הולילנד' לישורת ה"רצינית" שלה. מי שמצוי בפרטים מוכן להתחייב שכל ההמולה שהיינו עדים לה עד היום, היתה רק 'קדימון' לדבר האמיתי.

ריח הביאוש והרקבון שיעלה מפרק ב', הם מבטיחים, יצליח בקלות לגרש את העשן ואת ריחות החריכה הכבדים שעוד ממלאים את אפינו, לא רק מה'מנגלים' של אתמול, אלא מקלייתם ושיפודם של הנחקרים הקודמים.

במשטרה ובפרקליטות 'מכורים', כנראה, לניחוח של הצחנה הזו יותר ונמשכים אליו כמו משאיות הזבל לאתר שברמת חובב.

השלב הבא של החקירה , אומרים ה"מקורות יודעי הדבר", חורג מתחומי עיריית ירושלים. מספרא, ככר ספרא ואנשי ה'ספרא' שכיהנו בה, והוא עובר ל'סייפא' – מלחמת חרבות עקובה, של ממש.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הוא המוכר והידוע ביעדי נבחרת הסייף של המשטרה והפרקליטות, גם מזכירתו לשעבר, שולה זקן, היא מ'השחקנים' הנדרשים. אבל עד שיגיעו אליהם, או במקביל, צפוי לנו 'טורניר' ארוך של התמודדויות מול כאלה שבחלקם מכירים את כל שיטותיהם - 'השטיקים' ו'הטריקים'.

ביניהם ניתן למצוא שני שרי פנים בעבר, אחיו של אחד מהם, ואפילו בן 'גבורות' אחד, חולה פרקינסון, שעלול לגרור עוד סיעה חרדית אל תוך הקלחת, ואולי עוד לפני שנדע אם יתגשמו מאווייהם של האורבים עם שיניים חדות וחשופות ל'מעצרו' של יהושע פולק.

חוקרי יאח"ה חוזרים לשדר בעיתוני היום בטחון מופרז מהצלחת החקירה ב'פרשת הולילנד'. אבל ככל שהדבר תלוי גם בדעת הקהל בישראל ובמדד הזעזוע שלו מחשיפת הדברים, סבורים חוקרים אזרחיים מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, אחרת.

ביומיים של 'פסק הזמן' שלקחה לעצמה המשטרה, הבהירו לה ולקוראי העתון 'כלכליסט' דר' דורון נבות ודר' דפנה קנטי, שהציבור בישראל שלאחר תכסיסי החקירה שהופעלו עד עתה, אינם סבורים שישראל יותר מושחתת ממה שהיתה לפני חשיפת הפרשה.

אותם זה בודאי מאוד מאכזב.

ביוני שעבר אמרו 69.2% מאזרחי המדינה שישראל מושחתת יותר מבעבר. השבוע אפילו ירד מספרם, ורק 68.6 סבורים שהשחיתות כבר בלתי נסבלת.

אז או שכספית ברומטר השחיתות בישראל כבר הגיע למקסימום ואינו יכול לנסוק עוד, או שהציבור בישראל סבור, למרות הכותרות, שברומטר מדד האמינות של המשטרה והפרקליטות הוא בשפל ובאמצעות יצר הפרסום בלבד לא ניתן להשפיע על מדד השחיתות.

זיקוקים לחסדי שמים

שאלת יחסי הגומלין בין מדד השחיתות הארצי, לבין השפל באמינות המשטרה, נותרה, בינתיים, לא פתורה. לעומת זאת, אם נכונים כל הפרטים המצויים בידינו באשר לפציעת בתו רבקה בת ה - 5 של הזמר יהונתן רזאל, הרי שמידת האטימות, הרוע והטמטום של חוקרי משטרת ירושלים אינם מוטלים בשום ספק. אין ספק שיש שם מנת גדושה מכל אלה , או 'מנת יתר' בלשונם ה'מקצועית'.

בליל יום העצמאות, בשעת לילה מאוחרת, חזר הזמר יהונתן רזאל לביתו שבשכונת נחלאות בירושלים, למרבה הפלא לא מהופעה שבה השתתף, ולמרבה ההערכה דוקא מלימוד תורה ב'חברותא'. באותה שעה נראו בשמי ירושלים זיקוקי דינור. יהונתן, הידוע כאב נפלא בביתו, רצה להנות את ילדתו, העיר אותה משנתה, נטלה על ידיו ויצא עמה להראות לה את הבזקי האור הצבעוניים.
לפתע, נשמטה הילדה מידיו, ונפלה מגובה רב. היא הובהלה במצב קשה ביותר, עם פגיעת ראש, לבית החולים 'הדסה' עין כרם, נותחה במהלך הלילה בראשה ועדיין היא מורדמת וזקוקה לנס.

בעוד בני המשפחה מכונסים בתוך כאבם, מכירי וידידי המשפחה מכונסים בבית הכנסת "בתי ברוידא" שבשכונת נחלאות ובנוספים בתפילה לרפואתה, והאב, יהונתן, עוטף עצמו ברגשי אשמה קשים ואיש אינו מנסה אפילו לשולפו מהם, מצאו במשטרת ירושלים לנכון, למהר ולחקור אותו על פרטי התאונה הקשה, כאילו היה מדובר באב - מפלצת חייתית שרצח את בתו מרי פיזם, או במטורף נחמן אנשין שריסק את גולגולת בתו פרומה אחרי שחשבה לתרנגולת.

יכול להיות שלוח הזמנים של חוקרי משטרת ירושלים יהיה בימים הקרובים צפוף במיוחד, והם העריכו כי מהבוקר יהיו עסוקים טרודים בחקירות אחרות, אבל האם זו סיבה לנהוג בחוסר רגישות מינימלית לאב מתייסר? האם באמת חשב שם מישהו שהוא ישאיר את בתו על שולחן הניתוחים ויעלה על המטוס הראשון למצוא מסתור בתוך ענני האפר של אירופה?

ההתנהגות אלימה רגשית שכזו מחייבת חקירה נגד המעורבים בה, הרבה יותר מאשר נגד אבא שגם אם בתו תצא אי"ה ממצבה, חייו כבר לא יהיו אותם חיים.

"שלא אחד בלבד עומד עלינו" - הפך בשנה האחרונה למוטו של יהונתן רזאל, אבל הפעם הוא לא ניצל מידיו.

רבקה בת יעל לרפואה שלימה. לשמו של החוקר ושם אמו לא הצלחנו להגיע.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!