סוף סוף: נחשוני מתגאה בעיתונות החרדית

מקור טוב לחיקוי

החודש הקרוב, מהיום ראש חודש תמוז ועד ראש חודש אב, יכול להיות שעתה היפה של העיתונות החרדית.

בעוד שכל העתונות האחרת נראית כמו 'מוסף ספורט' מוגדל, בעקבות משחקי ה'מונדיאל',שגם מי שמימיו לא התעניין בכדורגל 'משחק אותה' בתוך המגרש, כדי שלא ימצא עצמו מחוץ לקבוצות ה'איניות', אנחנו, צרכני התקשורת החרדית, פטורים מהעונש הזה, ישנים יותר בלילות ורגועים הרבה יותר. רגעי המתח הטיפשיים האלה נחסכים מאתנו.

ואחר כך עוד מתפלאים איך זה שבמחקרים 99% מהחרדים מצהירים שהם מרוצים.

הבוקר, נדחתה מעט ההזדמנות הזו. זאת, בעקבות הפרשיה החדשה שהתרגשה על ישראל השלומיאלית, עם היוודע דבר מעצרו בפולין של הישראלי הנושא דרכון על שם "אורי ברודצקי" ושעל פי ידיעות ממקורות זרים הוא איש מוסד הקשור, בעקיפין, לפרשת החיסול בדובאי.

גרמניה, "הידידותית" לנו, שהיתה גם מהראשונות לגנות את ישראל על אירועי ה'משט' היא שמבקשת מפולין להסגיר לידיה את האיש, העצור כבר תשעה ימים, בחשד שהוא מעורב בזיוף דרכונים שלה, והעברתם למעורבים בחיסול הארכי- טרוריסט מבחוח בדובאי.

על פי הידיעות המתפרסמות היום בתקשורת גם השם "אורי בורדצקי" הוא "זהות גנובה". הוריו של הצעיר הנושא את השם הזה טוענים כי הוא בכלל סטודנט בסאן פרנסיסקו ולא נמצא בפולין, והם מביעים את חששם שמא יעונה לו רע, בעקבות אימוץ זהותו על ידי עב"מים. אבל עיקר הזרקורים בפרשה הזו לא מופנים לבורדצקי המקורי אלא לבעל הדרכון הגרמני המזויף, ושוב, גם במקרה זה מגיעים, איך לא, ל...חרדים.

אותו 'אורי ברודצקי' העצור בפולין, נחשד כי זייף דרכון גרמני על שמו של הרב מיכאל בודנהיימר, תושב בני ברק, וראש כולל בקרית ספר. הגרמנים טוענים ש"ברודצקי" ליוה סוכן מוסד אחר למשרד הפנים בקלן, שם הוציאו יחד דרכון גרמני על שמו של הרב מיכאל בודנהיימר שבו השתמש אחד מרוצחיו של אל-מבחוח בכניסה לדובאי לפני כחמישה חודשים. הדרכון הוצא בגרמניה בדיוק לפני שנה.

ואיך מתקשר הזיוף ל...מונדיאל?

נכון שנושא הדרכון נראה בצילומי ה'בוק' מדובאי כשהוא נושא בידו מחבט טניס, שגם הוא סוג של ענף ספורט, אבל למה לדעתכם בחרו הזייפנים, מתוך 7 מליון תושבי מדינת ישראל, דוקא את דמותו של...הרב מיכאל בודנהיימר?

בימי המונדיאל קל יותר להבין זאת - הרב בודנהיימר, ועוד רבים מתוכנו המקדישים חייהם ללימוד תורה במקום להבלי המונדיאל או להבלים אחרים, הם ללא ספק הדמויות הראויות לחיקוי. הבחירה הזו היא בעצם הדבר החיובי היחיד שניתן להצביע עליו בכל הפרשיות המודיעיניות האחרונות שמדינת ישראל נקלעה אליהם.

אבל הגרמנים לא בטוח שיבינו את זה...

קצר בתקשורת: 10 קטעים בעקבות עיתוני סוף השבוע

1. הכיסוי המינימלי ביותר

אין עתון בישראל, ובודאי לא דתי או חרדי, שלא סקר בסוף השבוע בהרחבה את דמותו היחודית של הראשון לציון הגר"מ אליהו מכל זויותיה.

אבל דוקא רבים מעלוני פרשת ההשבוע של הציבור הדתי לאומי, המחולקים בבתי הכנסת, חסכו מקום והסתפקו במועט. בכל שבוע הם התחרו ביניהם מי יגיע למאמר או לפסק הלכה מעניין יותר שלו, ואין כמעט עלון אחד שבו לא הובאו דבריו והתנוססה תמונתו, אבל דוקא עכשיו לא יצאו מגדרם.

'שבת בשבתו' של הפועל המזרחי ומכון צומת למשל, הסתפק הסתפק בפחות מ- 150 מילה של הרב ישראל רוזן ומודעת אבל אחת קטנה. ויש שאפילו כתבו פחות מזה.

בושה.

2. המשאל המוזר ביותר

המקומון התל אביבי 'העיר' מפרסם נתוני מחקר שערכה העיריה ובדק מגמות אצל למעלה מ-1007 תיירים, שהגיעו לביקור בעיר או שדילגו עליה. תחזיקו טוב את הכסא כשאתם קוראים את התוצאות : 43% מהנשאלים אמרו שלא ביקרו בתל אביב כי היא...דתית מדי בשבילם. מבין אלה שכן ביקרו בה 58% אמרו שבאו אליה בכלל בגלל...ירושלים.

רון חולדאי בודאי ישמח לשמוע על המסקנות שהתקבלו ובעיקר יאהב את הנתון הבא:41% אמרו שביקרו בתל אביב לצורך...ענייני דת.

חולדאי מחפש דירה בירושלים...

3. המחקר המאלף ביותר

דר' צבי רייך היה בעבר עורך בדסק החדשות של 'ידיעות אחרונות' ועתה הוא מוגדר כ'חוקר עיתונות'.

גם מקצוע.

בעוד שבוע יוענק לו בסינגפור פרס על מחקר שעשה בנושא השתלטות אנשי יחסי הציבור והדוברים על נושאי החדשות שכולנו קוראים בכל יום. והנה חלק ממימצאיו המאלפים: מתוך 841 הידיעות החדשותיות ה'תמימות' שבדק, 75% נמצאו נגועות ביחצנות. 58% התבססו על מידע ראשוני שהגיע מיחצן. 41% מסך כל המגעים של הכתב עם מקורות שונים שלו הם עם אנשי יחצי ציבור. ב - 38% מהמקרים שבדק סיפר היחצן לכתב לפחות 50 אחוז מהמידע שמופיע בידיעה. ו22 מהידיעות שבדק התבססו כל כולן על יחצ"נים.

יכול להיות שהוא ביסס את כל המחקר רק על ...העתונות החרדית?


4. השמות המפתיעים ביותר

שמות נשים הם לא דבר הראוי להתפרסם בעיתונות החרדית, בודאי לא שמה של ציפי לבני ההופכת שם לצ. לבני או ללבני בלבד, ואפילו הכותבות כבר התרגלו להפוך מבעלות שם פרטי מלא למי שמסתפקות באות הראשונה בו בלבד. מלבד במודעות המאורסין, וגם זה לא לאורך ימים...

אבל כשמדובר על משתתפות המשט הן זוכות לפרווילגיה מיוחדת ובעיקר אם הן גם חברות כנסת. כך במדור 'פוליטיקה' במוסף יתד של שבת, שעליו מתנוסס השם ר. צביאלי (גם זה שם של איש?), במקום שלא יזכר אפילו שם משפחתה של ח"כ זועבי, היא זוכה לתהילת עולם ומופיע בשמה המלא - "חנין זועבי".

אתם יודעים איזה כבוד עשו לה בל כך השבת בנצרת וכמה זה יכול לתרום לאחוות העמים כאן...
ולמה דוקא היא? – אולי משום שהתרטבה ממימי הים התיכון ונטהרה?

5. התואר הנעלם ביותר

המודיע, לעומת זאת, חסך במלים השבת, לא בשמות, אלא בתארים. בתוספת השבת שלו בכתבה בה מסכם אליהו פלס את הכתבות השונות שהתפרסמו בעיתון לאורך ימי השבוע, הוא השמיט לסגן שר הבריאות ליצמן את תוארו ופירסם את שמו, לראשונה בעיתון הזה ללא התואר רב.

כל ההישגים של השבוע האחרון, כולל סלילת הדרך לכניסת מימון טיפולי השניים בילדים לתוקפו, נמחקים באחת מול 'פאשלה' נוראה שכזו. אל תקנאו בפלס.

6. הגילוי המפתיע ביותר

לא צריך להכביר במלים כדי להביא חשיפה עתונאית טובה. אחת כזו שמורה בסוף שבוע זה לדנה ויינר – פולק ומתפרסמת במדור השולי 'תוצרת הארץ', המופיע בקידמת 'מוסף הארץ'.

היא מגלה כי בנות השירות הלאומי משרתות בין היתר גם ב...ארגון הירוק 'גרנפיס' בארגון המקומם 'אמנסטי' ב'מרכז פרס לשלום' ואפילו ב...'קרן החדשה לישראל'.

פשוט לא יאמן.

"אמנסטי אינו ארגון פוליטי' – מסבירים דוברי הארגון לזכויות האדם - "הסניף בישראל הוא בעל תקציב מוגבל לפיכך אנו שמחים וגאים על תרומתם הגדולה מאד של בני ובנות השירות".
על פי הקריטריונים האלה יתכן ועוד יאשרו, בסופו של דבר, 'שירות לאומי' גם ב... 'אתרא קדישא' של הרב שמידל.

נמתין ונראה.


6. ההטעיה הגדולה ביותר

לקראת ג' בתמוז, יום הסתלקותו של האדמו"ר מליובוויטש, מפרסם 'בקהילה' כתבה קצרה של מנחם כהן על פגישה נדירה שנערכה לפני 20 שנה בין ראש השב"כ דאז, יעקב פרי, לבין האדמו"ר ותועדה לאחרונה על ידי חברת המדיה של חב"ד.

בהחלט מעורר ענין.

אלא שעורכי 'בקהילה' לא היו , כנראה, בטוחים שזה מספיק מעניין, והרגישו צורך לשדל את הקורא להכנס ולקרו את הכתבה. איך עושים זאת? - באמצעות הטעייה המופיעה גם בעמוד הראשון וגם בכותרת של הכתבה. בשני המקומות נכתב כאילו היא מביאה "תמליל מלא מהמפגש".

לא תמליל אלא סיפור בשפתו של יעקב פרי. גם אם היו מגלים את האמת לקוראים היו משיגים את שלהם, ואולי אפילו יותר. אז למה ללכת סחור סחור?


7. הכתבה הבלעדית ביותר

במוסף 'קולות' של 'בקהילה' חוזרת שרה גל שלושים שנה אחורנית, אל סערת ה'מחתרת היהודית' . מלבד העובדה שהיא הקדימה את כולם בהתייחסות לנושא, היא גם מביאה שיחה מרתקת עם שניים מאנשי ה'מחתרת', יצחק נוביק מעפרה ונתן נתנזון מפסגות, הבטוחים שהקמת המחתרת מנעה את הקמת המדינה בפלשתינית עד עתה".

מה יהיה הלאה? – לא ברור, אבל מקימי המחתרת, בכל אופן, לא מתחרטים על הראשונות...


8. השבועון המצטמק ביותר

הבטיחו לנו "שדרוג" ושילוב כוחות עם 'בקהילה', אבל בינתיים השבועון 'מורשה' רק מצטמק ורע לו.

לפני שבוע הוא 'בלע' את המוסף התורני שלו, 'תבונות', אל תוך המגזין ו'חסך' כתבת צבע שבועית אחת. השבוע, כבר נעלם 'תבונות' לגמרי, וגם הכתבות לא משהו.

אם זה רק חד פעמי-לא נורא. אבל אם זו מדיניות להכריז על פריצה קדימה כדי שלא נבחין בנסיגה אחורה, כדאי שידעו שם ששמנו לב, וחבל.

לפחות שלא יקלקלו את ב'בקהילה'.

9. הכתבה המתואמת ביותר

יאיר וסרמן ושמואל סופר מ'משפחה' מביאים במגזין כתבה מעניינת מאד על אלה שאין להם טלפון סלולרי והרשימה של 'אח"מים כאלה, מתוך המחנה החרדי, מגוונת. ניתן למצוא בה את הרב הראשי לתל-אביב הגרי"מ לאו, את שר הפנים אלי ישי, ר' משה המר מנהל 'קול הדף', את הרב ברוך שולם פסיכולוג, ואת ח"כ יעקב ליצמן סגן שר הבריאות.

לא בטוח שבעידן הקוים הפתוחים העובדה שאישי ציבור, האמורים להיות נגישים לציבור, אינם זמינים, היא חיובית עבורם, אבל העיסוק עצמו בנושא הוא בהחלט נושא הראוי לכתבה. בעיקר, לאור העובדה שארבעה ימים אחרי הופעת 'משפחה' ויותר משבועיים אחרי שהכתבה שכבה במגירות המערכת , במוצאי השבת, עלה אותו נושא עצמו בחדשות ערוץ 2.

האם זה אומר שלערוץ יש 'פיונים'- שמרחרחים ב'משפחה'? האם יש להם כתבים משותפים? – או שזהו סתם עוד צירוף מקרים המעיד על רמה עתונאית נאותה של 'משפחה'? – תחליטו בעצמכם.


10. הכתבה הכואבת ביותר

28 שנה אחרי הקרב ב'סולטן יעקב' שמאז התנהל בלבנון, נעדרים ממנו יהודה כץ, זכריה באומל וצבי פלדמן, חושף רונן ברגמן , הכתב לענייני מודיעין של 'ידיעות אחרונות', מסמכים סודיים חדשים ומחקר אחד שנערך בצה"ל והוסתר בגלל שתיאר את הכשלון באותו קרב.

מתוך המסמכים עולה תמונה פסימית מאד לגורלם של הנעדרים וגורמי בטחון מבססים עליו את הקביעה כי השלושה אינם עוד בין החיים.

אלא שכל זמן שכותרת הכתבה היא "99 אחוז שהנעדרים נהרגו" ממשיכות המשפחות להאמין כי ליקירהן אירע נס. אחוז אחד של ספק בעיתון הוא אצלם 100 אחוז של בטחון ואמונה כי הם בחיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!