י"ד אייר התשפ"ד
22.05.2024
חשים אי התאמה

מה אפשר לעשות? "אנחנו ביחד רק סובלים"

ישנם זוגות החשים באי התאמה שהתגלתה לאחר הנישואין, כאשר על כל נושא ישנו ויכוח הגורם ויוצר מריבה ותסכול בחיים, מה ניתן לעשות? ומהו הפתרון לחיים מאושרים וטובים יותר?

מה אפשר לעשות? "אנחנו ביחד רק סובלים"
מתוסכל צילום: pixabay

שאלה: אם הייתי יודע שהיא תהיה בדיוק ההפך ממני, לא הייתי חולם להתחתן איתה! על כל מילה שאני אומר כן, היא אומרת לא. ומה שאצלי זה לא, אצלה זה דווקא כן. אפשר להשתגע! חשבתי לתומי שהיא מתאימה, והתגלה שטעיתי. פשוט לא מתאימים! כן, גם אני לא מושלם.. מודה.. אבל לא נבראנו כדי לסבול כל הזמן. מה ניתן לעשות?

תשובה:

התורה מעידה (בראשית ב, יח): שהאשה היא "עזר כנגדו". ומפרש רש"י: "זכה-עזר, לא זכה-כנגדו להלחם". משמע מדברי רש"י, שדווקא הניגוד שלה הוא זה שעוזר לו להגיע לתיקון אם זיכך את מידותיו. ואם לא זיכך את מידותיו, אזי הניגוד שלה הוא זה שמביא אותו למלחמה איתה. מובן שהזיכוך הוא משני הצדדים, כך שהפירות מגיעים לשניהם בשווה למאמציהם ביחד. כלומר, התיקון של בני הזוג הוא דווקא בניגוד שביניהם, המחייב אותם לזכך את מידותיהם האחד כלפי השני.

כשעובדים בני הזוג יחד על מידותיהם ולא כל אחד לבדו, ומשתפים פעולה זה עם זו, הם משלימים את משימתם בעולם הזה, ומעלים את נשמתם לעולם השכר. אולם רבים מהזוגות מתקשים מאד ללמוד להשלים את החיסרון של הצד השני,

כאשר הוא נוגד את החשיבה של עצמם, ולא מצליחים לעבור לשלב השותפות המבורכת, ומתייאשים. עבורם הצעד הבא הוא הפגישה הקשה ברבנות, ועל כך המזבח מזיל דמעות.

התורה מגלה לנו בפסוק (בראשית ג, טז): "ואל אישך תשוקתך", שברמה תת-הכרתית ומהותית, האשה נלחמת על חייה כאשה החייבת לנשום דרך בעלה. אם הבעל אינו מזרים לה את התורה שלו, ברמה של תשומת לב, הערכה, הכרת הטוב, עזרה והתחשבות, היא צוברת כעסים ואכזבות ותסכולים, עד כדי התמוטטות פיזית ונפשית.

בעצם באופן לא מודע, היא נחנקת מחוסר חמצן של הערכה ואהבה מצד בעלה, ולכן היא שרויה במצב שכל דבר מעצבן ומכעיס אותה. כי רק כך היא מבטאת את התסכול הקיומי, שבעלה אינו מעניק לה את החמצן הרוחני, הלא היא התורה הלכה למעשה - מצוות בין אדם לחברו.

ואותם נשים נשואות המשדרות דווקא את ההיפך, כביכול אינן זקוקות: לחום, אהבה, תשומת הלב ואוזן קשבת, וסותרות בכך את פנימיותן הנפשית, יש לכך הרבה סיבות ואחת מהן זה הייאוש.

יש לבעל לדעת, בזה שהתורה מחייבת אותו במצוה מפורשת: "עונתה לא יגרע", אין זה אומר דווקא לחיוב יחסי אישות, הגורמים לה תחושה שכל נתינתו היא רק לצורכה, ובכך בעלה מחובר אליה רגשית. אלא החיוב הוא גם לתת לה את ה'חמצן' המגיע לה בכל יום, וזה מתבטא: בתשומת לב, הערכה, שיחה נעימה, התעניינות והקשבה. ומשם ורק משם זה עובר להרגשת ה'ביחד' ולהרגשת 'התאמת הזיווג'. לעומת זאת, הבעל אמור לקבל את עיקר החמצן הרוחני שלו, ישירות מהקב"ה ומהתורה שהוא לומד.

מאת: הרב דניאל פנחסוב, מרצה ויועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט

נישואין חיי נישואין זוגיות

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד