"יהודים עם זקן ופאות לכלא. בושה!"

את הזעקות של ח"כ מוזס שמעו, כפי הנראה, עד אולם המליאה.

עמדנו שם, קבוצת כתבים, מחוץ למזנון הכנסת, כשהוא עבר, רועד כולו, פניו אדומות ולוהטות.
"אתם מבינים מה הולך לקרות כאן?! מחר הולכים 86 הורים לבית כלא! אתם קולטים?! השוטרים יפרידו את הילדים הקטנים מהוריהם! זה הרי מזעזע, זה לא נתפס!!!".

ניכר היה שאכפת לו. ממש דאגנו לבריאותו.

יש חברי כנסת שאירועים מהסוג הזה הם שעתם ה'יפה'. עם כל הצער, אם בכל ימות השנה מישהו יכול להגיד שהם אינם עושים דבר, הרי שמגיע הבג"צ ומושיע אותם משממון השגרה. עכשיו צריך להקים חפ"ק מיוחד, להיכנס כמשלחת אל בתי גדולי ישראל, ובעיקר: לנהל בשכל ובחכמה את יומן הראיונות. להיענות לכלי תקשורת חשובים יותר, לדחות בנימוס כאלו שאינם נחשבים.

סוף-סוף יש מה לעשות.

אצל מוזס לא הבחנו בסימפטומים הללו. הקטע של הורים הנפרדים מילדיהם תפס את כל כולו, וטלטל אותו בסערה. "אתם יודעים מתי שלחו הורים בגלל חינוך לכלא? זה היה במשטר הבולשביקי. איך אפשר להביט בעיניים של ההורים האלה מחר?!" – שב והקשה, מתרוצץ כארי בסורג.

יהודים עם זקן ופאות לכלא

בתוך המליאה הייתה בתחילה האווירה משעשעת.

"החוק לא חל על פואד", צחק יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, בעוד סגנית שר התמ"ת, אורית נוקד, מסבירה את עיקריו של חוק הנוגע להגבלת משקל לקבוצות נשים מסוימות, בניסיון למנוע את תופעת האנורקסיות.

פואד, ישוב על כסאו שבמתחם כסאות השרים, נראה טופח על בטנו כשהוא משועשע למדי.

"תדע לך", המשיך יו"ר הכנסת להתלוצץ עם פואד על משקלם הלא-קטן, "אחרי שהחוק יעבור, לא יוכלו לפרסם את התמונות שלנו, אנחנו לוקחים סיכון". צחוק מתגלגל באולם.

אלא שלא זמן רב נותר לחייך. בחוץ עשה ח"כ מוזס מאמצים נואשים כדי להביא את הזעקה פנימה, אל אולם המליאה, בהצעה לסדר. "ניסו לשכנע אותו שזו אינה בעיה של משרד החינוך, אבל הוא מתעקש לדרוש תשובות מסער", לוחשת לי אחת מפקידות משרד החינוך, מנסה לשכנע אותי שסער עשה ה-כ-ל כדי למנוע את ההסלמה בעמנואל.

אפשר להתווכח על כך. ובכלל, ממי שמתיימר ביום מן הימים ליטול את שרביט ההנהגה של מדינת ישראל, היינו מצפים לגלות אחריות ולעשות מעשה. "מה הוא יכול לעשות?" – התעקשה פקידתו, ורצה פנימה לעקוב אחר הדיון.

מוזס פתח בהשוואה בין פסיקת בג"צ לבין השלטון הבולשביקי. ח"כ משה גפני מיהר לעלות אף הוא אל הדוכן ולסייע בידי חברו לסיעה. "הנושא איננו עדתי", דיבר בלהט. "אז החליט בית המשפט שזה עדתי. אנחנו לא נכבד פסקי דין שינגדו את דרך התורה. פשוט לא נכבד! לשר החינוך יש אפשרות למנוע את המציאות שאנשים בקבוצה גדולה הולכים לבית סוהר. השר צריך למנוע את המצב הזה שבו התמונות הללו יתפרסמו בכל העולם. לא יהיה מנוס מלחשוב מה היה במדינות אחרות שמכניסות יהודים עם זקן ופאות לכלא. בושה!!!".

"אתה משווה את זה לנאצים?" - צעק לעברו ח"כ ניצן הורוביץ ממר"ץ. "אתה פרובוקטור בגרוש".

"תסתום את הפה, תלך גם אתה לבית הסוהר" - לא נשאר גפני חייב.

"בור ועם הארץ" - ירה הורוביץ לקינוח.

ורק שר החינוך של מדינת ישראל, באפרוריות בלתי מרשימה, התפתל עם המילים בתגובתו השבלונית. "אני מצטער על הדברים של מוזס לגבי האסוציאציות. האנלוגיה הזו לא במקום. מקווה שתהיה התעשתות בכיוון של כיבוד פסק הדין. הפתרון הוא לא כל-כך מורכב, במיוחד כשמדברים על שנת לימודים שמסתיימת בעוד שבועיים. אינני רואה מדוע לא לקיים את הפסיקה. פסק דין איננו נתון לשיקול דעת של אזרחים אם הם מקיימים או לא".

אז לידיעתך, גדעון סער. אצל חרדי, פסק דין בהחלט נתון לשיקול דעת. לא שלו, אלא של רבותיו. ועשית ככל אשר יורוך, אמרה לנו התורה. ולא אמרה כאשר יורוך שופטי הבג"צ.
שר חינוך, אבל יש לו עוד הרבה מה ללמוד.

עם הגב לקיר

בחוץ, בעמדה שמחוץ למזנון הח"כים, התכנס לו ה'פרלמנט' הבלתי רשמי. בזה אחר זה חלפו על פנינו נציגי ש"ס בכנסת, ונדמה היה כי מבוכה קלה ניכרת על פניהם. דרשנו מהם תגובה. קצת קשה, כנציג הציבור הספרדי, ליטול עמדה בנושא שראשיתו 'גזענות ואפליה' בעיר עמנואל, אבל חייבים לציין שהם עשו זאת בגבורה. אפילו ח"כ הרב חיים אמסלם, שבימים כתיקונם שמענו ממנו דעות שונות וגם הפוכות, הודה הפעם כי הכול הרחיקו לכת, וכי הוא מגנה את מה שקרה.

מה דעתך על ללום? - שאלנו גם את סגן שר האוצר, איציק כהן.

"אני חושב שהוא לא פעל נכון" - השיב.

גם השר משולם נהרי לא אהב את התוצאה. "אבל שאיש לא יצטדק. כבר היו דברים מעולם. וכי נגדי לא פנו לבג"צ? לפני שנים, בהיותי פקיד במשרד החינוך, הייתי מעורב בסיפור בו קנסנו מספר עמותות". הוא נקב בשמן, כמו גם בשם המעורבים בפרשה, אך כדי שלא ללבות את האש, ומאחר והנפשות הפועלות אינן עוד בין החיים, נדלג על הפרטים.

"היה זה אחד מחברי הכנסת דאז, שאינו עוד בין החיים, שתבע אותי לבג"צ. שאלתי אותו 'מי התיר לך?' - ידעתי כי הוא נוהג להתפלל, אולי גם לשאול את שאלותיו, בכותל המערבי, ואמרתי לו בבדיחותא: 'תראה. אתה באת לכותל והתפללת 'ריבונו של עולם, שאנצח את נהרי'. אז זהו, שגם אני הגעתי לכותל, וגם אני ביקשתי 'ריבונו של עולם, שאנצח את...'. הקב"ה, שאוהב את שנינו, קבע ואמר: 'יחליט הבג"צ מה שיחליט'"...

"והחליט הבג"צ כי אני הוא הצודק, והצד השני שילם את הקנס, טבין ותקילין".

לעצם העניין, מסכימים כולם כי קיימת אפליה, אלא שהפעם עלו על עץ גבוה מדי, שקשה יהיה לרדת הימנו.

הגדיל להתבטא ח"כ ניסים זאב, שדיבר, כהרגלו, באומץ, לא חושש לומר את שאחרים חושבים בליבם פנימה. "החלטת הבג"צ מנותקת מהמציאות הפוליטית הקיימת באזור, ורק מעמיקה את הקיטוב. אי אפשר להעמיד אוכלוסיה שלמה עם הגב לקיר. לדעתי, יש כאן גם פגיעה בחופש הפרט, ועוד במדינת ישראל שמתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לפי חוק יסוד זכויות האדם וחירותו זכותו של יהודי להחליט איפה לשלוח את ילדיו ללמוד.

"אם הרבי החליט שישלחו לבני ברק, הבג"צ לא היה צריך להילחם ראש בראש", הוא קובע באופן נחרץ. אגב, זאב הוא הנציג של ש"ס באזור יהודה ושומרון, ומתוקף תפקידו אף היה מעורב בניסיון הבוררות אותו הציע הגר"ש בעדני.

"נו, מה לעשות, המשט הטורקי המשיך את דרכו אל ליבה של העיר עמנואל, והסערה נדדה לשם", הוא אומר, ונאנח. "בשביל מה אנחנו צריכים את זה?! במקום להראות לעמים שאנחנו בסדר, אנחנו מראים את הצד הלא יפה שלנו. ובכלל, מי שמדבר. כמה שופטים מזרחיים יש בבג"צ בכלל?" – הוא שואל את שאלת המיליון פעם.

"אתה יודע כמה שופטים מזרחיים היו במדינת ישראל עד היום?" - שאל אותי גם ח"כ מוזס, רגע לפני שרץ אל המליאה.

"4 בלבד"...זרק לחלל - וטס.

רק אל תכתבו את זה

על רקע פרשת עמנואל, מי בכלל זוכר את המהומה שפרצה בתחילת השבוע, עם פסיקת בג"צ על ביטול הבטחת הכנסה לאברכים.

ב'פרלמנט' המאולתר ש'הקמנו' מחוץ למזנון, שבה ונשמעה הטענה: "שופטי בג"צ המתינו עשר שנים ולא העזו לפסוק בנושא. הם ידעו מה עומד להיות הפסק ביום שלישי, ולכן, יום קודם, ירו את הפצצה, מתוך תקווה שעל רקע טיל הסקאד של שלישי, תהפוך הפצצה של שני לגשם קל".

"תשמעו", אומר ח"כ דוד רותם, שהשתתף השבוע בישיבה משותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט ושל ועדת הכספים, בנושא התקציב הדו-שנתי. גפני לא אהב את הרעיון, אבל נאלץ לבלוע את הגלולה המרה, בתקווה שכך יוכל להשפיע, ולו במעט, על טיבו של התקציב.

"הוא עומד בפני הוועדה", מספר רותם על גפני, "ומספר לנו שהוא עומד להעביר בתקציב הזה 'מיליון וחצי שקל לישיבות'. 'זה הכסף הקטן שלי', הוא אומר. ואני שואל: בשביל מה לומר דברים כאלו? מה הטעם? ככה מתנהגים החרדים, והנה לכם התוצאות בעמנואל".

לזכותו של רותם נאמר, כי למרות היותו חבר במפלגת 'ישראל ביתנו' הוא לא אוהב את פסק הבג"צ, ובהחלט דיבר בשבחם של חסידי סלונים, ש'עמדו על עקרונותיהם'. הזכרנו בעבר, ונזכיר בשנית, את זכותו של אביו, שכנא רותם, ממייסדי פועלי אגודת ישראל, שהציבור החרדי חב לו רבות בזכות תמיכתו בעולם התורה. העובדה שבנו מגן על העמידה על העקרונות בציבור החרדי מעידה על אחת משנים: או שהפעם הרחיק הבג"צ לכת, עד שאפילו נציג 'ישראל ביתנו' מבין זאת, או שהאמירות בדבר שנאת הדת של ישראל ביתנו, לא היו מדויקות...

לזכותו של גפני נאמר כי מהיכרותנו עמו הוא האדם האחרון המחפש כותרות שיכולות להרגיז את החילוני הממוצע. אנו עדים לכך שלא פעם, לאחר שפעל ועשה בנושאים מסוימים, התחנן: "רק אל תכתבו את זה, לא רוצה כותרות, לא רוצה רעש, מעדיף לעבוד בשקט".

עם דירה בכיס

בין לבין ניסה גפני להסביר איך בכוונתו לעקוף את פסיקת הבג"צ.

לא חלילה שהוא מתכוון לפעול כנגדה, אבל יש לו רעיון מבריק בהחלט. "הבג"צ טען שאין שוויון. ובכן, נפתור את בעיית השוויון בכך שנעניק הבטחת הכנסה גם לסטודנטים, שיעמדו בקריטריונים הנדרשים כדי לקבל את הכסף".

אתם יודעים, מספר ילדים וכל זה. כמה סטודנטים יעברו את הסף הזה? מן הסתם, לא רבים. ובכל זאת, עקרון השוויון יישמר, ובא לציון גואל ולאברכים הכסף הדרוש למחייתם.

כמה חבל ששר החינוך לא התייעץ עם עמיתו, מוועדת הכספים, טרם הרים ידיים בפרשת עמנואל. בטח היה מצליח למצוא בשבילו רעיון מבריק. קריטריונים, סטודנטים, כמה לירות לפה, כמה לירות לשם, וסוגרים סיפור.

"תגיד לי, ח"כ גפני, אם הייתי מנסה לשלוח את הילדים שלי ללמוד בעמנואל, היו מקבלים אותם או שלא?" – שאל אותו ח"כ רוני בראון, שחלף באותם רגעים במסדרון ושמע את סופו של ההסבר המלומד בדבר הסטודנטים והקריטריונים.

"תגיד לי", המשיך בראון להתלוצץ. "הילדים שלי התחתנו עם יוצאי עדות המזרח. אז מה הדין של הילדים שלהם לעניין בית הספר? ובכלל, הנישואין האלו תופסים? כי תראה, נתתי שם 'קעסט' לא קטן. אולי אני צריך לקחת אותו בחזרה?!".

משראה שגפני לא משיב לו, ומסתפק בחיוך, הפטיר: "טוב, אתה בטח לא יודע מה זה קעסט".

אז זהו, שאין חרדי שחיתן ילדים ולא יודע מה זה קעסט. אצלנו, ח"כ בראון, היא הולכת לא רק עם שמיכות, רהיטים וחתונה. אצלנו היא מדשדשת יחד עם דירה בכיס.

רק שנה אחרי שמקבלים את הקעסט השמן הזה מגיעה הבטחת ההכנסה והצרות הכספיות. אבל למה נקדים את המאוחר? ובכלל, תנו לגפני עוד כמה שנים בוועדת הכספים, וחסל סדר דאגותיהם הכלכליות של האברכים. על אפו, ועל חמתו, של הבג"צ הנכבד.

גדעון סער, לתשומת לבך.

קישורים:
לכל הכתבות בנושא פרשת עמנואל לחצו כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!