מרתק ומרהיב: המשפחה החרדית שנודדת בעולם כבר למעלה משלוש שנים • תיעודים מהמסע

כבר שלוש וחצי שנים שמשפחת שמעון, זוג הורים וארבעת ילדיהם מטיילים בעולם וכבר הספיקו לבקר במדינות רבות, הם הגיעו למקומות מרהיבים שגם אתם לא תאמינו שקיימים, בתוך כל החוויות והאטרקציות הם החליטו לשתף את העולם ולהעביר את החוויות שלהם גם לאלו שלא יכולים, הם מתעדים כל מקום אליו הם מגיעים ומשתפים את החוויות עם כולם.

אפרת, אם המשפחה, מספרת בראיון בלעדי ל'בחדרי חרדים' על הרעיון הנועז לצאת למסע ללא גבולות ולהגיע לכל מקום בעולם ללא יעד מסוים.

אז איך הכל התחיל ומדוע החלטתם לצאת למסע עוצמתי שכזה?

אפרת מספרת: כאשר נישאנו, התגוררנו במודיעין, אני שכנעתי את בעלי במשך שנה שנצא למסע רק לשנה אחת והנה עברו כמעט 4 שנים, אמא שלי נפטרה בגיל צעיר ואבא שלי עבד מאוד קשה, אני רציתי לחיות את החיים ולהנות מהם מכל רגע ובלי קשר אני מאוד אוהבת לטייל.

באיזו מדינה התחלתם את המסע? ובאיזה מדינות כבר הספקתם לבקר?

אפרת: התחלנו בסין זה היה קשוח מאוד, פגשנו בלילה הראשון עכבר במלון, ארזנו את עצמנו ונסענו למלון אחר.

כמו שציינתי, ממשיכה אפרת ומתארת: התחלנו בסין אח"כ סיביר, מונגוליה שוב סין פיליפינים טאיוון ואטנם ניו זילנד סין בלגיה הולנד ישראל קנדה מקסיקו בליז גימייקה הרפובליקה הדומיניקנית ארהב

כמה שפות הצלחתם ללמוד?

אפרת: הילדים למדו אנגלית מהדרכים, לא הצלחנו ממש ללמוד שפות נוספות, לא היינו מספיק זמן בכל מדינה כדי ללמוד את השפה שמדברים בה, אבל בעלי אסף הסתדר בכל מדינה כמעט והצליח לתקשר.

כמה נפשות אתם במשפחה? ואיך מסתדרים עם הקטנים במקומות שונים המיועדים לבוגרים יותר?

אפרת: אנחנו שישה נפשות במשפחה, אנחנו ההורים וארבעה ילדים מתוקים, שתי בנות ושני בנים. אנחנו הולכים בעיקר למקומות שיתאימו לכולם לא זוכרת שהיתה בעיה כזאת של גילאים במקומות מסויימים.

מדוע החלטתם לשתף את העולם במסע המשפחתי?

אפרת: בשנתיים הראשונות בקושי הייתי משתפת, מידי פעם בפייסבוק לחברים הקרובים והמשפחה שמתעניינים ופתאום ראיתי שזה מענין כ"כ הרבה אנשים ונותן להם השראה. אז החלטנו להמשיך.

בשנתיים הראשונות שהייתי מעלה מעט מהמסע בסיכומים עברתי עם עצמי תהליך עצמתי, כל המשפחה עוברת משהו ביחד פתאום להיות 24/7 ביחד, להכיר את עצמך, בארץ יש הרבה רעשי רקע שלפעמים מפריעים להתפתחות האישית.

איפה אתם ישנים?

אפרת: אנחנו ישנים בעיקר בדירות זה הכי נוח עם ילדים ומשפחה בפרט ששומרים כשרות ואנחנו צריכים לבשל כל הזמן.

האם יצא לכם להיתקע ללא מקום לינה? מה עשיתם אז?

אפרת: כן זה קורה שלא מוצאים מקום לינה כשהגענו לניו זילנד לקחנו את הרכב ששכרנו ולא מצאנו מלון, חיפשנו וחיפשנו ולא מצאנו עד שמצאנו בית הוא עלה נורא יקר אבל לא היתה ברירה היינו חייבים כבר להניח את הראש אחרי הטיסה הארוכה.

בתחילה הייתי נלחצת שלא היינו מוצאים מקום לינה, היום אני מבינה שלא לנצח נשאר ברכב, בסוף נמצא מקום.

מה הילדים אומרים על זה? האם מחכים לחזור הביתה או שנהנים מכל רגע?

אפרת: הילדים הגדולים בעיקר שמחים על המסע הזה, הקטנים לא כ"כ יודעים משהו אחר, יצאנו שהקטנה הייתה בת שנתיים וחצי, לפעמים רוצים לחזור לישראל לבקר את סבא וסבתא, המשפחה המורחבת והחברים.

מה עשיתם בתקופת הקורונה? כיצד יצאתם לטייל, הרי בכל העולם השביתו את הטיסות והיציאות ממדינות רבות.

אפרת: כשהתחילה הקורונה בדיוק הגענו לישראל לחגוג לביתנו הגדולה את בת המצוה ואחרי הבת מצוה חיכינו וחיכינו וראינו שזה לא נגמר, אז החלטנו לטוס לקנדה (יש לנו דרכונים קנדים) לקנות אוטו קראוון וכך להיות מצד אחד מבודדים מצד שני להמשיך את החיים שלנו.

מה עם הלימודים של הילדים, האם וויתרתם עליהם?

אפרת: הילדים לומדים בעיקר מספרי לימוד וממהלך החיים בעצמם, חלק הם גם לומדים בשיעורים פרטים דרך הטלפון.

מתי אתם מתחננים לסיים את המסע? או שאתם מתכוונים להמשיך ככה עוד זמן רב?

אפרת: אין לנו זמן מוגבל, מתי שנרגיש שאנחנו רוצים להתמקם, כרגע השכרנו דירה לשלושה חודשים שזה מלא בשבילנו בניו יורק ליד אחי, קצת נחים מהנסיעות, מלהחליף בתים ולאלתר אוכל.

איך אתם מצליחים להתקיים, אם אתם לא עובדים, מאיפה הכסף לכל החוויות, הטיסות והנסיעות?

אפרת: בתחילת המסע יצאנו עם הפיצויים של בעלי מהעבודה והשכרנו את הדירה שלנו במודיעין, חשבנו שזה יספיק לנו לשנה לימה, באמת זה הספיק אפילו ליותר עם התנהלות נכונה ואז אבא שלי נפטר וקיבלתי דירה קטנה ממנו בדרום, אז אנחנו משכירים גם אותה ומסתדרים מצוין ברוך ה'.

שתפי אותנו בחוויות מיוחדות שחוויתם במהלך המסע, מקומות מעניינים ומרהיבים

אפרת: יש המון חוויות מיוחדות שחווינו, נסענו מסיביר למונגוליה ברכבת טראנס סיבירית במשך שלושה ימים וראינו נופים מטורפים וכוכבי ענק בשמים, במונגוליה ישנו באוהל יוריט ארבעה ימים בלי מקלחת וכל בוקר היו מביאים מים מהנהר והינו שוטפים כלים במים קפואים

בסין התארחנו אצל משפחה סינית דוברת עברית, חצינו את קנדה מקצה לקצה עם אוטו קראוון במשך ארבעה חודשים.

אוטו הקראוון. 

כששהינו בקנדה ביקרנו בבית מלון מקרח במינוס 18 מעלות, הייתה חוויה.

בית מלון מקרח בקנדה. 

בנוסף פגשנו בדב שחור, וחקרנו את המים והקרח.

הדב השחור שפגשו בני המשפחה. 

בני המשפחה חוקרים את הקרח והמים.

בפיליפינים עלינו על סירה שהשיטה אותנו מאי לאי ובכל אי הילדים היו יורדים מהסירה ומשנרקלים, ראינו כוכבי ים ודגים צבעוניים.

בפיליפינים.

בגמייקה הלכנו לעזור לבית חב"ד להמליח עופות אחרי השחיטה, פעם ראשונה שהם מביאים שוחט לשחוט להם תרנגולים

במקסיקו גרנו בבית של שבט המאיה, בית מאוד מיוחד, שם גם חגגנו לביתנו הגדולה בתאריך האמיתי שלה בת מצוה ואחרי כמה חודשים חגגנו לה בארץ.

הבית בו חגגו בני המשפחה את בת המצווה.

בבליג הגענו לתחנה שיש סירה שעוברת רק פעם ביום ופספסנו אותה החלטנו שלא מתבאסים וממשיכים הלאה אז קנינו מאיזה דייג דגים הוא ניקה לנו אותם ותוך רגע הדלקנו מדורה. ובשלנו אותם.

מסיימת אפרת בדבריה ואומרת: "מה רבו מעשיך ה'", איזה עולם מופלא בראת.

הדייג מנקה את הדגים של בני המשפחה.

בני המשפחה במפלי הניאגרה.

בני המשפחה במפלי הניאגרה בחורף.

רחוב וורוד ברפובליקה.

שולחן שבת בטבע.

אי בקריבים ברפובליקה הדומיניקנית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!