1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

"כל בקשה ממנו זו מלחמה": על קשיים בחינוך הילד

"הילד לא לומד, לא מקשיב לנו, החדר שלו בבלאגן" • חנה דיין מפרקת את הגורם המרכזי שבגללו נפגעת המשמעת של הילד ועל דרך ההתמודדות הנכונה והמתאימה

חנה דיין, י"ז תמוז תשפ"א 27/06/2021 10:46
תגיות:

אתגרי החינוך חינוך ילדים חינוך ילדים צילום: unsplash

"לא הולך לנו עם הילד הזה. לא משנה מה אנחנו מנסים לעשות. עונשים - לא עבד, חיזוקים חיוביים - לא עבד, ניסינו כל שיטה שלא תהיה, כלום לא עובד איתו" התלוננה אודליה בזמן שאלירן בעלה ישב עם ידיים שלובות.

"מה לא הולך בדיוק?" שאלתי

"הוא לא לומד, לא מקשיב לנו, החדר שלו בבלאגן , כל בקשה ממנו זו מלחמה.

אם זה לקום בבוקר בזמן , או להתקלח בערב הוא לא רוצה לעשות כלום, פשוט  לא סופר אותנו בכלל…

למה למה אנחנו לא מצליחים איתו?" המשיכה אודליה בייאוש.

"אני הולכת להגיד לכם משהו שהוא קשה לשמיעה, סביר להניח שתתנגדו לו ובכל זאת אני חושבת שהכרחי שהוא ייאמר, אני חושבת שאתם לא מצליחים איתו  כי אתם לא אוהבים אותו, זה הכל" אמרתי וחיכיתי לתגובה הצפויה שלא איחרה לבא.

"מהההההה? איך את יכולה להגיד כזה דבר?" הגיבו בהלם יחד.

"מה אנחנו לא עושים עבורו, יותר משאר האחים שלו הוא מקבל חוגים בלי סוף, יש לו את המחשב הכי יקר שיש, כיסא גיימינג, חגגנו לו ימי הולדת בהשקעה שכל שאר ילדי הכיתה רק היו יכולים לקנא, אני מכינה לו במיוחד אוכל שהוא אוהב, אנחנו באמת נותנים לו כל מה שיש. איך אפשר להגיד כזה דבר?" אמרה אודליה והחלה לדמוע.

הרגשתי כמה קשה להם, אבל בזכות הקושי והכאב הם יכלו להיפתח ולשמוע את דבריי.

אני הולכת לשאול אתכם שאלה מאוד חשובה, שלא הרבה הורים עוצרים ושואלים את עצמם:

מה מבחינתכם הדבר הכי עיקרי שהורה צריך לתת לילדיו?

 "ערכים, דרך ארץ, תורה, מצוות" הם ענו.

"נכון זה חשוב, אבל לא אמרתם את הדבר שהוא הכי חשוב והכי יסודי בחינוך:

אהבה

אין חינוך בלי אהבה,

עיקר תפקידי כהורה, זה לתת לילד שלי תחושת קיום" סיימתי ונתקלתי בעיניים בוהות.

"לא הבנתי.  מה זה לתת לילדים קיום? הם לא קיימים בלעדיי?" סוף כל סוף הגיב אלירן.

"כל הבעיות החינוכיות, הרגשיות והנפשיות כמו: חרדות, עצבויות, פחדים, דאגות, תסביכים,

הכל הכל מתחיל מחוסר תחושת קיום.

אם אני לא מרגיש קיים, אני לא מרגיש יקר, אני לא מרגיש חשוב.

ואז אני מחפש כל מיני דברים שיתנו לי את תחושת היוקר, את תחושת הקיום.

ניקח לדוגמא ילד שנכנס לעצבות. הוא נמצא במקום שהוא מלא ברחמים עצמיים.

הוא כל הזמן חושב על עצמו ומתחפר בתוך עצמו.

העצבות ממלאת את מקום החלל של תחושת החוסר קיום, היא נותנת לו תחושה שהוא קיים.

יש לו קיום בתוך העצבות הזאת.

אותו דבר גם בהתמכרויות, בדיוק מאותה הסיבה ההתמכרות נותנת למכור תחושת קיום.

"אני מבולבלת לגמריי,  איך אני עושה את זה? אז אני כל היום אגיד לו: אתה קיים, אתה קיים?"

רטנה אודליה

"ממש לא, את לא צריכה להגיד אפילו פעם אחת" אמרתי לה.

"כשאני אומרת שצריך לתת לילד תחושת קיום, הכוונה שהילד ירגיש שאצלי הוא מספר אחד,

שאצלי הוא הדבר החשוב ביותר שיש, אין דבר יותר יקר ממנו" המשכתי.

"אפשר דוגמא?" קטע אותי אלירן.

"אלירן, אתה עובד בחברה רצינית נכון? תדמיין שבארי הקטן מתקשר אליך כשאתה בעבודה, כדי לתת לו תחושת קיום אתה צריך להיות איתו במאה אחוזים כאילו נשיא המדינה התקשר אליך.

למה? כי הוא הכי חשוב בעולם. אז הוא ירגיש קיים" עניתי לו.

"מה? את רצינית? ילד כזה יצא מפונק, בלי גבולות הוא יהיה ילד שמרגיש שתמיד מגיע לו הכל"

אמר בעצבנות.

"מה פתאום. אם הוא מתקשר ומבקש סוכריה שהוא אוהב, אתה לא חייב לעצור את כל עיסוקך, לעזוב את העבודה ולנסוע הביתה לתת לו את הסוכריה שהוא כל כך רוצה.

הכוונה היא, שכשאתה עונה לו לטלפון, אתה שואל אותו: בארי ילד יקר שלי, אני ממש עסוק כרגע, זה מאוד דחוף? או שזה יכול לחכות קצת?

הכל תלוי איך אמרת לו את המשפט הזה, או יותר מדוייק, מאיזה מקום נפשי אמרת לו את זה. 

אם אמרת לו: אין לי זמן, אני אחזור אליך אחר כך. אז הילד שלך ירגיש, שיש לאבא דברים יותר חשובים ממנו.

אבל אם הוא מתקשר אליך ואתה אומר לו: כן בארי, אני איתך, מה אתה צריך? רק, לפני שאתה אומר לי מה אתה צריך, חשוב לי להגיד לך משהו.

(זה דווקא כי הוא מאוד חשוב לך, כי אתה מאוד מייקר אותו),

אז אני רוצה להגיד לך דבר נורא נורא חשוב, שעכשיו אני באמצע עבודה, אני לא פנוי , אז תחשוב שניה מה אתה חושב, זה מאוד משמעותי מה שאתה צריך עכשיו או שיכול לחכות כשאתפנה?

אם הוא אומר לך כן, אז אתה עוזב הכל ומקשיב לו.

למה? כי אתה מאמין לו.

הרבה הורים לא קולטים את הכוונה שיש מאחרי ההדרכה הזו, אז הרבה פעמים הם ממש רושמים את המשפט הזה ואומרים אותו בדיוק ואז הילד אומר לו: כן, זה מספיק חשוב.

ואז ההורה שואל: מה חשוב כל כך?

והוא עונה: אני רוצה ללכת לחבר.

ואז ההורה מגיב: נו באמת? זה כזה חשוב?

וככה הורסים הכל.

אז כדי לדייק את הדברים, אם בתודעה של הילד, זה מספיק חשוב, אז זה מספיק חשוב.

אלירן תבין, אחר כך בערב תשב איתו, תסביר לילד: בוא נחשוב יחד, זה באמת היה מספיק חשוב או שזה לא היה מספיק חשוב?

הילד חייב לקבל תחושה שאתה מאמין לו שזה היה חשוב בעיניו, ומכאן מה שחשוב בעיניו חשוב בעיניך,

אם בעיניו עכשיו, ללכת לחבר זה הדבר הכי חשוב, אז זה הדבר הכי חשוב.

אבל, זה לא מתחיל מהשאלה מה אמרתי ובאיזה מילים השתמשתי בדיוק.

זה מתחיל, באיזה מקום באמת הילד תופס אצלי בלב.

הילד צריך להיות מספר אחד בסדר העדיפויות שלי.

הוא צריך לדעת שאני תמיד איתו,

 שאני מייקר אותו יותר מכל דבר, שאני פנוי אליו באמת.

"תקשיבי חנה, יש לנו ברוך השם שישה ילדים, איך אני בדיוק יכול לתת לכל ילד תחושה שהוא הכי יקר?" פנה אלירן אליי

"הרי חז"ל אמרו, "לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו (שעשה לו כתונת פסים שלא היה בה אלא משקל שני סלעים מילת), נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים"

הפליא אלירן בציטוט

"אתה צודק, נכון אסור להפלות בין האחים. לכן צריך שכל ילד ירגיש, שהוא הכי מופלא ומיוחד אצל הוריו.

רק כשהילד ירגיש שהוא הכי מיוחד אצלך, הוא יהיה בטוח שהוא קיים, שהוא חשוב

הוא לא יחפש תחושת יוקר במקום אחר.

הוא לא יחפש את זה, לא בעצבויות ולא בחרדות" הסברתי.

"אבל עצבויות וחרדות, זה לא משהו שבנאדם בוחר להיות בו, אי אפשר לשלוט בזה" אלירן אמר

"ממש לא, האדם לוקח את עצמו אל החרדות" אמרתי.

"למה?" שאלה אודליה

"למה? כי אין לו תחושת קיום. הוא צריך להרגיש קיים.

וכאשר הוא לא מרגיש קיים, אז הוא מכניס את עצמו לחרדה על מנת להרגיש קיים.

אם הילד שלכם ירגיש קיים (יקר, אהוב, חשוב) כי אצלך הוא קיים באמת! 

אז, הוא לא יהיה צריך את כל זה"

ברכה והצלחה!

הטור נכתב בהשראת הרצאותיו של כבוד הרב אליהו לוי

חנה דיין אור-ישראל
בוגרת בית הספר הגבוה לתורת הנפש
MA טיפול זוגי ופרטני
מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר
קליניקה פרטית באזור המרכז
טלפון: 054-4480705
מייל: hanna.tipul@gmail.com

בהשראת הרצאותיו המרתקות של הרב אליהו לוי
מרצה מתורת הנפש
לאתר בית הספר לחצו כאן>>





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. שטויות יש ילדים שמתנהגים דווקא ברשעות להורים  (ל”ת)


;