י"ח תמוז התשפ"ד
24.07.2024
פרשת ראה

הרב שאול יורוביץ': בנים אתם לה' אלוקיכם

כמדי שבוע, הרב שאול יורוביץ' מתבונן לעומק באקטואליה היהודית ושולה מתוכה מגוון עצות לעבודת המידות והתמודדות עם מכשולים | השבוע: המשמעות של היותנו בניו של הקב"ה

הרב שאול יורוביץ': בנים אתם לה' אלוקיכם
הרב הצדיק שאול יורוביץ צילום: באדיבות המצלם

במרכזה של פרשתנו אנו קוראים: "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדֲדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת"

'רש"י' (ד"ה לא תתגדדו) מפרש כך: "לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים", כלומר מכיוון שאתם בנים לה', עליכם להיראות בהתאם.

השאלה המתעוררת מאליה היא שלכאורה להיותנו בנים לה' יש משמעויות עצומות ועמוקות הרבה מעבר להנהגה ספציפית זו בזמן האבלות על המת, ולפי פירוש רש"י נמצא שפסוק זה מתחיל באחד התיאורים העוצמתיים ביותר בהגדרת הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים ומסיים בהשלכה מעשית כמעט שולית בחיי האדם.

אולי אפשר להרחיב פירוש זה של רש"י על פי דבריו עצמו בהמשך ספר דברים, כאשר הפסוק מתייחס למת עצמו נאמר כך: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" ומפרש רש"י "זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו, משל לשני אחים תואמים שהיו דומין זה לזה אחד נעשה שר ואחד נתפס ללסטיות ונתלה כל הרואה אותו אומר השר תלוי", כלומר, התלוי מצד היותו בנו של ה' תלייתו מבטאת זלזול בהקב"ה עצמו.

לכאורה זה דומה מאוד לפירושו בפרשתנו, בשתי המקומות אנו לומדים על היותנו נציגי הקב"ה בעולם הזה, אך אם בפרשתנו נדמה שההוראה היא מצד הנראות שלנו ותו לא, שם הוא מוסיף ממד נוסף ומסביר לנו  שכאשר אנו שפלים ומזולזלים הרי הקב"ה גם הוא כביכול ממש מתגנה שמצד היותנו בנים לה' הרי אנו הגילוי שלו בעולם הזה.

מפרשים אחרים נתנו משמעות רחבה יותר לפסוק זה, כך מפרש ה'אבן עזרא'

"אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא, ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו כן תעשו גם אתם"

לפי דבריו יש כאן הדרכה עקרונית איך לסמוך על ה' בכל העובר על האדם, ולקבל את כל הקשיים העוברים על האדם באהבה, מצד שכל מעשי האב הם לטובת הבן.

ה'אור החיים' הקדוש מעמיק יותר, אלו דבריו:

"נראה שנתכוין לומר שבמיתת איש אין אבידה למת, אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת, ולימים שלח האב אחר בנו, ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם, אבל על כל פנים ישנו, ואדרבה לטוב לו שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים, ועל זה אין לנו להתגודד ולשים קרחה, מה שאין כן העכו"ם שלא נקראו בנים לה' והוא אומרו אתם, לשלול שאר האומות, שעליהם ידוו הדווים ביום מיתתם שמתים מיתה שאינם עוד בנמצא בין החיים"

ביאורו דומה לביאורו של ה'אבן עזרא' מצד שהכתוב מורה לאדם להמעיט באבלותו מצד המודעות שמעשי ה' הוא וכל מעשיו טובים המה. אך הוא מעמיק ומבהיר יותר שעל האדם להבין את נצחיותו בהיותו בן לה' אלהיו וממילא איננו כלה ונפסד, ולכן אין לו כלל על מה להצטער.

לפי דבריו המופלאים יוצא שהוראה זו היא אכן מבטאת את תמצית היותנו בנים לה', שאם נעמיק נבין שההבחנה המרכזית בין בורא לנברא היא שהבורא קיים לעד והנברא כלה ונפסד, ואם כן ידיעה זו ש'בנים אתם לה' אלהיכם' מבטאת שאתם חלק אלוה ממעל וממילא גם אתם נצחיים כמוהו, ולכן כל מציאות של צער הנובע מכילוי והפסד אינו נוגע לכם ש'אתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום'.

ניתן להוסיף ולפרש לפי דבריו גם את דרשת חז"ל הנוספת על "לֹא תִתְגֹּדֲדוּ לא תעשו אגודות אגודות" הכרה זו שכולנו בני איש אחד נחנו היא גם הבסיס לתחושת האחדות וחוסר הפירוד שבין ישראל, ובעצם הנצחיות והאחדותיות שני אלה מבטאים את מציאות ה' לגבינו עד כמה שידינו מגעת, ולכן מכוח הידיעה שבנים אתם לה' משתלשלים ב' עקרונות חשובים אלו, וכאילו כתוב לא תצטערו יתר על המידה ולא תיפרדו זה מזה מצד שנצחיים ואחדותיים אתם.

לאחר שהבנו פירושים אלו, האמת היא שגם פירושו של רש"י מבטאת תפיסה עקרונית זו שאנו מיוחדים בו יתברך, אך מצד פשט הדברים הוא מדגיש את צד הנראות החיצונית, מצד שזה ההנהגה המעשית ורש"י כידוע מפרש על פי פשוטו של מקרא, אך זה בסיס לכל העבודות הפנימיות יותר.

***

ספרי החסידות העמיקו הרבה בחשיבות הכרה נפלאה זו, ויצרו מזה דרכים נפלאות בעבודת ה', נצטט כמה מהם:

"כך על דרך משל נשמות ישראל עלו במחשבה כדכתיב בני בכורי ישראל בנים אתם לה' אלהיכם, פירוש כמו שהבן נמשך ממוח האב כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו יתברך" (תניא פרק ב ומאריך מאוד בהתבוננות זו ובחשיבותה בפרקים שלאחריו)

"טוב מאד מי שיכול לשפך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים כבן המתחטא לפני אביו כי הלא השם יתברך כבר קראנו בנים כמו שכתוב: "בנים אתם לה' אלקיכם" על כן טוב מאד לפרש שיחתו וצערו לפניו יתברך כבן שקובל לפני אביו בתנועות של חן ורחמים שקורין (פיעשטשין). ואף אם נדמה להאדם שלפי מעשיו אינו כבן לפניו יתברך עם כל זה הלא השם יתברך קראנו בנים כנ"ל (כי בין כך ובין כך קרויים לך בנים) ואם עתה הוא מגרש אותי חס ושלום מבחינת בן, הטוב בעיניו יעשה. עלי לעשות את שלי לעשות עצמי כבן כנ"ל. ומה טוב כשיכול לעורר לבו בתחנונים עד שיבכה ויוריד דמעות כבן לפני אביו (שיחות הר"ן אות ז)

פנינה יפה מצאתי בספר 'אמרי אמת' "בני ישראל הם בנים למקום כדכתיב בנים אתם לה' אלקיכם כי הנשמה היא חלק אלוק ממעל, איתא בספרים שבדרך כלל כתיב הוקר רגלך מבית רעך מפני שכל דבר נעשה הרגל אולם לבן אצל אביו יש תמיד התחדשות"

פרשת ראה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד