1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

בבכי: כך כתבה בת ה-12 לאביה ואמה

"אבא ואמא היקרים. אני מאוד אוהבת אתכם ואתם מאוד חשובים לי. אבל אני בוכה כשאני כותבת את המכתב הזה. ממש בוכה. לא נעים לי להגיד לכם ואולי אני קצת חוצפנית במה שאני כותבת לכם עכשיו" | טורו השבועי של המטפל הרגשי מרדכי רוט

מרדכי רוט, י"ז חשון תשפ"ב 23/10/2021 19:10

"בבקשה, די, אני לא יכולה יותר!" כתיבה כתיבה צילום: pixabay

היה זה לפני מספר חודשים הגיע אליי יהודי בן ארבעים וכך סיפר לי: "אני נשוי תשע עשרה שנה.

יש לנו ברוך השם אחד עשר ילדים מתוקים.

אני אדם עשיר, כסף זה הדבר האחרון שחסר לי. ילדים טובים גם יש לי. רק משהו אחד אין לי - שלום בית.

כבר שנים רבות שאני ואשתי רבים. אם יש דברים שמפריעים לי באשתי או לאשתי בי אז שנינו לא יודעים לדבר אלא אנחנו מבקרים אחד את השני, מעירים, פוגעים אחד בשני ואף צועקים אחד על השני.

אין תקשורת של דיבור בינינו התקשורת היחידה זה צעקות, הערות, ביקורת וכד'.

וכאשר פוגעים אחד בשני מתחילים להצטבר הרבה רגשות של כעס, ואף שנאה. הגענו למצב שכמעט בכל יומיים היינו רבים אחד עם השני. משהו אחד ייאמר לזכותנו שברוב המקרים ממש השתדלנו מאוד לא לריב לפני הילדים.

המריבות שלנו לא היו דווקא על דברים גדולים, הן היו אפילו על דברים קטנים שמפריעים לנו, זוטות של ממש, פכים קטנים.

לפני חודש מצאנו מתחת לכרית מכתב מהילדה שלנו בת השתיים עשרה, וכך היא כתבה לנו:

'אבא ואמא היקרים. אני מאוד אוהבת אתכם ואתם מאוד חשובים לי. אבל אני בוכה כשאני כותבת את המכתב הזה. ממש בוכה. לא נעים לי להגיד לכם ואולי אני קצת חוצפנית במה שאני כותבת לכם עכשיו.

אתם אולי חושבים שאני לא רואה איך שאתם רבים אחד עם השני ופוגעים אחד בשני.

אני הרבה פעמים יושבת ובוכה להשם שייתן לכם שלום ביניכם אני אוהבת את שניכם וקשה לי מאוד לראות אתכם רבים.

אני יודעת ששניכם אוהבים אותי, אבל זה ממש שובר לי את הלב כאשר אני רואה אתכם רבים ולא מכבדים אחד את השני.

מה אני רוצה מכם? אני לא רוצה טיול לשוויץ כל שנה, אני רק רוצה שתאהבו אחד את השני ותכבדו אחד את השני.

לא סיפרתי לכם, אבל לפני חודש כשרבתם מאוד חזק לילה אחד וחשבתם שבגלל שהייתם בחדר שינה אף אחד לא שומע. אבל מרוב שצעקתם אחד על השני, האחות הקטנה שלנו, הבת שלכם, רצה אליי למיטה ושאלה למה אבא ואמא צועקים אחד על השני?! לא ידעתי מה להגיד לה ורק פשוט חיבקתי אותה.

אז אני מבקשת מכם – בבקשה, די, אני לא יכולה יותר!

תודה לכם אבא ואמא על הכול'.

נו, ואתה חושב שהמכתב עזר? ממש לא! כל אחד האשים את השני ואמר תראה לאיזה מצב הבאת את הבית שלנו.

כל אחד האשים את השני כמה הוא פוגע בילדים.

לפני כשבוע ישבתי במשרד שלי, זה היה אחרי יום עמוס, ואני שואל את עצמי מה קורה לך? מה עובר עליך? יש לך הכול ברוך השם. יש לך כסף, יש לך בריאות, יש לך ילדים טובים.

כותב השורות, מרדכי רוט.

מה קורה פה אני באמת רוצה להרוס את הילדים שלי! אתה הרי אדם חכם ומבין הרי בתוך הלב אתה יודע שגם אתה לא בסדר בזוגיות שלך. עזוב מה שעושה האישה אתה יש לך דברים לתקן. תתחיל לעבוד על זה. המכתב של הבת שלי קרע לי בסוף את הלב. לא יכולתי לחשוב על כך שבחיי אני אקבל כזה מכתב מהבת שלי 'די אבא, תפסיק לריב עם אמא!'.

אז זהו החלטתי לעבוד על עצמי על החלקים שאני לא בסדר, והנה אני אצלך".

ישבתי שיחה ארוכה איתו ניסיתי להבין מה עומק ושורש הבעיה פה, בעיה של תשע עשרה שנה שרק הולכת ונהיית חריפה יותר ויותר.

"הבנתי ממך", אמרתי לו, "שלך מפריעים דברים שעושה אשתך וגם לאשתך מפריעים דברים שאתה עושה.

האם יצא לכם לשבת ולדבר, כמו אנשים שיודעים לדבר, על דברים שמפריעים לכם. כמובן בלי לפגוע אחד בשני, בלי לצעוק, בלי שנאה, פשוט תקשורת בסיסית הייתה לכם?" שאלתי.

הוא ענה: "בחיים לא. אנחנו ישר מגיעים לפיצוץ, אין עם מי לדבר. אני נפגע או שהיא נפגעת ומיד אנחנו מגיעים לפגיעות הדדיות, וכל אחד מנסה להראות לשני כמה הוא יותר יודע לפגוע חזק".

אמרתי לו: "לדעתי, הבעיה העיקרית שלכם זוהי תקשורת, אין לכם תקשורת בסיסית של דיבור ביניכם.

הרי עד עכשיו לא עזרה לכם הדרך הזו של התקשורת!

הסברתי לו איך כן אמורה להיות תקשורת בין בני זוג.

גם אם משהו מפריע לאחד מבני הזוג, ליבון העניינים צריך להיות כאשר שני בני הזוג רגועים ויושבים יחד בסלון.

אני אתן לך דוגמה אמרתי לו איך צריכה להראות תקשורת. אני יושב לדוגמה עם אשתי ודבר ראשון מקדים ואומר שאני מאוד מעריך אותה ומכבד אותה ואז דבר שני אני מתחיל להסביר בצורה עדינה מה שהיה היום שפגע בי והפריע לי. בלי הרמת קול בלי צעקות, בחיוך והבנה.

ואז תקשורת נורמלית אמורה להיות כך שאשתי מנסה להסביר את הצד שלה וכו' ואז מגיעים להבנות.

אצלכם אין בכלל דו שיח. אני מציע לך שבפעם הבאה שמשהו מפריע לך אצל אשתך דבר ראשון תפסיק להגיב כמו שאתה מגיב. דבר שני בזמן שרגוע לכם תקרא לה לצד ותתחיל עם דברי רוך ואז תגיד בצורה יפה מה שמפריע לך בלי האשמה.

פשוט תנסה להסביר לה בצורה עדינה מה אתה מרגיש וחושב כתוצאה מאיך שהיא התנהגה.

ובשום פנים ואופן אל תיתן לה לגרור אותך למריבות וצעקות. אם היא תתחיל לצעוק, תגיד לה שקיבלת החלטה שאתה לא צועק ולא פוגע, אלא אתה מדבר כאדם גדול ובוגר בצורה עדינה.

בהתחלה זה יהיה קשה ואתה צריך שוב ושוב הדרכה איך לדבר תקשורת נכונה אבל אתה תראה שבסוף זה ישתנה".

אחת הבעיות העיקריות שיש בין בני זוג זו בעיית תקשורת, אנשים לא יודעים לדבר.

או שמדברים ופוגעים וצועקים, או ההפך - שותקים וצוברים בתוך הלב ואז נהיים משקעים, או שמדברים אבל לא עושים את זה בצורה מספיק רגישה.

השם ברא לנו פה בשביל שנדבר אחד עם השני. וכבר כתב הרמב"ן באיגרתו: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת". כאשר בני זוג יודעים לדבר אחד עם השני בצורה מבוגרת ובריאה אף דבר לא יכול להפריע לזוגיות שלהם, כי יש להם את הקלף המנצח של תקשורת, הם מדברים יחד מנסים להבין אחד את השני.

כאשר יש את כל ההתאמה בין בני זוג אבל אין תקשורת הכול יכול להתפוצץ בשניות.

תקשורת בריאה מעידה על בגרות נפשית, על חוזק נפשי. קל מאוד לצעוק ולפגוע, אבל הרבה יותר שווה לנסות ולהקשיב לשני באמת - מה מפריע לו? למה הוא נפגע? מה מציק לו? מה הם הצרכים שלו?

בדרך כלל בעיות תקשורת נוצרות כאשר אחד מבני הזוג לא ראה אצלו בבית תקשורת נורמלית וכך הוא ממשיך את זה אצלו בביתו. לכן מאוד חשוב שנראה לילדים שלנו מה זו תקשורת נורמלית, ולא רק בין ההורים אלא גם בין הילדים אם משהו מפריע שילמדו לדבר אחד עם השני ולא בדרך של מריבות.

אותו יהודי שהגיע אליי עשה עבודה קשה מאוד וברוך השם אחרי תקופה ארוכה שהוא היה אצלי הוא הראה לי מכתב שבתו כתבה לו ולאשתו: "אבא ואמא תודה לכם..."

זהו, זה הספיק לנו כדי להבין שעלינו על הדרך הנכונה.

שבוע טוב לכל עם ישראל היקר, שבוע של בריאות איתנה, שבוע של שלום ובשורות טובות.

לתגובות: [email protected]





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. עם כאלה ציפורנים זה באמת בעיה  (ל”ת)

    יח

  2. מרגש...  (ל”ת)


  3. מהממם!!!  (ל”ת)


  4. וואי אני עם דמעות ,הלוואי עלינו ..  (ל”ת)

    מירב

;