1. עמוד הבית
  2. יהדות
  3. מעגל השנה

הרב שאול יורוביץ': המאבק התמידי בין ישראל ליון

כמדי שבוע, הרב שאול יורוביץ' מתבונן לעומק באקטואליה היהודית ושולה מתוכה מגוון עצות לעבודת המידות והתמודדות עם מכשולים • והשבוע: נעיין לעומק בעניין חג החנוכה, באותה חשכת יון ובמה היא שונה מקליפות אחרות

הרב שאול יורוביץ', כ"ח כסלו תשפ"ב 02/12/2021 13:28
תגיות:

חג חנוכה הרב הצדיק שאול יורוביץ הרב הצדיק שאול יורוביץ צילום: באדיבות המצלם

קליפת יון מוגדרת בדברי חז"ל כחושך, כך מובא במדרש (רבה ב ד): "וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון ש"החשיכה" עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל, דרשה דומה מצאנו על הפסוק: וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. עם קליפת חושך זו אנו מתמודדים שוב ושוב, וכנגדה אנו מדליקים ניצוצי אור בלילות חשוכים אלו לבטא את ניצחון האור על החושך.

עלינו להתבונן ולחקור מהי אותה חשכת יון ובמה היא שונה מקליפות אחרות:

מתוך עיון בספרי המחשבה מתבאר שהתפיסה המרכזית של תרבות יון היא הרדיפה התמידית אחר המצוינות, לדידם העולם מצוי במרוץ שאינו פוסק אחר המובחר כאשר הפחות אין לו זכות קיום, עיקרון זה הם החילו גם על הצד הפיזי שהן ספורט ויופי וגם על הצדדים הנעלים יותר כאומנות וחכמה. תפיסתם שמה את האדם במרכז כדבר הנחש לאדם הראשון: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע", האדם הוא האלהים של עצמו וממילא עיקר מרצו מכוון לפיתוח כוחותיו ותו לא, את כל החלשים והחולשות הוא משאיר מאחור.

מבואר בספרים שאותיות י' ו' ן' מבטאות היטב מציאות התפתחותית זו, כך גם המציאות הטבעית הנראית לעין אכן פועלת על פי עקרון זה. תפיסה זו בצורתה הקיצונית יכולה להתפתח לכדי השמדה בפועל של כל מה שאינו מוצלח דיו לפי הבנתם, וכפי שהדבר אכן התרחש בפועל על פני ההיסטוריה על ידי אומות שצעדו בדרך זו. מהר"ל מסביר שזה המובן הפנימי שאומות העולם מונים לשמש, הם מחפשים רק את המקומות המוארים, כך גם מבואר שמו של עשו שנקרא על שם היותו עשוי ושלם כביכול, עשו מחפש רק את המקומות השלמים כביכול ומואס במקומות החסרים והחלשים.

לעומת זה עם ישראל נקראם ישר אל, כל עבודתם היא היפך זה, עליהם להאיר עם אותה מצוינות – פך שמן טהור אחד לכל מקום. שתכלית הבריאה היא הדירה בתחתונים דווקא במקומות הפחותים לכאורה להשלימם ולתקנם, שכל תכלית העלייה היא היכולת להאיר בהם למטה.

זהו המובן הפנימי שהחשיכו את עיניהם של ישראל, תפיסתם היא שהחושך הוא בלתי ניתן להארה וממילא הוא חושך במהותו, כאשר ישראל נפלו לקליפה זו אימצו גם הם את תפיסת חושך זו.

עניין זה משתקף בצורה נפלאה במערכת היחסים בין יעקב ועשיו, עשיו ברגע של חולשה אומר: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה" כלומר מה ערך לכל העלייה – בכורה ברגע של ירידה שאז הוא הולך לאיבוד. לעומתו יעקב כל מציאותו היא י עקב המשכת האור למקומות הנמוכים, וכפי שאנו רואים לאורך כל חייו בכל התמודדויותיו.

בספר יצירה מבואר שחודש כסלו הוא כנגד אות סמ"ך, ידוע שבסדר האלף בית שבאשרי יושבי ביתך שאנו אומרים שלוש פעמים בכל יום האות סמ"ך כוללת בתוכה את האות נו"ן שהנו"ן אינה מוזכרת מצד שהיא רומזת לנפילה אך הסמ"ך סומכת אותה, נראה שזה המשמעות של 'נס' חיבור הנפילה – הנ'  יחד עם העלייה – הס', כאשר הגדלות מאירה אל הקטנות הרי זה 'נס' למעלה מהטבע, כלומר זוהי הנהגה עליונה למעלה מההנהגה הטבעית שבה הפחות והחלש פוחת והולך עד שנעלם כליל.

***

נעמיק עוד בהבנת מהות קליפת יון: שתי המוטיבים המרכזיים הידועים בתפיסה היוונית הכוללת השלטת בעולם עד ימינו אלה הם: א' טענתם שכולם שווים שלכן הם ביטלו 'שבת חודש ומילה' המבטאים את ייחודיותם של ישראל, ב' כפי שנתבאר הם הביאו לעולם את הרדיפה אחר המצוינות והמוצלחות שבכל תחום. שתי תפיסות אלה קצת מתנגשות לכאורה שהרי אם כולם שווים על מה ולמה המרוץ התמידי

ההסבר הוא שטענת יון על השוויון אינה מבטאת ערך או משמעות אמיתית שהיא מייחסת לכל אדם, אדרבה הרי תפיסתם היא שהכול מקרי ותוצאה טבעית, וממילא כאשר הם מדברים על שוויון, עומק דבריהם הוא שהכול שווה בהיותו לא שווה כלום, שהכול פחות וחסר ערך, שהרי הטבע לדידם היא אקראית, דווקא מפני כך, אין היא מחשיבה כי אם הישגים יוצאי דופן מתוך המקום החסר הזה, כלומר תפיסתם זו שהכול אינו שווה כלום מובילה אותם לרדוף ולנסות להשיג משהו ייחודי אף אם לזמן מוגבל בכדי לחוות תחושת ערך כלשהו.

לעומתם אנו בני ישראל מחד מחשיבים מאוד כל דבר מצד פנימיותו אשר האור האלוהי מאיר בו ומקיימו מצד עצם קיומו ולכן בכדי לראות את חשיבות הדבר אין צורך למצוא בו הישג מיוחד ולכן איננו מקדשים את התחרותיות והמרוץ יתר על המידה , אך לצד זה דווקא מפני שאנו רואים את החשיבות של הדבר בעצם קיומו, והרי הקב"ה ברא אינספור נבראים במצבים שונים, ממילא מוכרח שכל אחת ערכה מסוים ואין דבר דומה לחברתה, ועל כן אנו מאמינים בחשיבות המסוימת והמיוחדת לכל דבר בפני עצמו, מכאן נובעים ההבדלים המהותיים בין ישראל לבין אומות העולם, וכן בין ישראל לבין עצמן.     

השלמות המקווה היא 'יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם', כאשר מצד הכלי והחיצוניות האדם רודף אחר השלם והמצוינות, אך בפנימיות הוא יודע שהכול שלם גם ללא השגת המיוחדות כל עוד שהוא עושה את שלו. 

אלו הן ב' הנסים בחג הזה, הניצחון על היוונים היא בכלים חיצוניים, אך אחר כך מצאו את פך השמן הטהור שדלק שמונה ימים, שהיא מבטאת את השלמות כמות שהיא מצד גילוי האור הגנוז בכל דבר מצד הקב"ה. 





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
;