אדריכלי השנאה: מי 'מחבל' בסולידריות היהודית?

הדי התותחים אמנם לא נדמו לחלוטין, אבל ניתן להצביע בבירור על התופעה הבולטת והמפתיעה שהתרחשה בימי המלחמה ובעקבותיה, וליתר דיוק מיום חטיפת שלושת הנערים הי"ד והלאה, עד עתה.

הציבור החרדי שנאבק קשות מזה שנה וחצי כמעט, נגד פוליטיקאים ממספר מפלגות ונגד השינויים אותם הם מנסים לכוף עליו, השכיל והצליח ליצור הפרדה מוחלטת בין אותם פוליטיקאים ובין העם ו"לעטוף" בחיבוק אוהב - דואג, את משפחות הנערים, ואחר כך, בפרוץ הקרבות, גם את החיילים, מתוך סולידריות של שותפות גורל ואחדות יהודית אמיתית, נטולת חשבונות והתחשבנויות.

מהרגע בו נודע דבר חטיפת שלושת הנערים ז"ל, התגייסו החרדים בהמוניהם, מכל שכבות הציבור החרדי ורבניו, לעזרה, לסיוע למשפחות ובעיקר לתפילות ולימוד תורה מוגבר. בכל בתי הכנסת הוסיפו תפילות מיוחדות ואמירת פרקי תהילים, ובחורי הישיבות ואברכי הכוללים הוסיפו שעות לימוד, כשבסופן נאמרו תפילות מיוחדות לשחרור החטופים.

כל זה התעצם מאד מרגע בו החלו הטילים להתעופף בכל רחבי המדינה, וחיל האויר פתח במתקפה על רצועת עזה. והתעצם שבעתיים מרגע בו הגיעו ראשוני חיילי המילואים המגוייסים בצווי 8 , לשטחי הכינוס והאימון. אבל, מרגע שמבצע "צוק איתן" עבר ללוחמה קרקעית. הדבר נהיה דומה לשיטפון של ממש.

בכל הריכוזים החרדיים ובישיבות התקיימו משמרות תפילה. אנשים, נשים וילדים "אימצו" להם, כל אחד ואחת, שם של חייל, והתפללו להצלחתו ולשובו בשלום (והיו הרבה יותר מעוניינים להתפלל, מאשר שמות של חיילים).

אנשים פרטיים ואירגונים חרדיים, קנו מזון, שתיה, קפה, ממתקים, ציציות, תפילין, סידורים, ביגוד, לבנים, גרביים, מגבונים, ועוד ציוד אישי רב, במאות אלפי שקלים, וירדו איתם דרומה לחלוקה לחיילים.

קבוצות שלימות באו לשמח את החיילים, לשיר איתם, לשוחח איתם וגם כמובן ללמוד ולהתפלל איתם. משפחות של חיילי מילואים, המתגוררות עם וליד חרדים, זכו לסיוע, הן כספי, הן פיזי, בעבודות הבית, קניות, ושמירה על הילדים והעסקתם, ואת אף אחד לא הטרידה כלל השאלה האם איש המילואים חילוני, חובש כיפה סרוגה, או חרדי.

קבוצות הווטסאפ החרדיות "התפוצצו" מבקשות ומהצעות להתנדבות, לתפילות, לתרומות, לעזרה בקניות ובהובלה, לסיוע למשפחות, לאירוח משפחות מהדרום המופגז ועוד ועוד יוזמות. אין יוזמה שלא נענתה ואין בקשה שלא "נחטפה" מיד עם עלייתה ל"אויר" הקבוצה (וזאת למרות שמדובר בציבור העני ביותר במדינה!).

חלק לא מבוטל מהישיבות החליטו לבטל את "בין הזמנים" או לקצרו. וכך עוד יוזמות ומעשים טובים. וכל זאת, ללא שדיברנו כלל על אלפי החיילים החרדים עצמם שגוייסו והלכו לצבא בנפש חפצה.

ניתן לומר, שהציבור החרדי התנער למעשה מאמירותיהם המתלהמות של הפוליטיקאים/העסקנים/העיתונים המפלגתיים/ושאר כלי התקשורת שלו, שהלהיטו והתסיסו את הרוחות, משך שנה וחצי כמעט, לא רק נגד הפוליטיקאים גוזרי הגזירות, אלא גם נגד ציבור חובשי הכיפות הסרוגות כולו ("עמלקים", "גויים", "בהמות"), נגד החיילים עצמם (בקמפיין ה"חרד"קים" המתועב או בכינוי "קלגסים"), ונגד הצבא ("צבא השמד").

עזרה לכך מאד העובדה שכל אותם מתסיסים, מלבי שנאה, סתמו סוף סוף את פיהם וחלקם אף הצטרף לתמיכה הגדולה.

דומה שהציבור החרדי הבין לפתע שכל הנ"ל עשו בו שימוש ציני למען קידום מטרותיהם, שאינן בהכרח המטרות האמיתיות של הציבור החרדי. שהרי, למשל, בחוק הגיוס המקורי, כפי שהוגש לכנסת, היו לא מעט גזירות שאותן הצליחו לבטל, לשנות או להסדיר אך ורק בהידברות שקטה ובשתדלנות מאחורי הקלעים. כך גם אירע בנושאים הקשורים למשרד החינוך ולמערכת החינוך החרדית ועוד כהנה וכהנה. ההתססה, הנאומים הלוחמניים, ההתקפות האישיות, כינויי הגנאי, ההשמצות וההכפשות, לא הועילו מאומה, אלא גרמו נזק רב יותר.

מאידך.
הדי התותחים עוד לא נדמו לחלוטין, הקברים עדיין טריים, הפצועים עדיין בבתי החולים, המלחמה טרם נסתיימה סופית ורשמית, וכבר זוחלים להם מחוריהם ומגיחים ממנהרות האופל בדרכם לפיגוע, כל אותם אנשים וגופים שהסולידריות שהפגין הציבור החרדי, כמעט על כל רבדיו כלפי הצבא וחייליו, היתה לצנינים בעיניהם ולמדקרות חרב בלבבם.

אנשים שכל מטרתם בחיים היא להרבות שנאה ופירוד בין חלקי העם, בתואנה הצדקנית שכך ישמרו על "פך השמן הטהור", כך ישמרו את "הסולת הנקיה" וכך ינציחו את ה"בידול הקדוש". אנשים שהמושג "המטרה מקדשת את האמצעים" (מושג נוצרי בעיקרו, המנוגד לחלוטין לתפיסת היהדות) הוא עקרון יסוד בפועלם ארוך השנים ורב הנזק.

משך עשרות שנים חותרים מחבלים אלה תחת האחדות בציבור החרדי, מקימים חומה אחרי חומה, יוצרים פירוד אחרי פירוד, ופיצול אחרי פיצול. יישום מושלם של תורת מקיאוולי, "הפרד-ומשול".

ועתה, בראותם את הסולידריות הכל כך טבעית והגיונית מצד הציבור החרדי כלפי החיילים, הם תפסו פתאום שטרפם נשמט מבין מלתעותיהם. הם תפסו פתאום שכל עמלם ירד לטמיון והשקעה של שנים הולכת לריק. ולכן, מתוך תסכול עמוק, החליטו להחריף את האמצעים ולהקצין עוד יותר את המסרים, הקיצוניים בלאו הכי.

כך מאשימים את ההורים שבניהם נהרגו עקה"ש שהם אשמים במות בניהם.
כך מתקיפים חייל חרדי שבא עם בנו הקטן להתפלל בבית כנסת, ומנפצים את חלונות רכבו.
כך כותבים כתבות ארס והרס, נגד מח"ט דתי, יר"ש, שקידש שם שמים ברבים בפקודת היום רוויית האמונה שכתב לחייליו ובלחימתו האמיצה באוייב.
כך כותבים נגד הסולידריות וההתנדבות ששררה ברחוב החרדי כלפי החיילים, ומזהירים מפני "מזימות שטניות" של התחברות לרשעים.
כך עומד לו אדם בבית מדרש, ובפני מאזיניו הרבים, אומר, שצריכים להתפלל, לקוות ולייחל שהחיילים יהרגו בקרב וחלילה מלהתפלל להצלחתם.
וכך אומר אדם אחר, שתפקידו לחנך תלמידים צעירים למידות טובות ויראת שמים, לתלמידיו, שמעשיהם של אברכי ישיבת "מיר" שקשרו פתילי ציצית בכדי לשלחם לחיילים, הם "מעשי שטן" שנועדו להכניס את צבא השמד לישיבות בדלת האחורית, ומזימה שפלה שמטרתה הסופית לחלן את בחורי הישיבות והאברכים.

התנהגות מטורפת כל כך, עקומה כל כך, מנוגדת כל כך לתורה, למידות טובות, לשכל הישר ולמוסר היהודי והאנושי, מעולם לא ראינו.

במלחמות העבר (וגם בנוכחית) גדולי ישראל קראו להרבות תפילות עבור החיילים, קראו להעמקת תחושת ה"נושא בעול עם חברו" ו"עימו אנכי בצרה", קראו לעזרה, התנדבות וסיוע ולא לטירוף הקיצוני האנטי יהודי והאנטי אנושי שהפגינו מספר אנשי שוליים ירודים.

ועוד לא אמרנו מילה על הנזק העצום שגרמו אלה לציבור החרדי כולו כאשר הדברים הגיעו לאמצעי התקשורת החילוניים. בשלב הזה הם נהיו "רודפים" של ממש.

אלא מאי? לשיטתם, "ככל שיהיה יותר רע, יהיה יותר טוב!" ולכן למרות שחלקם מודע להרס ולנזק שהוא גורם, מבחינתם זו תוצאה רצויה. זה שהדבר משחית את הנפש ("כל הכופר בטובתו של חברו, כאילו כופר בטובתו של מקום") ובמיוחד את נפש הנוער, לא ממש מטריד אותם. להם יש מטרות אחרות. יצירת השנאה וליבויה מבחינתם היא בניית החומה הטובה ביותר, אותה חומה שיותר משמטרתה היא הרחקה מהציבור הכללי, מטרתה הכנסת הציבור לגטו, גטו בו הם ישלטו בלעדית.

זמן מלחמה הוא זמן קיצוני, הוא מוציא מכל אחד את התוכן הפנימי האמיתי שלו. הקליפות מוסרות ונחשף התוכן האמיתי. מאנשים טובים יוצא טוב ומכאלה שלא, יוצא רע. למזלנו מסתבר שהרוב הוא טוב, שואף לטוב ועושה טוב, ורק מיעוט, קולני, צעקן ובוטה, שואף לרע ועושה רע.

בטוחני שגם לאחר המלחמה ימשיך רוב הציבור החרדי להבין ולהרגיש שכולנו חיים כאן בסירה אחת וחייבים להסיר את חומות השנאה בינינו.

ברור שצריכים אנו לשמור על בידול באורחות חיינו, להמשיך לחיות חיי תורה ומצוות, ולשמור על הישיבות כבבת עינינו, אבל את חומות השנאה חייבים להרוס

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!