י"ד תמוז התשפ"ד
20.07.2024
די לחנופה, עת לגאווה

הדרת נשים: רעיון מופרך או פתרון מוכרח // דעה

צמד המילים 'הדרת נשים' הם נרדפות 'לציבור חרדי', כל חרדי או חילוני שנשאל ברחוב יודע על מי מדובר. כיצד נתמודד עם ההגדרה הזאת? ננסה להכחיש שזה לא נכון או דווקא להיפך, נתגאה שזו הדרך בה בחרנו? הרב אליהו לוי עם סיפור מיוחד שישנה לכולנו את המבט ויעשה סדר

הדרת נשים: רעיון מופרך או פתרון מוכרח // דעה
הרב אליהו לוי צילום: מתוך הסרטון / פלאש 90

לא אחת יצא לכולנו לשמוע את צמד המילים המעיקות 'הדרת נשים', כן, ההגדרה הזאת נאמרת דווקא על הציבור החרדי. הבלבול וחוסר התקשורת וההבנה בין הציבור החרדי לציבור החילוני נפגש בהרבה צמתים.

הדרת נשים זה אחד הצמתים עם הכי הרבה תאונות, מסתבר שאם היה שילוט הכוונה והסבר לכל צעד, הכל היה נראה אחרת.

הדרת נשים - הרב אליהו לוי

מאז הקמת הממשלה החדשה המנוהלת תחת מגזר 'שפחות אוהב את הדת', לשלטון נכנסו מספר חברות כנסת חלקן אף בראשות מפלגה.

כמובן שהחלה הצנזורה בעיתונות החרדית בכל הקשור לדברים הנוגדים את דעת התורה ואת קווי היסוד של הציבור החרדי, אחת הצנזורות אלו תמונות נשים וחברות כנסת, כידוע מאז ומעולם תמונות נשים בכל מקום בציבור החרדי לא יעלה על הדעת, ישנן כאלו ממפלגות הקואליציה שפירשנו זאת כציבור שמעלימים את כוחן של הנשים וקשה לו לראות נשים שמנסות לפעול למען הציבור.

כיצד באמת נוהג הציבור החרדי בקווי היסוד, האם באמת יש כאן הדרת נשים? האם הדרת נשים נובעת מציבור שמנסה להעלים את כוחן של הנשים? האם אותן חילוניות שנפגעו מהציבור החרדי שהעלימו או צנזרו אותן מתמונות בהן הן מופיעות, יש להן ממה להיפגע, או אולי להיפך אולי זו דרך מסתורית שבה מצליחים לייקר לכבד ולהגביר את כוחן של הנשים?

הרב אליהו לוי מבקש ליישב את דעתן של אותן הפגועות מחוסר הבנה, ומסביר על פי סיפור מדוע נוהגים כך בציבור החרדי.

לקחו למשימה מיוחדת 10 אלף איש, חילקו אותם ל-11 קבוצות, הניחו לפניהם 10 טעמים מובחרים מכל סוגי הגלידה. בעל המשימה ביקש מעשר קבוצות לבחור כל אחד את הטעם שהוא אוהב, קבוצה אחת בחרה טעם שוקולד, השנייה בחרה טעם בננה, השלישית בחרה טעם נוגט, כל קבוצה בחרה בטעם האהוב עליה.

הקבוצה ה-11 נותרה בצד, אמרו להם; אתם לא בוחרים שום טעם?

באו ל-10 הקבוצות שבחרו את הטעם שהם מאוד אהבו ואמרו להם, המשימה שלכם היא, במשך 20 שנה כל יום לקבל את אותה גלידה ולאכול אותה.

ואילו לקבוצה האחרונה שלא טעמו ולא בחרו שום דבר, אמרו להם, המשימה שלכם במשך כמה שנים לא לגעת בגלידה, לאחר שלוש שנים תוכלו לבחור בגלידה האהובה עליכם.

מי לדעתכם ייפול יותר מהר במשימה? מי יצליח יותר לעמוד במשימה? האם 10 הקבוצות שצריכות לאכול כל יום את אותה גלידה או דווקא הקבוצה האחרונה שלא בחרה שום גלידה? השאלה היא שאלה, צדדים לכאן או לכאן מי ייפול יותר מהר ומי יצליח, מה שבטוח שקושי יש לשתי הקבוצות.

חשבו כל הקבוצות ביחד איך לעמוד בכזאת משימה, קם אחד מן הקבוצות הפחות חכם (בלשון המעטה) ואמר: 'לאכול 20 שנה כל יום את אותה הגלידה, זה קשה מאוד, זה לא הגיוני, אני לא אצליח לעמוד בזה'. ואמר לחבריו; 'עזבו, משימה כזו לא הגיונית לבצע, בעל המשימה יבין אותנו שלא הצלחנו'.

התייאש וייאש יחד אתו עוד מספר גדול של אנשים שאמרו לא נצליח לעמוד במשימה.

מהקבוצה האחרונה קמו גם כן מספר אנשים הפחות חכמים, התייאשו מהר ואמרו: "אנחנו מאוד אוהבים גלידה לא לגעת בה כל כך הרבה זמן, זה לא הגיוני".

עד שקם אחד מהקבוצות ואמר: "תעצרו, אם נתנו לנו משימה אפשר לעמוד בה, בואו ננסה לחשוב על פתרון יצירתי שנצליח לעמוד במשימה".

חשב ולאחר מספר רגעים, אמר: יש לי רעיון, אם אקח את הטעם בננה שבחרתי ואני אוכל אותה יום יום במשך 20 שנה, אולי אני יצליח לשרוד, אבל זו לא חוכמה, גלידה צריך לאהוב, לא לשרוד איתה.

אז נכון, לאכול אותה ככה זה יימאס, אבל אם נשפץ אותה נוסיף עליה שנה אחת שברי עוגיות, בשנה השנייה נוסיף עליה סוכריות, בשנה השלישית נשים עליה קצת מקופלת….

את הגלידה בטעם בננה אני אוכל כל 20 שנה אבל אני ייהנה ממנה עם התוספות ששמתי לה ובכך אני יצליח לאהוב את הגלידה ונצליח במשימה.

קם חכם נוסף, שמע את הדברים ואמר: נכון, אבל עדיין יהיה לנו קשה, כי נכון שאנחנו נשפץ  את הגלידה ולא נדחק איתה זה רעיון.

אבל עדיין 20 שנה לא לגעת ביתר סוגי הגלידה זה קשה, אני אוהב גם סוגים אחרים. ואז אמר: תשמעו לרעיון שלי בתוספת הרעיון של החכם הקודם ונשלב אותם יחד ובטוח נצליח.

אם הקבוצה שבחרה בבננה ייקחו את הבננה אצל עצמם יאכלו, ייהנו איתה, ישפצרו אותה ולא יראו לשאר הקבוצות את הבננה. כך שהקבוצות האחרות ישכחו שיש טעם כזה.

הקבוצות האחרות יעשו אותו הדבר. כל קבוצה תהיה שקועה בגלידה שלה. ככה במשך 20 שנה נחשוב שיש לנו את הגלידה הכי טעימה, זה הפתרון.

שני שילובים של שני הרעיונות ביחד של אותם חכמים התקבלו על כל הקבוצות שלא התייאשו ושעדיין חיפשו פתרון, שמחו ואמרו בוודאי כך נוכל לעמוד במשימה.

חברי הקבוצה האחרונה שלא קיבלה בכלל גלידה, שמחו ואמרו: גם לנו זה פתרון מוצלח, אנחנו לא נזכור בכלל שיש גלידה, אנחנו נשקיע את המחשבות ואת העיסוקים שלנו בדברים אחרים. כשאנחנו נעבור ליד חנות גלידה נעצום את העיניים, נעבור למדרכה השנייה ונשכח שיש חנות גלידה ובכך לא יתעורר לנו כל הזמן התשוקה לאותה גלידה.

באה התורה ונתנה ליהודים, לא לחרדים, לא לחילונים, לא לדתיים, לכולם! לכל היהודים. עם ישראל זה כולם. ואמרה: לכם יש משימה - אישה, אני אתן לכם אבל אחת. אתה תיקח אחת, אתה תיקח אחת, ואתה תיקח אחת.

אבל המשימה שלכם זה לכל הזמן. אין כל יום משהו אחר, זה היא אמרה למי שהגיע לפרקו להתחתן. ליתר הצעירים, היא נתנה משימה אחרת, אולי יותר קשה אולי פחות, אתם כמה שנים ללא אישה, רק כאשר תגיעו לפרק הזמן שמתחתנים תיקחו אישה ותיכנסו אחרי כמה שנים למשימה השנייה.

קמו האנשים הפחות חכמים בקבוצה ואמרו: הבנו את המשימה זה התורה שלנו, אנחנו יהודים אבל המשימה הזו קשה. בעל המשימה יבין שלא נצליח לעמוד בה, 80 שנה עם אותה אישה, זו משימה בלתי אפשרית ובכך פתרו את עצמם מן המשימה.

עם אותם אנשים הצטרפו עוד מספר גדול של אנשים ואמרו זה קשה.

התורה לא רצתה את הייאוש של האנשים, התורה אמרה לי יש פתרון בשבילכם, נתתי לכם משימה אני אתן לכם גם פתרון.

אומרת התורה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" זה פתרון בשביל לעמוד ולהצליח במשימה במשך כל השנים, אם אתה תסתכל בגלידה שלך ולא בגלידה של האחר, אתה תיקח את הגלידה שלך ותפאר אותה ותרומם אותה ותשמור עליה רק אצלך, השני אותו דבר יעשה, השלישי אותו דבר יעשה.

אתה לא תסתכל על משהו שיש למישהו אחר, אתה תחשוב שהגלידה שלך היא היחידה.

אשתך תהיי המלכה שלך, כי לא תזכור שיש משהו אחר, בכל זאת תנסה לייצר דבר כזה,

אתה תבוא לאשתך תזכור שרק היא נמצאת אצלך אתה תטפח אותה תגדל אותה תרומם אותה, זה המפתח לא לשרוד עם האישה, זה המפתח להתגאות בה.

אבל אם "תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", תהיו מאותם האנשים שהתייאשו, אולי תצליחו לשרוד, יתכן שלא, ואם כן תצליחו לשרוד, השאלה איך תסתכלו על הגלידה שלכם?

כל הזמן תגידו: אני עם אשתי כל הזמן, אבל יש הרבה טעמים אחרים.

הציבור החרדי החליט לשמוע לדבר התורה, החליט שהפתרון לעמוד במשימה רק לפי מה שהתורה אמרה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אני יסתכל רק על שלי, והוא יסתכל רק על שלו.

האם אותן חברות כנסת שרואות את עצמן בתמונות עם חברי כנסת כאשר העלימו או טשטשו אותן, מה הן סבורות, שהעלימו את כוחן? שמדירים אותן? ממש לא! אותן חברות כנסת צריכות לשמוח - יש פה ציבור שלם שמחפש לייקר את הנשים, לכבד את הנשים, אבל רק את שלהם. ולמה?

כי זה הפתרון היחיד, הבעל שלך יכבד אותך, הבעל שלה יכבד אותה וכן כל עם ישראל. אבל אם כל אחד יסתכל על השני וידע שיש עוד כל הזמן, במשימה הוא לא יצליח לעמוד.

הדרת נשים הרב אליהו לוי פתרון טור אישי

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 18 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד