ט' סיון התשפ"ד
15.06.2024
לעת כזאת הגעתם למלכות

דווקא עכשיו: להתעקש על הנכד // שניאור ובר

נתניהו בוחן היטב את מידת נחישותם של שותפיו הקואליציוניים ואלה בדיוק רגעי המבחן שישפיעו על כל השנים הבאות בממשלה. היחס שלו כלפי מפלגות הקואליציה ודרישותיהם בעתיד, תלוי במידה רבה בהתנהלותם כרגע | עורך 'מרכז העניינים' שניאור ובר בטור מיוחד על המצב הפוליטי

דווקא עכשיו: להתעקש על הנכד // שניאור ובר
גפני, גולדקנופף, מקלב צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

זה הגיע מוקדם מהצפוי. המחנה שמתיימר לקדש את ההליך הדמוקרטי ומנופף בשגב קדושתו בכל הזדמנות, מסרב להשלים עם הכרעת הבוחר בישראל וכבר עכשיו, לפני שהוקמה הממשלה, מהלך אימים על האזרחים ומנסה לחבל בהגשמת הכרעת מיליוני מצביעים שנתנו את קולם לממשלת ימין-חרדים.

אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם ושמקפידים להזהיר כבר שנים ארוכות מפני "קץ הדמוקרטיה", מתנהלים לפי ערכיה רק כשהיא תפורה למידותיהם בדיוק. עד הקצה. במידה והדמוקרטיה איננה משרתת את השקפת עולמם, הם הופכים את עורם באחת ומפנים עורף לדמוקרטיה הקדושה.

אחד מהם, חבר הכנסת לשעבר יאיר גולן, שכיהן בעבר כסגן הרמטכ"ל, בחר להגדיר את הכרעת הבוחר בצורה מעניינת. כזו שמבטאת את הלך הרוח בשמאל ומספקת הצצה לתוכניות שנרקמות שם בימים אלו. בראיון לערוץ כנסת אמר גולן: "אני יודע שזה מה שהעם בחר, אבל העם עשה טעות ואנחנו נילחם לתקן את הטעות הזו".

ובכן, לדעת גולן, אמנם היתה כאן הכרעה דמוקרטית, כזו שהתקבלה בידי רוב מניין ובניין של עם ישראל. אבל העם – מה לעשות – עושה טעויות. העם, למרבה הבושה, לא מתיישר עם עמדותיו של גולן וחבריו. ומכיוון שכך, השמאל צריך לתקן את הטעות של העם, וכל הדרכים כשרות להשגת מטרה זו.

אדם אחר שביקש לבשר לציבור על סירובו לקבל את תוצאות הבחירות, הוא חבר הכנסת גדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, אשר יצא בקריאה לפתוח בגל מחאה חסר תקדים מול הצעדים המתוכננים של הממשלה הבאה. לדבריו, "צריך להוציא מיליון איש לרחובות. אני אהיה ביניהם".

לדידו של איזנקוט, שפיקד על צבא ההגנה לישראל, תוצאותיהן של בחירות דמוקרטיות שבהן אזרחים יוצאים אל הקלפי ומצביעים בהתאם לצו מצפונם, רלוונטיות רק באם הן תואמות את ההשקפות הנכונות ומביאות להכרעה הרצויה מבחינת מפלגות השמאל וזרועותיהן בתקשורת.

"אני חושש לקיומה של המדינה כפי שאני מכיר אותה", אמר איזנקוט בנימת דאגה מופגנת. משום שלדעתו, מדינה שמונהגת על פי מדיניות ימין, כפי שמרבית אזרחי המדינה חפצים, מסוכנת לקיומה ועלולה למוטט אותה. ואת האמירות המנותקות הללו משמיעים האנשים הרציניים בשמאל. הקודקודים.

הגדיל לעשות יאיר לפיד, אשר בעודו יושב על כס ראש הממשלה, קורא לאנרכיה וחותר תחת מרותה של הממשלה המתגבשת. במכתב ששלח לראשי הרשויות בישראל, כתב לפיד: "אני קורא לכם לא לשתף פעולה עם היחידה לתוכניות ושותפיות חיצוניות במשרד החינוך כל עוד היא בשליטתו של מעוז".

לפיד לא הסתפק בכך וניסה להמריד את בכירי הצבא נגד הממשלה החדשה. "הימין הקיצוני בכל מדינה בעולם חותר תמיד להשיג שליטה בצבא. דרכו להגיע לזה היא לסכסך בין חיילים למפקדיהם. לתת לחיילים להבין שהם רשאים לעשות מה שהם רוצים", אמר רה"מ לאלופים בקריה ואידך זיל גמור. הרמז היה ברור. הפיכה צבאית כבר איננה מילה גסה בלקסיקון שלו.

ראש הממשלה היוצא מוכיח כי הררי המילים ששפך על חשיבותה של הדמוקרטיה והצורך לכבד אותה בכל מצב ובלי תנאים, אינם אלא דיבורי סרק שנועדו לבצר את שלטונו ולאפשר לו להחזיק בהגה השלטון. ברגע שהדמוקרטיה אינה משרתת את האג'נדה האישית שלו, הדרך לאנרכיה קצרה. ואנחנו כפסע ממנה. גבעת הקפיטול תהיה מגרש משחקים לעומת ההשתוללות שתתרחש כאן בידי אנשי השינוי והריפוי שאיבדו את אחיזתם בבחירות דמוקרטיות.

קריאת קרב

התבהלה הזו שמשדרים מנהיגי "מחנה השינוי" היתה חסרת משמעות אלמלא העובדה שהתעמולה הנבזית של השמאל ושופרותיו מחלחלת, למרבה הצער, גם למחוזות מחנה הימין ומשפיעה על מי שקיבלו את המנדט להוביל סדר יום יהודי וימני בממשלה.

החשש מפני מאמר מערכת נוקב ב'הארץ' חוזר לאיים על חלק מנבחרי הציבור בימין, ומאיים לבלום שורה ארוכה של פעולות חקיקה ורפורמות חיוביות. למרות ששוב ושוב הבטיחו שלא יתרגשו מהתקוממות בשמאל, נראה שהפחד מהם ומהמונם חוזר לשתק ועלול להביא להחמצת הזדמנות חד פעמית לביצוע צעדים משמעותיים מאוד עבור יהדותה של המדינה.

דוגמא אחת להשפעה ההרסנית של התעמולה הזו, הפציעה בימים האחרונים, כאשר בליכוד העבירו מסר לשותפות הקואליציוניות לפיה המפלגה מתנגדת לדרישה לשנות את "סעיף הנכד" בחוק השבות כחלק מההסכמים הקואליציוניים, למרות הדרישה המשותפת והחד משמעית של כל מפלגות הקואליציה העתידית לשים קץ לעוול הזה.

אלא שכאן בדיוק טמון האבסורד: ארבע המפלגות שמרכיבות את הקואליציה העתידית - ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית ועוצמה יהודית - צריכות להתכופף בפני הליכוד, או ליתר דיוק בפני העומד בראשות הממשלה, רק משום שהוא חושש מהתגובה במחנה שמנגד.

זהו רגע מבחן משמעותי עבור חברי הכנסת הדתיים שמהווים רוב מוצק בקואליציה העתידית, ובמיוחד לאלה שמייצגים מפלגות שכפופות לדעת תורה וסרות למרותם של גדולי ישראל. אם בנקודת הזמן הקריטית הזו ימצמצו, כישלונם בהמשך מובטח.

זה לא חדש שנתניהו מתקפל בפני לחצים מבחוץ, במיוחד כאלה שמקורם במדינות העולם. ההיסטוריה שלו מלאה ברגעים קריטיים שבהם בלם בגופו מדיניות ימין וחסם מהלכים שנועדו לחזק את האופי היהודי של המדינה, רק בשל חשש מתגובה לא נעימה.

בימים אלה, נתניהו בוחן היטב את מידת נחישותם של שותפיו הקואליציוניים ואלה בדיוק רגעי המבחן שישפיעו על כל השנים הבאות בממשלה. היחס שלו כלפי מפלגות הקואליציה ודרישותיהם בעתיד, תלוי במידה רבה בהתנהלותם כרגע, בשעה שהממשלה קורמת עור וגידים.

עמידה איתנה על העקרונות בעת הזו, תסמן לנתניהו שעליו לכבד את השותפים שהלכו עמו כברת דרך ארוכה ולא להקל ראש ברצונות שלהם. רק כך הוא יבין שאין לו ברירה אלא להתיישר עם הדרישות, כיוון שאחרת ממשלתו בסכנה. והוא לא מעוניין לאבד את השלטון, בטח לא עכשיו.

נוצרה כאן הזדמנות, שעשויה שלא לחזור בעתיד, לתקן את "סעיף הנכד" האומלל בחוק השבות, אשר מעניק זכות עלייה לארץ וקבלת אזרחות גם למי שהוא נכד של יהודי, גם אם העולה עצמו אינו יהודי. אסור להתפשר עכשיו על הנושא הזה.

לא לחינם משקיע שר האוצר היוצא אביגדור ליברמן מאמצים כבירים בכדי למנוע את תיקון חוק השבות. הוא מודע היטב לפוטנציאל הגלום בכך ומבין שמחיקת הסעיף תבלום את כניסתם ארצה של רבים ממצביעיו אשר יהדותם מוטלת בספק במקרה הטוב, ואלו שלא מתיימרים בכלל להיות יהודים במקרה הרע. מהטעם הזה הוא יצא בקמפיין אגרסיבי שמטרתו לעצור את תיקון החוק.

ברוך השם, בקואליציה העתידית ישנה הסכמה רחבה, כמעט מקיר לקיר, סביב הנחיצות והחשיבות לעשות סוף לחגיגת ההתבוללות שנמשכת כאן עשרות שנים בחסות חוק מיהו יהודי האומלל, אשר מאפשר לכל ערל בעולם לעלות ארצה בקלות ובמהירות.

אסור בשום אופן למסמס את התיקון לחוק, ולהיכנע לתכתיבים של אנשי השמאל שרוצים לעקור תורה מישראל ולמחוק כל זיק יהודי במדינה. האינטרס שלהם הוא לחלוטין הפוך משלנו, ונוגד את כל מי שמאמין בהשם ובתורתו.

יתירה מזאת: הבעיה שלהם אינה נעוצה בסעיף הנכד בלבד, שהוא כשלעצמו דורש תיקון מיידי. הם יעשו הכל בכדי לעצור את ספינת הממשלה ולמנוע כל חקיקה יהודית-ימנית בעתיד. כולם יגוייסו למשימה: בג"צ, כלי התקשורת, הפרקליטות, ארה"ב של ביידן ואפילו הצבא. זו תהיה מערכה קשה, אבל הכרחית ומתחייבת.

יש לחברי הקואליציה גיבוי מלא ותמיכה אדירה ממיליוני מצביעים בישראל, שמשוועים לתיקונים הנדרשים במערכות השלטון הרקובות ובחיזוק הזהות היהודית של המדינה. הציפיות מהם גבוהות, התשוקה לביצועים עזה ונלהבת. אסור לאף אחד מהם לזלזל ברצון המצביעים. המחיר של התקפלות בפני השמאל, יהיה גבוה. תשאלו את בנט ושקד שאכזבו את מצביעיהם.

אז נכון, נתניהו ייאלץ לספוג ביקורת משמאל. אולי אפילו קריאות גנאי ארסיות מכיוונם ואף קללות נמרצות. לא יהיה לו נעים. אבל מיליוני המצביעים שהעניקו מנדט לממשלה הזו, מצפים ממנו לייצג אותם בגאווה ולמלא אחר ההבטחות והאינטרסים שלהם. גם במחיר שיאשימו אותו בקץ הדמוקרטיה.

והשותפים שלו, השרים וחברי הכנסת חובשי הכיפה ושומרי התורה והמצוות, הם עומדים למבחן הציבור ונדרשים לעמוד בתוקף על תיקון סעיף הנכד, כמו גם שאר הנושאים שטעונים טיפול מיידי, כגון שחרור בני הישיבות מעול הגיוס, הגדלת תקציבי האברכים וכל היתר, מבלי להסס ולהתחשב בתגובת הנגד שלבטח תבוא.

אם חברי הממשלה הבאה זקוקים לשיעורי בית כיצד מקדמים השקפת עולם ומקיימים הבטחות בחירות, הם מוזמנים לרענן את הזיכרון ולאמץ את התנהלותה של הממשלה היוצאת, אשר פעלה ללא מורא בכדי לקדם הלכה למעשה מדיניות מסוימת, כפי שראתה לנכון. למרות שבמקרים שונים הממשלה הזו חרגה מסמכותה, לרוב היא פעלה מכוח המנדט שקיבלה והציגה מודל לחיקוי לממשלה שבאה אחריה.

ומי יודע אם לעת כזאת הגעתם למלכות.

שניאור ובר נכד

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 14 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד