י"ד סיון התשפ"ד
20.06.2024
המתנות של גיל גיפט

לא שגרתי: אם קופסת המתנות הייתה יודעת לדבר

תחשבו על זה אנחנו כל כך הרבה זמן עובדים עם הקופסאות והמארזים המדליקים האלה ואף פעם לא שמענו מה יש להם לומר כלומר את הצד שלהם בתכנון, עיצוב , דיוק, עד הסוף אז הנה

לא שגרתי: אם קופסת המתנות הייתה יודעת לדבר
המארז של גיל דיגיטל צילום: באדיבות המצלם

טוב, זה לא הטקסט השגרתי שאתם רגילים אליו, כי בנוהל או יותר נכון ככה בעולם רגיל היינו אמורים לכתוב הכי לאקוני והכי יבש על ערימות הקופסאות המעוצבות שאנחנו בגיל גיפט מעצבים, אורזים בפנים כל מיני דברים מעניינים וטעימים (לא אנשים או משו) ושולחים אותם לכל הארץ, ומקבלים ים פידבקים ועובדים מרוגשים שקבלו מתנה מהבוס ותכלס' מישהו ארז להם את כל החלומות בקופסא אחת.

את האמת שלא חשבנו שזה נתון מטורף כל כך עד שהבנו שמעטות החברות שנותנות מוצר כזה מדליק החל משלב הרעיון ועד העיצוב והתוצאה הסופית שהיא בד"כ באלפים.

 אבל שוב לא לשם כך התכנסנו אלא כוון אחר לגמריי.

תחשבו על זה אנחנו כל כך הרבה זמן עובדים עם הקופסאות והמארזים המדליקים האלה ואף פעם לא שמענו מה יש להם לומר כלומר את הצד שלהם בתכנון, עיצוב, דיוק, עד הסוף אז הנה:

המעוצבת מגניב -
לקח זמן עד שהבינו את הראש שלי, יואו כמה סקיצות ניסו שם, האמת שעמדתי בזה בגבורה וסבלנות כי אני מבינה שזה משתלם בסופו של דבר, חוצמזה שזרקתי מבט לסביבה לא ראיתי שהמצב טוב יותר סביבי כולם עמדו בציפייה מצפים לגורלם.

בסופו של דבר יצא ממני משהו , שהתגובה הראשונה של כולם היתה:"מה זה הדבר המושלם הזה" ועוד כמה "וואו" רציני שהתחלתי להרגיש ממש נחשבת וכמה רמות מעל.

יצא כל כך טוב ששכפלו אותי לאלפים, ואמנם דחסו איתי במשך חודש שלם במחסן עם בוסית וצוות וכל זה, אבל שוב הסבלנות משתלמת , לקחו אותי לטיול ברחבי הארץ וכל מקום שהגעתי אליו מחאו כפים והחזיקו אותי בהתרגשות שיא.

המקורית -

חבורה חשובה העמידה אותי במרכז שולחן הדיונים שלהם, וכל אחד הרגיש יותר חכם מהשני עם המשפטי השראה שהוא זרק, תכלס' אותי לא מעניין, אני מבינה שנועדתי לגדולות , לכנסים בינלאומיים, לוועידות נחשקות , וככה להניח אותי חסרת אונים , חלקה לגמריי עד שימצאו איזה משהו שנון לכתוב עליי?

השתעלתי

ביקשתי תשומת לב

 ואז סוף סוף האינשטיין שבחבורה מצא לי את הייעוד , ניכה לי שליש על התנהגות טובה ושיחרר אותי לחופשי עד הכנס.

עכשיו כותבת לכם משם, פעם ראשונה אני חלק דומיננטי, אני מרגישה שמשהו גדול קורה לי, חוויה שלא אשכח, כל המנהלים, האלה עם ה'טסלות' התרגשו ממני כאילו אני בעצמי איזה חשמלית.

צ מ ר מ ו ר ת

הפשוטה -

רואה את חברותיי וליבי נכמר, למה נועדתי? הן מריחות את העולם הגדול ואני סתם פשוטה, צבע אחד, אפרורית, מדכא ממש, מצד שני הם מתנשאות על כלום, בי משתמשים כל הזמן אני לא איזה מוצר מעוצב שעומד כמו עציץ בחדר, אני בשימוש יומיומי , נגיד את זה ככה בלעדיי אי אפשר רק אף אחד לא מודה בזה כי פשוט למי אכפת????

טוב, עזבו הומור עכשיו או מדע בדיוני המציאות היא שאנחנו בגיל גיפט מוציאים תחת ידינו כל יום, כל היום, מארזים ממארזים שונים, קופסאות יצירתיות בכל גזע ומין וכיון שאנו מדייקים ויוצרים לכל לקוח את קופסת חייו אין קופסא דומה לחברתה.

תחשבו, לא קל לחשוב בתוך הקופסא ואנחנו עושים את זה בהצלחה.

מוזמנים להציץ פנימה.

גיל גרופ

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד