אין ולא היה עם פלשתיני / דעה

בתקופת המנדט הבריטי נעשה שימוש בכינויים "פלשתינאי" או "פלסטיני" ובשם "פלשתינה" לציון ערבים ויהודים כאחד. כיום מקובל בישראל ובשאר העולם המערבי להבחין בפלשתינים בתוך קבוצה זו בערבים שהם אזרחי ישראל ונקראים בדרך כלל ערביי ישראל. אולם מאז הקמת מדינת ישראל כינוי זה מתייחס בדרך כלל לבני העם הערבי בלבד.

סר מרטין ג'ון גילברט היה סופר והיסטוריון יהודי-בריטי. עיקר פרסומו נובע מהיותו הביוגרף הרשמי של וינסטון צ'רצ'יל, אך הוא כתב יותר מ-80 ספרים העוסקים בהיסטוריה כללית, היסטוריה של בריטניה, ובמיוחד היסטוריה של העם היהודי והשואה. הוא בעל תואר 'סר' מבית המלוכה. אחד הספרים הידועים שפירסם מרטין גילברט הוא "ההיסטוריה של ישראל".

בדומה לאלבומים היסטוריים בהוצאת מוזיאון המלחמה האימפריאליסטי, צירף גילברט לאלבום שלו עשרות מסמכים היסטוריים, המודפסים כהעתק נאמן למקור ותקועים בכיסים ובמעטפות. הרפרודוקציות טובות מאוד. באחד הכיסים יש כרזות צבעוניות ומפות, מכתבים, פתקים, תעודות אישיות ומיני מסמכים אחרים שיצרה ההיסטוריה, חלקם מרגשים. זה מגע ידה של ההיסטוריה.

סר מרטין הוא היסטוריון מאוד לא חדש. ספרו משדר יראת כבוד לשררה הממלכתית וכמו ספרי לימוד של פעם, הוא מודה שהיסטוריה זה בעיקר משהו שעושים מנהיגי מדינות. הטקסט כתוב בבהירות אנציקלופדית. היהודים הציונים הפריחו את השממה ובנו יישובים וגידלו תפוזים וכו'... ההיסטוריה היתה שלהם.

היו שם גם אחרים, אך קשה לדעת מי הם בעצם, הערבים ההם, ומדוע התנהגו בצורה כל כך לא תרבותית כלפי היהודים: שוב ושוב התנפלו עליהם וגם התחנפו לצורר היטלר ימ"ש. כך או כך - ככל הנראה לא היתה להם היסטוריה. אילו היתה, גילברט היה ודאי מציין זאת. הוא לא ציין.

על מלחמת תש"ח כותב גילברט, שמחירה האנושי היה גבוה: מתוך 650 אלף יהודים שהתגוררו בארץ נהרגו יותר מארבעת אלפים חיילים ועוד אלפיים אזרחים. אילו נהרגו גם ערבים - גילברט ודאי היה מציין זאת. אולי נהרגו, אך מותם אינו שייך למחיר האנושי שעלתה המלחמה.

גילברט מציין שתי הערכות על מספרם של הפליטים הפלשתיניים, "הערבים", כפי שהוא מקפיד לכתוב: 550 אלף על פי ההערכה הישראלית, 725 אלף על פי הערכת האו"ם. כנראה שלערבים אין הערכה משלהם על אסונם. אחרת, גילברט היה ודאי מציין זאת.

הערבים ברחו, מספר גילברט, בין היתר מפני שמנהיגיהם הבטיחו להם שבקרוב ישראל תובס ואז יוכלו לחזור. כאן באות חמש מלים, שנוסחו כנראה על ידי ועדה של משפטנים: "אחרים גורשו בידי חיילים ישראלים". כנראה שיש להוסיף "אחרים" אלה למניין הכולל של הפליטים, אך מן הסתם אין צורך לדעת כמה היו, מה גם שלא ההגנה גירשה אותם ולא צה"ל, כי אם "חיילים ישראלים". לא דרמה כל כך גדולה, ולא שלנו כי אם של אחרים. אשר על כן, גם אין בכיסי הספר ולו מסמך ערבי אחד שיתעד אותה.

אגב, לא אחת מציינים אישי תקשורת העושים היסטוריה שלעושרה של ירושלים תרמו הביזנטים, הממלוכים, הטורקים והפלשתינים. צירוף הפלשתינים לרשימה מתאים למאמצי גורמים מסוימים באקדמיה לבנות היסטוריה פלשתינית יש מאין. מדינת ישראל שחררה את ירושלים מממלכת ירדן, ולפיכך לא קיימים בעיר כל נדבכים מרשימים הנובעים מפעילות של ישות פלשתינית. הפעילות המשמעותית של הפלשתינים בעידן האחרון היא פגיעתה בעתיקות בהר הבית ובצמצום האוכלוסייה הנוצרית באזורים הנמצאים תחת פיקוחם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!