י"א אייר התשפ"ד
19.05.2024
חג הגאולה

"קיבלתי מאה, לא היו לי מילים": החרדיות שהצליחו נגד כל הסיכויים

הן היו ילדות קטנות עם חלום בעיניים, עד שיום אחד הגיע הרגע והוא הפך למציאות • לרגל חג הגאולה, ביקשנו לשמוע מנשים שזכו להגשים את החלום, לספר על הדרך, על האתגר ועל היעד הרחוק שהפך קרוב ובעיקר שלהן

"קיבלתי מאה, לא היו לי מילים": החרדיות שהצליחו נגד כל הסיכויים
מבחן המציאות צילום: Flash90

לכולנו יש חלומות, אבל לא כולנו הגענו להגשים אותם. לכל אחת מאיתנו יש שאיפות, משאלות והרבה הרבה תקוות. יש כאלה שכבשו יעדים ומימשו חלום של שנים, צעדו צעד אחר צעד, התמודדו עם אתגרים ובסוף הדרך, בסייעתא דשמיא האירה להן השמש, פיזרה את קרניה על מציאות החיים ומתחה את זוויות פיהן לכדי חיוך רחב.

לפעמים חלומות מתגשמים

"תמיד שאפתי להגשים את עצמי ולממש את הכישרונות והתכונות שניחנתי בהם, לסיים את יומי בסיפוק של עשייה ברוכה ומוצלחת. והיום, ב"ה, אני צולחת את המטרה הזו". משתפת אפרת מלאכי, מתמחה בעריכת דין, בוגרת הקמפוס החרדי אונו.

לא תמיד זה קל, לא תמיד הדרך בחיים מובילה אותנו לשם, לעיתים אף דרוש עוז ואומץ רב כדי לעשות שינוי לצורך מימוש והגשמת משאלות הלב, ולעיתים צריך דחיפה קלה בסוף, אבל תמיד זה מתחיל בסה"כ בצעד אחד.

לפני כמה שנים, התחלתי את לימודי המשפטים בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו. קיבלתי את ההחלטה להתחיל את הלימודים אחרי שהבנתי שזו אני, וזה מה שאני רוצה לעשות. מי שדחף אותי לפעול למימוש המטרה ומי שהיה שם לצידי לאורך כל הדרך זה בעלי, בלעדיו, לא הייתי צועדת צעד אחד ולו הקטן ביותר. 

כדי להתחיל ללמוד, "באמצע החיים", כשיש לי עבודה מסודרת ושלושה ילדים קטנים בבית פלוס אחד בדרך,  הייתי צריכה לעשות שינוי משמעותי, לצד המון וויתורים ופשוט להתחיל מהתחלה. היה עלי להזיז את כל 'ההרים' שעמדו בפני, את כל האמירות והשאלות המחלישות של איך אסתדר? כיצד נתמודד מבחינה כלכלית? ובכלל, מעשית, איך אפשר לצלוח משימה כל כך רצינית באמצע החיים? אבל שום דבר לא עצר בעדי, קיבלתי את ברכת הדרך מהרב שלנו ויצאתי למסע.

ואיך באמת מסתדרים?

"אני זוכרת, שבאחת התקופות הכי עמוסות ולחוצות שלי, אחד הבנים שלי היה אמור לחגוג יום הולדת ובמקביל – היה עלי להגיש עבודה גדולה מאוד בלימודים. כמו שציינתי, קיבלתי את ברכת הרב לגשת ללימודים, אך בד בבד הוא הנחה אותי שהילדים הם לפני הכל ושהלימודים, מאתגרים ככל שיהיו, לא יבואו על חשבונם. במצב כזה ידעתי שאני לא מוותרת ואני משקיעה ביחס לילד ומעניקה לו את החוויה הכי טובה שיש.

בסוף היום, הגענו הביתה עייפים אך מרוצים, רק שהעבודה בלימודים לא הלכה לשום מקום והמתינה לי בסבלנות עד שאסיים עם כל המשימות הביתיות. השעה הייתה 00:00 בלילה ואת העבודה הייתי צריכה להגיש עד 09:00 בבוקר ביום שלמחרת. אמנם ידעתי, שעשיתי את הדבר הנכון, ששמתי את המשפחה במקום הראשון, והייתי קודם כל ולפני הכל אימא ואישה שאני צריכה להיות. אבל במקביל, היה לי כל כך חשוב להצליח בלימודים ולא התפשרתי.  פשוט התפללתי ואמרתי לבורא עולם אם זו הדרך שאתה רוצה שאלך בה, ואם זו הדרך שנכונה לי, אני אעשה את ההשתדלות ומכאן זה שלך... התאמצתי מאוד והגשתי את העבודה בשעה 07:00 בבוקר למחרת. הציונים לא איחרו לבוא ואחרי שבועיים ראיתי את הציון העגול: 100. לא פחות! אין לי מילים לתאר את ההשגחה הפרטית שהרגשתי באותו רגע. דבר אחד היה לי ברור: בשביל להצליח חייבים להשקיע, אבל עוד יותר חשוב לזכור שלא לוותר על הדברים החשובים באמת - משפחה וערכים זה לפני הכל".

מה יש לך להגיד לנשים שגם להן יש חלום?

"אין דבר העומד בפני הרצון. כל אחת יכולה! כמובן שאם יש משפחה בתמונה, אז אין ספק שזה חייב לבוא בשיתוף פעולה מלא עם הבעל ולא על חשבון הילדים.

במבט לאחור, אני נדהמת לגלות את המכשולים הרבים שדילגתי מעליהם ואת הלילות הלבנים הרבים שהיו לי לצד התמרונים שערכתי בין בית, עבודה ולימודים. אחרי בוקר עמוס הייתי אוספת את הילדים, נמצאת איתם אחר הצהריים כשתוך כדי אני מבשלת, מנקה, מכבסת ועוד. בערב, אחרי שכולם נמו את שנתם הייתי מתיישבת ללמוד, וחוזר למחרת, עבודה, ילדים ולימודים...

בסופו של דבר השנים הללו של הלימודים היו חוויה גדולה ומעצימה עבורי. אני חושבת שכשעושים משהו מבפנים, מתוך רצון פנימי אמיתי, אז למרות הקושי, הכל הרבה יותר קל. איכשהו מסתדרים בסוף, הלימודים מסתיימים להם ונשארים עם הרבה סיפוק".

טיפ טוב שהיית רוצה לתת למי שנמצאת כעת בלימודים או חושבת להתחיל ללמוד?

"לכי ללמוד את מה שאת אוהבת! ואל תשכחי ליהנות מהדרך!

כל קורס שלמדתי יצאתי ממנו מחדש בעיניים בורקות ובנפש מלאה, הייתי אומרת לעצמי ולסביבה: " זה מה שאני הכי אוהבת, בזה אני חושבת שאני רוצה לעבוד...". ואז, כשהגיע הקורס הבא עיני נצצו שוב באותו אור, זה היה פשוט תענוג.

מעבר לזה, להתפנות לזה כמה שאת יכולה ולתת לעצמך להתחבר לתוכן עד הסוף. היה חשוב לי להגיע מוקדם לשיעורים כדי לשבת בספסל הראשון, 'מתחת לאף' של המרצה, כדי להיות קשובה לכל מילה. זה עזר לי לעבור את המבחנים בקלות, לחיות את החומר, להיות שותפה, ובסופו של דבר להצליח ובגדול.

בתקופות המאתגרות ואין ספק שיש כאלה, הייתי מסתכלת על כל משימה, מאתגרת ככל שתהיה, כאילו היא המשימה היחידה שאני צריכה לצלוח, והייתי אומרת לעצמי "המשימה/המבחן הזה הוא כל הלימודים שלך, תתמקדי רק בזה עכשיו וזהו זה מאחורייך..."

חלום קטן שלי

"כבר מגיל קטן, שמעתי שקיים מחסור בשוק בקלינאיות תקשורת חרדיות", מספרת רבקי ויטמן, קלינאית תקשורת מאלעד. "אבא שלי היה משנן באוזניי את העובדה הזאת שוב ושוב, ומאותם ימים כבר היה לי ברור, שאני אהיה קלינאית תקשורת ויהי מה. ואכן, כשגדלתי והתחילו לדבר על נושא הלימודים, ידעתי בדיוק מה אני הולכת ללמוד. לאחר שקיבלתי אישור מצד חתני - בעלי לעתיד וברכה מהרבי שליט"א, התחלתי את הלימודים בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו ובמהלכם ילדתי שלושה ילדים".

שתפי אותנו בחוויות מחדר הטיפול שלך.

"האמת היא שהעבודה היומיומית שלי היא כולה סיוע ונתינה וזה כשלעצמו ממלא בסיפוק. מעבר לכך, קורים כל הזמן דברים שגורמים לי להתרגש מחדש. אני מטפלת בילדה בת שלוש עם איחור שפתי משמעותי מאוד, מה שאומר שעד גיל שנתיים וחצי ההורים לא הצליחו להבין אותה בכלל. אחרי שעבדנו יחד תקופה, הילדה התקדמה שפתית והתחילה לתקשר. אמנם עוד יש לה דרך לעשות, אבל אפשר כבר להבין אותה. בשבוע שעבר, אמרה לי אימא שלה משפט שצמרר אותי ממש, "עד היום אהבתי את שתי בנותיי, אבל אהבתי יותר את התאומה שלה". כי לאימא היו ציפיות, וכשהן התנפצו, זה פגע בחיבור שלה עם הילדה. פתאום, מאז שהילדה התחיל לתקשר, היא מבינה מה היא רוצה, למה היא מתכוונת, והתחילה להרגיש שהיא אוהבת אותה כמו שהיא אוהבת את אחותה".

את חושבת שיש משמעות לזה שאת קלינאית תקשורת חרדית?

"בוודאי. יצא לי לשוחח עם קלינאית תקשורת מדהימה שמשתייכת לזרם הדתי לאומי. היא סיפרה לי שהילדים החסידיים נרתעים ממנה וקשה לה ליצור איתם קשר.
צריך להבין שהילדים הללו שחיים בחברה מסוימת, בתרבות שיש לה קודים של מראה מסוים, מושפעים מכך וכאשר הם רואים מישהי שנראית אחרת, זה גורם להם לא פעם לריחוק ומחבל בתהליך של החיבור.

כשאני מגיעה לילדים, ומספרת להם שקוראים לי רבקי – שם שהם מכירים מהסביבה שלהם, מדברת איתם באידיש, או נראית פחות או יותר כמו שאימא, דודה, גננת, שכנה שלהם נראית, זה כבר יוצר את החיבור הזה והם משתפים איתי פעולה נפלא.

לצערי, עד לפני כמה שנים, ילדים רבים לא יכלו לקבל מענה, כי לא היו אנשי מקצוע שיכלו לעבוד איתם בשפה שלהם. היום זה כבר אחרת, אם כי עדיין חסרות קלינאיות תקשורת חרדיות דוברות אידיש. לא פעם אני מוצאת את עצמי כורעת תחת העומס ולא יכולה לקבל ילדים לטיפול".

מה המסר שלך לנשים שמתעניינות בתחום הזה של קלינאות תקשורת?

הלימודים הם דבר מרתק, מעשיר ומחכים ומעבר לכך שהם מעניקים את הידע והטכניקות לעבודה בשטח, הם הולכים איתך לכל תחומי החיים ומאפשרים להיות מודעת יותר וכתוצאה מכך לנהל מעגלי תקשורת טובים ובריאים יותר.

בנוסף, צריך לזכור שמקצועות כאלו, לא מגבילים לאזור ספציפי או לתקופה מסוימת. מגוון אפשרויות העיסוק בתוך התחום הן רבות: עבודה עם ילדים או עם מבוגרים, בדיקות שמיעה, בליעה, אכילה, היגוי שפה, ועוד וכן עבודה עם אוכלוסיות מגוונות כמו: אוטיזם, פיגור, לקויות למידה ועוד. מבחינתי, גיוונים עושים טוב בחיים, ועצם העובדה שאני יכולה לעשות זאת ולבחור בעצמי אם לעבוד תחת משרד החינוך ולצאת לחופשות חופפות עם הילדים שלי, או לעבוד כעצמאית ולנהל את עצמי איך שמתאים לי, זה מצוין. לכן, אני ממליצה לכל מי שיש לה חלום כזה, לא לוותר, להתייעץ עם הרב שלה, וללכת ללמוד מקצוע שכולו נתינה ושליחות וליהנות מאפשרויות תעסוקה מגוונות, מרתקות וממלאות סיפוק.

עבודה חלומית

"מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי להיכנס לתחום הטיפול באומנות", מספרת בתיה זלצמן תלמידה לתואר ראשון בחינוך וחברה בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו.

"עוד לפני הלימודים העברתי סדנאות באומנות לנשים, לילדים, לאנשים עם מוגבלויות מתוך מטרה לתת ביטוי לנפש באמצעות האומנות, אבל ידעתי שיהיה לי קשה להתקדם בלי תעודה, וגם רציתי להיות בטוחה בדרכי - לא לעשות דברים אינטואיטיבית ולהתפרנס מתחביבים בלי בסיס של לימוד מקצועי. מהמקום הזה בחרתי ללמוד לתואר ראשון בחינוך וחברה באונו דווקא, וזאת כי מסלול הלימודים הזה כולל הרבה קורסים קדם טיפוליים שמאפשרים להמשיך לתואר שני טיפולי. בנוסף, אני יודעת שהלימודים פותחים דלתות רבות בחיים, אז ידעתי שאני עושה את הצעד הנכון".

הדרך עוד ארוכה...

"אכן, אני עדיין באמצע הדרך, והיא ארוכה, ויש בה הרבה עליות וירידות, אבל ללא ספק היא משתלמת. קודם כל כבר עכשיו התקבלתי כמורה לאומנות במשרד החינוך, אבל הרבה יותר חשוב מזה, אני בעצמי עברתי תהליך אישי. אחרי קורסים כמו מבוא לפסיכולוגיה, פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכופתולוגיה, פסיכופיזיולוגיה ועוד, אני מרגישה שאני אימא טובה יותר חד משמעית. אני מבינה יותר תהליכים ובהחלט אפשר לומר שלקחתי את הלימודים לחיים האישיים שלי. כשלמדתי מה קורה בכל גיל, מה נורמלי ומה לא נורמלי, הבנתי טוב יותר גם את עצמי, וגם את הסביבה".

מה היית רוצה להגיד לנשים שחולמות?

בחיים, יש לנו הרבה פעמים נטייה לא להיכנס למקומות שנראים לנו קשים מדיי, להרפתקאות מורכבות ואנחנו נוטים להתמקד בקשיים. אבל אם נחליט לחשוב חיובי, להאמין שנצלח את זה: שנשיג מלגה, שנשיג עזרה עם הילדים, זה יעזור לנו לממש את החלום.

אמנם, יש הרבה משוכות שצריך לעבור בדרך, כי לכל אחת האתגרים האישיים בחייה, אבל כאשר רוצים מאוד, מגיע רגע ששום קושי לא מצליח לעצור את הרצון הזה. אני מאמינה שמי שבאמת רוצה ללמוד תנסה למצוא מלגות, תנסה למצוא עזרה בתחומים אחרים בבית, תנסה להתמודד וגם תצליח. אני בטוחה שהמאמץ הזה הוא כדאי.

שתפי אותנו בחוויות מרגשות.

את ההתנסות המעשית שלי במסגרת לימודי התואר עשיתי במחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי שיבא. ליוויתי נערה שהתמודדה עם מצב רפואי לא פשוט, וכתוצאה מכך עם משבר. פתאום הכל נעצר: הסמינר, החברות, חיי השגרה, המשפחה. היא חוותה טראומה ולא רצתה לקום מהמיטה. ביחד, צעד אחר צעד, ליוויתי אותה, באמצעות הכלים המקצועיים שקיבלתי לצד ההדרכה מהמרצה בלימודים ובפגישות שלנו עיבדנו ביחד את המציאות גם באמצעות שיח וגם על ידי ביטוי באומנויות שונות, וב"ה היום היא יודעת לבטא את הקושי שלה, מסוגלת להסתכל עליו בעיניים ולגייס את הכלים שיעזרו לה לקוות לטוב, להאמין ולרצות. מבחינתי אין יותר מרגש מזה.

מעבר לזה, חוויית הלימודים בעצמה היא מדהימה. פגשתי בלימודים הרבה נשים חרדיות, בעלות משפחה, כמוני בדיוק, שכל אחת החליטה לקבל את ההחלטה ולהתחיל ללמוד. התגבשנו לקבוצה חמה ותומכת, שיש בה הרבה שיתוף על החיים, על ההורות, על תהליכים אישיים, התייעצויות משותפות ועזרה הדדית ואפילו בתחום התעסוקתי. כך שאפשר לומר שגם בהיבט החברתי, זו חוויה נדירה.

ברמה האישית – היה לי יום בשבוע שהוא כולו שלי, לקחתי פסק זמן מהחיים והעמקתי להנאתי בחומר. אני חושבת שללמוד מה שאוהבים, ממלא באנרגיות חיוביות ומעניק סיפוק פנימי גדול.

**

הדרך להתגשמות החלום רצופה תקוות, משאלות, וכן, גם חששות.
כל מי שחלמה והגשימה את חלומותיה, תספר על התמודדות ואתגרים, אבל בעיקר היא תתאר את תחושת הניצחון שהקיפה אותה אחרי שצלחה את הכל, ועד כמה היא מפצה על כל הקושי וממשיכה ללוות אותה תמיד.

אז קדימה, כל שנותר לך לעשות הוא לרצות ולפעול למען המטרה הנכספת. אנחנו איתך לאורך כל הדרך. בהצלחה!

קרית אונו קמפוס אונו לימודים לחרדים

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד