האוֹצֵר הגרמני פועל להשיב למשפחות יהודיות את הרכוש שגנבו הנאצים

מתיאס וניגר, מלומד גרמני ואיש בעל מוסר עמוק, נחוש וסבלני מאוד בעבודתו, מכהן כאוֹצֵר המוזיאון הלאומי של בוואריה, ומטפל בכלי כסף שנגנבו על ידי הנאצים מהיהודים בתקופת הרייך השלישי, במינכן, גרמניה. המשימה שלו היא להחזיר את כלי הכסף ככל האפשר לצאצאי הבעלים המקוריים, פרויקט שחשוב לו באופן אישי. לאחרונה דיווחנו כאן ב'בחדרי חרדים' על כך שהחזיר למשפחה ישראלית גביעי כסף שנגנבו מהמשפחה לפני השואה על ידי הנאצים.

84 שנים לאחר שמשפחה יהודית במינכן נאלצה למכור את הרכוש היקר שלהם, שכלל כלי כסף, לשלטונות הנאצים, הוחזרו מעט מאותם כלי כסף למשפחת בירנבאום מרחובות. שטפן זייברט השגריר הגרמני בישראל העניק להם את הרכוש בחזרה. וכתב בחשבון הטוויטר שלו "רגע מרגש לכל מי שראה את ההחזרה".

השגריר ומתיאס בבית המשפחה בעיר רחובות

שטפן זייברט, שגריר גרמניה בישראל הגיב על החזרת החפצים ועל מאמצי מתיאס להחזיר את החפצים: "החזרה המאוחרת של חפצים יקרים שמשפחות יהודיות נאלצו לוותר לשלטונות הנאצים לפני למעלה משמונים שנה היא יותר ממעשה של פיצוי חומרי. זוהי תזכורת לחובתה המוסרית של גרמניה כלפי ניצולי השואה ומשפחותיהם. התכבדתי והתרגשתי עמוקות לחזות ברגע שבו חלק מהחפצים הללו חזרו ליורשי בעליהם לשעבר, רגע שהפגיש משפחות ואיפשר להן לזכור ולהתאבל על אלה שאבדו".

באביב 1939, יהודים שחיו ברחבי ארצות תחת השלטון הנאצי נאלצו להביא את כל המתכת והתכשיטים היקרים שלהם לשישים ושישה בתי עבוט ייעודיים. המשכונאים מכרו את הכסף לצורפים, סוחרים, בתי זיקוק, אנשים פרטיים, ולא פחות מכך, למוזיאונים. מוזיאונים רבים החזירו חלק מהגניבות הללו בשנות ה-50 וה-60, אך חלק נותר במוזיאונים.

מתיאס וניגר, ראש מחקר במוזיאון הלאומי של בוואריה, פועל לחפש את יורשי החפצים הללו, ולהחזיר את החפצים למשפחות מהן נלקחו. במקרים רבים החפצים רבים מהם פמוטים וכוסות קידוש, הם כל מה שנשאר מהאנשים והקהילות שנרצחו במהלך השואה.

"חפצי הכסף האלה שנמסרו הם לעתים קרובות הדברים החומריים היחידים שנותרו מקיום שנמחק בשואה", אמר וניגר לתקשורת בארצו, כשהוא מציג כמה פריטים שעדיין לא הוחזרו. "לכן חשוב מאוד לנסות למצוא את המשפחות ולהחזיר להן את החפצים", הוסיף.

אלפי החפצים שנלקחו ממשפחות יהודיות נמסו לכ-135 טון כסף, ושימשו לסייע למאמצי המלחמה של גרמניה. אבל לכמה מוזיאונים הגיעו בסופו של דבר מאות כלי כסף כמו פמוטים, כוסות קידוש, כפות כסף ומגשי עוגות.

חלק מן החפצים הוחזרו לניצולי השואה בשנות ה-50 וה-60, אבל בעלים רבים נרצחו בשואה או הצליחו לברוח מהנאצים, והחפצים לא הוחזרו להם או לצאצאיהם. "שני שלישים מהבעלים האחרונים לא שרדו את השואה", אמר וניגר.

למרות הסיכויים הללו, ובשילוב של עבודת בילוש יסודית, מסירות וידע מעמיק בהיסטוריה, הצליח ונגר עד כה להחזיר כ-50 חפצים לבני המשפחה ולקרובי המשפחה של הבעלים המקוריים. הוא משוכנע שיוכל להחזיר כמעט את כל החפצים שנותרו עד סוף השנה הזו.

ברגע שוניגר מגלה את שמות הבעלים המקוריים, הוא מתחיל לחפש במאגרים על משפחות יהודיות, בתקווה שצאצאים ישירים או קרובי משפחה רחוקים יותר פרסמו את שמותיהם באינטרנט.

"וכך אתה עובר מדור אחד לדור הבא ובסופו של דבר אתה מקבל מספרי טלפון, עם לינקדאין, עם פייסבוק, עם אינסטגרם או כתובות דוא"ל שמתאימות לבן הדור הצעיר של אותה משפחה", הסביר החוקר.

מתיאס עם אחד מילדי המשפחה ברחובות וגביעי הכסף שהוחזרו: צילום Juliane Helmhold

רוב הצאצאים מתגוררים בארה"ב ובישראל, אבל המוזיאון כבר נמצא בתהליך של החזרת כלי כסף גם בצרפת, בריטניה, אוסטרליה ומקסיקו. וניגר מקפיד להעביר את החפצים באופן אישי למשפחות. הוא נסע לארה"ב בתחילת השנה, ובשבוע שעבר החזיר 19 פריטים למשפחות בישראל. בישראל נפגש וניגר עם הילה גוטמן (53) ואביה בנימין גוטמן (86) בביתו בכפר שמריהו והעניק להם גביע כסף קטן.

סביר להניח שהכוס שימשה לקידוש, אבל אף אחד לא יודע בוודאות כי הבעלים המקוריים, סלומון גוטמן ואשתו קרולינה, שהיו הסבים והסבתות של בנימין, נרצחו על ידי הנאצים. במחנה ההשמדה טרבלינקה.

"זו הייתה תחושה מעורבת עבורנו לקבל את הגביע", אמרה הילה גוטמן. "כי אתה מבין שזה הדבר היחיד שנשאר מהם". למרות הכאב שנגרם עקב אובדן והחזרת גביע הכסף, בני הזוג גוטמן אומרים שהם שמחו לקבל אותו בחזרה ומתכננים להשתמש בו בראש השנה הקרוב. באשר לוניגר, לגוטמנים יש רק שבחים: "הוא ממש מסור לזה", אמרה הילה גוטמן לסוכנות הידיעות AP. "הוא מתייחס לחפצים הקטנים האלה בזהירות רבה - כאילו הם קדושים".

אחד המקרים שפורסמו בתקשורת הקשור לגניבת כלי כסף היה ב-10 בנובמבר 1938, כאשר קצינים נאצים הגיעו לדלת ביתו של ויליאם ברגמן במינכן, עצרו אותו בשל היותו יהודי ושלחו אותו למחנה הריכוז דכאו, במרחק של כ-30 דקות נסיעה משם. כמו כן נלקח מהבית באותו יום כוס קידוש מהמאה ה-19, לאחר חמישה חודשים הצליח ברגמן להימלט מהמחנה על ידי מתן שוחד לשומריו. הוא נסע לאנגליה ולמונטריאול, שם חי עד מותו ב-1986.

אבל את הגביע לא ראו שוב משפחתו עד פברואר האחרון, כאשר בנו, סטיבן ברגמן, ממרילנד, קיבל חבילה בדואר מאוצר במוזיאון במינכן. "קופסה אחת הייתה בתוך השנייה, כולה עטופה היטב בקלקר", אמר ברגמן. "הם יכלו לשלוח ביצה והיא לא הייתה נשברת". בפנים היה כוס הקידוש, תזכורת צורבת לתקופה שבה מתכות יקרות כלשהן שהיו בבעלות יהודים נגנבו על ידי הנאצים. סטיבן ברגמן אמר כי כוס הקידוש שהוחזרה לו היא תזכורת משמעותית לאביו, ממנו נגנב הגביע.

ברגמן אמר כי הכוס שהמוזיאון החזיר לו נמצאת כעת בארון בביתו ליד גביעי הקריסטל של אמו. הוא אמר שהוא מתכנן להשאיל את הגביע למוזיאון השואה של מונטריאול. "אתה יודע, זה מדהים" הוא אמר. "בכל פעם שאני רואה את הכוס, זה מזכיר לי את אבא שלי".

ביולי האחרון החזיר וניגר נטלה מכסף מוזהבת חלקית בת 300 שנה שנגנב מהרמיין ברנהיימר בשנת 1939. ברנהיימר מתה במחנה הריכוז טרזינשטט, בשנת 1943. "הרמיין הייתה דודה רבתא שלי", אמרה נעמי קרפ, עורכת דין מוושינגטון הבירה "לאחר שנאמר לי שהנטלה נמצאה, נודע לי גם שיש לי כ-30 קרובי משפחה בארה"ב, אוסטרליה וגרמניה".

במקרים בהם יש מספר יורשים, חלק מהמשפחות בחרו לתרום את הפריט למוזיאון. הפמוטים של אולגה מאייר, למשל, שנגנבו ממנה ב-1939, הוחזרו על ידי וניגר במאי האחרון ובסופו של דבר נתרמו למוזיאון היהודי במינכן, שם נולדה מאייר. היא מתה במחנה הריכוז טרבלינקה בשנת 1942.

לפני מספר שנים, החזיר המוזיאון לאמנויות כוס קידוש משנת 1757 למייקל היידן, גנטיקאי מוביל פרופסור לגנטיקה רפואית באוניברסיטת קולומביה הבריטית בוונקובר, קנדה. חוקרת במוזיאון, אמרה כי הגביע, המתאר את סיפורו התנ"כי של יעקב אבינו, היה שייך לסבו של היידן, מקס רפאל האן, שהאוסף של 160 חפצי יודאיקה שלו נגנב בשנת 1939. ככל הנראה האן נהרג על ידי הנאצים ביער בלטביה ב-1942.

"סבי גר פעם בהמבורג, וגיליתי שבמוזיאון המבורג יש יודאיקה", אמר היידן. "ראיתי כמה מהתמונות שלהם ואחד נראה כמו הגביע של סבא שלי. יצרתי קשר עם המוזיאון וכשהגביע הוחזר לי ב-2018, הייתי המום. הייתי נרגש עמוקות. זה היה חיבור עמוק לסבא שלי שמעולם לא הכרתי. הכוס נשמרת בכספת בבנק בוונקובר, אנחנו מביאים את זה לאירועים כמו בחג פסח, ובעוד חגים יהודיים".

וניגר אומר שלמרות שמחקרים רבים נעשו בהמבורג, ברלין ובמקומות אחרים, מוסדות בערים רבות צריכים לעשות הרבה יותר. "מספר ההחזרים הוא למרבה הצער עדיין קטן יחסית", אמר. "עם זאת, מסתבר שהעבודה שלנו מגלה דברים לחלק מהקרובים שאפילו לא היו מודעים לקיומם של החפצים".

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

כלי הכסף השייכים למשפחות יהודיותצילום: Juliane Helmhold / Bavarian National Museum

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!