ט"ו אייר התשפ"ד
23.05.2024
אופי של קורבן

"העולם פגע בי, אז העולם חייב לי"

"כשהנפש נתקלת בכאב נפשי חזק מדי שהיא לא מסוגלת לשאת אותו, אז המנגנון מנתק את תחושת הכאב מתוך מקום בריא והישרדותי". חנה דיין על תחושת מסכנות שפוגעת בנפש

"העולם פגע בי, אז העולם חייב לי"
לב שבור צילום: unsplash

"נמאס לי מהדרך שבה גלית מתייחסת אלי, אני מרגיש שהיא לא מעריכה ואפילו מזלזלת בכל מה שאני עושה" ואז פנה אליה זאביק ואמר :" מתי פעם אחרונה אמרת לי מילה טובה?".

"אני לא מפרגנת לך?" שאלה בפליאה גלית.

"מפרגנת? את לא סופרת אותי בכלל, את לא רואה אותי ממטר!!!" התעצבן זאביק.

"זה ממש קשה וכואב להיות בקשר שבו אתה מרגיש כך כך מזולזל" פניתי אליו.

"את יודעת, אני מתעצבן וכואב לי אבל זה לא מפתיע אותי.

אני רואה איזה חוסר הערכה יש לה לאבא שלה ולאחותה.

היא לא מעריכה את כל מה שהם עושים עבורה ואני לא רוצה לפרט את כמות לשון הרע שהיא מדברת עליהם, אבל לי נמאס, אני מתעקש שיהיה בקשר שלנו הערכה ואני לא מסכים לזלזול הזה יותר", אמר זאביק בדמעות.

"הרבה פעמים, יש מצב, שבן אדם עובר בחייו אירועים קשים בהם הוא חווה חוסר צדק לא מידתי , אירועי חיים שמשאירים אותו בחוויה שבה הוא מרגיש שהוא הפך להיות קורבן של החיים האלה.

הוא לא מצליח להפריד בין הכאב המשמעותי והבלתי מעורער של החוויה הטראומטית שהוא עבר לבין תחושת הקורבנות והמסכנות שמתלווה לזה.

ואז מה שקורה, תחושת הקורבנות הזאת מתחילה להשתחזר בכל מיני דרכים ואחת מהדרכים היא יצירת  קשרים הרסניים שממחישים ומקבעים לו את תחושת הקורבנות.

תחושת הקורבנות מקבלת חיזוק ומעמיקה בנפשו ככל שהבחירות שלו בחייו רעות ופוגעניות, כך הוא מייצר בצורה לא מודעת כמובן, חיים קשים מלאי סבל שמנציחים את  מצבו הקורבני.

הוא לא נפרד לעולם מאותה תחושה "בטוחה ומוכרת" שחובקת אותו של חווית המסכנות".

"אני לא מרגישה שזה המקרה שלי" אמרה בריחוק גלית

"צודקת. זה באמת לא לגמרי המקרה שלך.

"נכון איבדתי את אמא שלי זה באמת לא קל אבל אני קיבלתי את זה יחסית בסדר, אולי באיזה מקום זה הפך אותי לילדה הרבה יותר חזקה ובוגרת, אפילו היה לי יתרונות על אחרים מתוך החסרון הזה" התגוננה.

"אבל רציתי להבין ממך קצת על התקופה של האבל שעברת, על כל הכאבים שליוו אותך לאורך השנים…".

"זה מה שאני אומרת, זה חיזק וחישל אותי, לא הייתי באבל ולא סבלתי משום כאבים זה רק גרם לי להסתכל על החיים באופטימיות" ענתה גלית בחיוך.

"זה בדיוק מה שמצריך טיפול.

אני אגיד את זה עם המון זהירות ועדינות אבל אי אפשר לא לשים את האמת על השולחן על מנת להצליח באמת להתמודד".

"מה? אני לא מבינה מה הבעיה? אני מרגישה שהכל בסדר אצלי", התנגדה גלית.

"אובדן הקשר עם אמא שלך בגיל כל כך צעיר ובפתאומיות כזו היה אובדן קשה מאוד עם כאב עצום ובלתי נסבל", התחלתי להסביר.

"כאב, אין מה לומר, אבל לא כמו שאת מתארת.

אני לא הרגשתי את כל הכאב הזה ככה", מיד הגיבה גלית.

"נכון, זה מנגנון הגנה נפוץ מאוד של הנפש.

כשהנפש נתקלת בכאב נפשי חזק מדי שהיא לא מסוגלת לשאת אותו, אז המנגנון מנתק את תחושת הכאב מתוך מקום בריא והישרדותי.

תביני, היית חייבת לעשות את זה, זו הייתה ממש פעולת הצלה של הנפש.

הבעיה, כשאנחנו לא מטפלים במקום הזה, אז המקום הזה משתמר ומתקבע והבעיה במנגנון הזה שנוצר נתק מאוד גדול בין המצב הכואב והקשה הזה שחווית לבין התודעה שאת מסתובבת איתה.

הנפש לא קיבלה רשות להרגיש את הכאב ולהתאבל על האובדן ולא נוצרה אפשרות לריפוי טבעי עם החלמה של המקום הפצוע הזה וככל שעבר יותר זמן, כמו כל פצע שלא מטופל זה החמיר והחריף וכך גם הפער הלך העמיק והתרחב בין המקום הנפשי שלך לתודעה.

בתודעה, את לא מסתובבת עם הבנה שאת מרגישה קורבן, אבל הנפש מרגישה את זה טוב מאוד ובתת מודע שלך מוצפת תחושת קורבנות איומה.

זה בדיוק מה שמוביל לנזק העצום שמתרחש מאחורי תחושת הקורבנות הזו".

"מה הנזק?" שאלה?

"הקורבן, המסכן, מרגיש סוג של אישור מאוד חזק להתנהג בצורה לא מוסרית".

"למה?" שאלה.

"כי אם העולם היה כלפיי כל כך רע: אז העולם פגע בי, העולם חייב לי!

יש לי אישור לעשות דברים שלשאר האנשים בחברה (שלא נפגעו כמוני) אין לגיטמציה.

אבל אצלך תחושת הקורבנות הייתה מוסוות, כי בנוסף לזה שאת לא הסתובבת עם תודעה של קורבן ולא דיברת את זה, הייתה לך תדמית חיצונית ששמרת עליה חזק כי הרגשת שאם התדמית שלך תתפרק תאלצי לחזור ולפגוש את המקום המרוסק הזה של האובדן הגדול שלך ואת בשום אופן לא מוכנה לפגוש את זה, מבחינתך לשמור על המקום הזה, זה על החיים ועל המוות.

חיצונית שמרת על תדמית של אשה חזקה, ערכית, שמתקתקת את כל החיים האלה לפי הספר וזה איפשר לשמר את המקום של המסכנות שאת לא יכולה לוותר עליו, כי איך תוותרי על המנגנון שהציל אותך כשהיית בת 12? אבל היום את לא צריכה יותר את המנגנון הזה שהפך להיות נוקשה ולא רלוונטי.

המנגנונים ההישרדותיים שאימצת במהלך השנים מונעים מהנפש שלך להתפתח ונשארת תקועה אי שם בגיל 12 מבחינת יכולת ההתמודדות הנפשית במקום המהותי הזה.

אם תמשיכי לתחזק את הפער הזה, הוא ימשיך לגדול ולהתעצם עד שבסוף תרסקי את החיים שלך בדרך זו או אחרת כי הנפש לא באמת יכולה להחזיק בכזה פער לנצח והיא לא תוותר ותניח לך.

בסוף, יש חוקיות לבריאה ואם לא נלמד לחיות את חיינו לפיה, אז נאלץ להתמודד עם מחלות והרס עצמי עצום.

בברכה והצלחה,

חנה דיין

MA טיפול זוגי ופרטני

מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר

ברוח הפסיכולוגיה היהודית

קליניקה פרטית בנס ציונה

ליצירת קשר ומאמרים נוספים לחצו כאן>>> 

טלפון: 054-4480705

מייל: [email protected]

 

חיי זוגיות זוגיות בריאה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד