מצבם הכאוב היא זעקת שמים

בשורה מבית 'הגפן': נפתחה המחלקה הרפואית לשידוכים

בקביעת מזוזות השתתפו ראש ישיבת חברון הגר"ד כהן; האדמו"ר מסקולען והגר"ב שרגא דיין בביה"ד הרבני; מנהלי סניפי 'הגפן' ושדכנים העוסקים בשידוכים רפואיים

משה ויסברג
כ"ב חשון התשפ"ד 06.11.23 | 16:00
4 תגובות

בשורה מבית 'הגפן': נפתחה המחלקה הרפואית לשידוכים

חנוכת המחלקה הרפואית בהגפן צילום: שלומי טריכטר

בקורת רוח עצומה התקבלה הידיעה המרעננת והמשמחת על התרחבות משמעותית בפעילות 'הגפן' – המרכז לענייני שידוכים, וזאת בפתיחת משרד נוסף ונדבך מיוחד ל'הגפן' בשים לב ובדגש על הרקע הרפואי, מלבד המשרדים הנוספים בביתר עילית ובמודיעין ובבית שמש.

במסיבה השתתפו וגם נשאו דברי חיזוק לשדכנים, האדמו"ר מסקולען, הגאון רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון וחבר מועצת גדולי התורה, הגאון רבי ברוך שרגא, והעומד בראש הארגון הגאון רבי חיים שמרלר רב בית המדרש היכל צבי דחסידי צאנז בירושלים. מנחה המסיבה היה הסופר התורני הרב טוביה פריינד חבר הנהלת 'הגפן'.

הרב פריינד פתח את המעמד באומרו, שידוע לכל הכאב הגדול על מצוקת ה"עלטערע" הקורע לבבות, אלו יושבים ומצפים מתי יזכו להקים בית נאמן בישראל, ואלו המצפות גם הן לישועת ה' אשר תוציא אותם מצרה ומצוקה אשר עמוק מאוד. ומה גם בנוסף ברקע רפואי.

ובדיוק למטרה זו הוקם ארגון 'הגפן' שבמשך קרוב לארבעה עשר שנות קיומו, בפעילות של מסירות רבה, למעלה משלוש עשרה אלף שידוכים נסגרו בפעילות 'הגפן' במישרים ועקיפים.

ארגון הגפן כולל 'בית חם' לכלל השדכנים די בכל אתר ואתר, הן במתן שירותי משרד חינם – אין כסף! והן בהוצאת "ספרי הגפן" ספרים עבי כרס עם שמות ופרטי המדוברים\ת, וזה עתה יצא לאור מהדורה תשע עשרה המחולקים חינם לכלל השדכנים, קבלת קהל במשרדים ללא כל תמורה כספית מהמבקרים או המבקשים עצה ותושיה.

הארגון ערך עד כה ועידות מפוארות בהם נכחו מאות שדכני הגפן, והתוצאות, מאות רבות של שידוכים, כתוצאה מהחיבור והקשר בין השדכנים. ובעזרת היוצר כל והיושב ומזווג זיווגים יזכו לסיעתא דשמיא וחפץ ה' בידם תצליח.

הגר"ח שמרלר, נשא דברים במעמד קביעת מזוזות, זה שנים שמשהו שינה את העולם כולו, לפני שלוש שנים היה זה הקורונה, משהו שאינו נראה בראיה רגילה, גם לא במגדלת המגדילה פי 10, "נגיפון הקורונה" זעיר שרק בראיה מיקרוסקופית ניתן להבחין בו, עולם ומלואו נרעש ונפחד, כל ההרגלים שידענו בה נשתנו עד לבלי הכר, הכל חרדו מה יולד יום, אלפי מתים רח"ל, מאות אלפי חולים ה"י, עשרות פרנסות שהלכו לטמיון, בשנה זו תשפ"ד אין צורך להכביר מילים על הטבח הנורא נוראות, וכמה קרבנות זה עלה לעם ישראל רח"ל וה' ירחם.

אבל יש גם קרבנות שקטים, אינם מדברים ואינם זועקים, אבל מצבם הכאוב היא זעקת שמים, אלו ה"עלטערערעס" שגם בהיות עולם כמנהגו נוהג התחבטו בחיבוט הצער למען ישמעו להם, ועתה למי יש זמן וראש להבין ולהתבונן אל לבם השותת. ואולי בשלהם הסער, וכי נוכל לרחוץ ידינו ולומר לא ידענו לא שמענו ולא ראינו, הלא הם עומדים ומתהלכים עמנו יום יום, בבית מדרש, בישיבה, ב'קאווע שטיבל', הם מחייכים אבל ליבם מדמם, הם מתבדחים, אך לבבם מר ודואב, הם משתתפים בשמחות חבריהם, אך חוזרים מושפלים ודווים. בשמים מצפים שאיש לרעהו יעזורו, יושב בשמים המזווג זיווגים הטביע בעולמו כלל יסוד, חסד איש עם רעהו, הכל מן השמים והכל באשערט, אבל צריך לעורר כאן כדי שיתעורר למעלה. צאו איש איש לסביבתו התבוננו וראו את הפנים הנפולות, רוצו והרימו תרומתכם תרומה לה', בהצעת שידוכים, וקחו מלא חפניכם נחת מאת ה'.