"מקווה לצאת מהר ככל האפשר, אבל אין קץ לימי הרעה"

"קוראים לי שיפי, אני בת 42 ואם ל- 7 ילדים מתוקים. כבר שנה שלמה שאני לא בבית והלב שלי נשרף מגעגועים. 

על קירות המחלקה בתל השומר, יש לי תמונות של כולם, ילדים קטנים שבגרו מוקדם מידי, מחזיקים שלט גדול שכתוב עליו "לאמא היקרה, רפואה שלמה".

לסיוע למשפחה לחצו כאן>>>

זה קרה בחורף שעבר. הרגשתי חולשה קשה מאוד, לא יכולתי לתפקד, הפסקתי לקבל פיאות לסירוק, והייתי חיוורת מאוד. "תעשי בדיקות דם", כולם אמרו, והתוצאות הכניסו אותנו להלם קשה. 

הביופסיה אשרה את החששות. גידול ממאיר בשלב מתקדם שמצריך אשפוז מידי במחלקה אונקולוגית.

הגעתי לתל השומר עם שקית קטנה, מקווה לצאת משם מהר ככל האפשר, אבל אין קץ לימי הרעה.

 עברתי שנה קשה מאוד, ניתוחים, בדיקות, סבל, נשירת שיער, ופחד עמוק שנושף על הבית שלנו כל הזמן. 

הקיץ נגמר, הקטנה שלי עלתה לכיתה א' ואני עדיין כאן, נלחמת, נופלת ומנסה לקום. 

בחול המועד פסח, הילדים שלי הגיעו לביקור חג, הסתכלתי להם בעיניים, דיברנו עם דמעות, נגמרו לנו המילים.

חוץ מההתמודדות של אמא חולה, הילדים חווים קושי כלכלי משמעותי.

המחלה שלי גרמה לנו לחובות גדולים מאוד, בעלי שעבד בחינוך, עזב הכל, כדי להיות בבית ולגדל את הילדים. 

בלילות הוא מתייעץ עם עסקנים, מברר על תרופות נסייניות וטיפולים אלטרנטיביים. ההלוואות שהוא משיג, נבלעות בהוצאות האדירות של המחלה ולא נשאר מהם כלום לבית ולילדים. 

אני יודעת שהם רעבים, והלב שלי מתפלץ מצער. אני מתחננת אליכם, בבקשה, תשמרו לי על הבית שבניתי בעשר אצבעות, תעזרו לי להילחם בשבילם, לנצח ולהמשיך לחיות."