י"ג כסלו התשפ"ה
14.12.2024
להשתחרר מהקונספציה

המאמר החשוב של בנט והאחריות שהחרדים חייבים לקחת | דעה

הסערה סביב המאמר של בנט בארה"ב בו חשף שתי פעולות ישראליות על אדמת איראן בתקופת כהונתו, מחמיצה את הרעיון המרכזי והחשוב שנכתב בו | האם הגיע הזמן לבחור מנהיגים מסוג אחר? | והאחריות הפוליטית שהחרדים חייבים לקחת בישראל של פוסט 7 באוקטובר

המאמר החשוב של בנט והאחריות שהחרדים חייבים לקחת | דעה
נפתלי בנט צילום: Arie Leib Abrams/Flash90

אפשר להניח שראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט צפה את המתקפה שתקום עליו לאחר שפרסם בסוף השבוע את המאמר בעיתון האמריקאי הוול סטריט ג'ורנל.

הסערה פרצה לאחר שבין השורות נטל בנט אחריות ישראלית על שתי תקיפות ישראליות דרמטיות שאירעו בתקופת כהונתו על אדמת איראן. האחת, מתקפה על מפעל מל"טים שהגיעה לדבריו לכך שאיראן שיגרה בחוצפתה מל"טים לעבר ישראל. הפעולה השנייה היתה חיסול של בכיר במשמרות המהפכה שפיקד על מבצע שנועד לחסל ישראלים בחו"ל – ובחסדי שמים סוכל.

תומכי נתניהו – אך לא רק – טענו כי בנט לא התייעץ עם הצנזורה בישראל האם הוא יכול לחשוף את הדברים בפומבי ועשה זאת רק כדי לזכות בכותרת ובאהדה ציבורית שאולי תבוא לידי ביטוי בסקרים שיבואו.

ראשית, סביר להניח שאחד משיקוליו של בנט במאמר היה פוליטיקה. כן, בנט לא מסתיר את רצונו לשוב לזירה הזאת לאחר שכיהן במשך שנה במשרה הפוליטית הרמה ביותר. שנית, כמעט בוודאות ניתן לומר כי אם היתה סכנה לאינטרסים של מדינת ישראל בחשיפה הפעולות הישראליות הללו  – בנט, שבקיא בחומר, לא היה עושה זאת. יותר מכך, גם לנו, גם לעולם וגם לאיראנים ברור מי עומד מאחורי המבצעים הנ"ל שהתרחשו ב-2022 - כאמור בתקופת כהונת ממשלת בנט-לפיד.

בראייתי, המתקפה המגושמת על החשיפה של בנט מפספסת את הרעיון המרכזי של מאמרו. בנט הסביר באופן בהיר כי איראן היא זאת שעומדת במרכז כל הצרות שמתרגשות על המזרח התיכון מזה עשרות שנים. היא מממנת, מנווטת ומשגרת את שלוחיה בכל אתר ואתר לפגוע באינטרסים של אויבותיה – בין אם זאת ישראל ובין אם אלו המדינות הסוניות המתונות במפרץ. לטענת ראש הממשלה לשעבר, ישראל משקיעה אנרגיה רבה במלחמת התשה מול זרועותיה של איראן - חמאס וחיזבאללה וכעת גם המורדים מתימן, אך איראן עצמה נשארת מחוץ למשחק ואינה נמצאת בעצמה במצב מלחמה – השקט שנשמר בטהרן מתאים מאוד למשטר האייתולות.

פיצוצים בבסיס של משמרות המהפכה

בנט קורא במאמר לממשל האמריקאי ליזום צעדים אופרטיביים מול איראן ולשלב ידיים עם ישראל כדי להכות אותה בבטן הרכה – בטהרן וברחבי הרפובליקה האיסלאמית. זאת הדרך היחידה לערער את יסודות משטר הרשע השיעי ולהרתיע את בכיריו. בנט לא קורא לפתוח במלחמה ישירה נגד המשטר בטהרן, אך הוא מציע שורה של צעדים שניתן להוציא לפועל כדי להחליש את המשטר הרע הזה מבפנים. הוא אף מדמה זאת לנפילות הגוש הסובייטי בשלהי שנות ה-80 בלי שלמעשה נורתה ירייה אחת.

בנט מזכיר כי בתקופת כהונתו הוא שם דגש על פגיעה באינטרסים איראנים בתוך איראן. להכניס את ראש התמנון לפחד תמידי. ניתן להיזכר כי בשנה בה בנט כיהן כראש ממשלה, נחשפנו, לפי פרסומים זרים, למגוון שיטות בהן הכתה ישראל את המשטר האיראני: הרעלות חוזרות ונשנות של בכירי המדענים הצעירים שלהם, חיסולים של בכירים במשמרות המהפכה ופעולות נוספות שגרמו לחיל ורעדה בקרב האליטה המשטרית האיראנית.

נתניהו נחשב למנהיג זהיר שאינו ממהר להחליט על פעולות דרמטיות ומעדיף למצוא דרכים עקיפות ופחות "פזיזות" כדי לפתור בעיות. רבים, כולל בקרב מתנגדיו, ראו תכונה זאת בחיוב. אכן, אחריות היא דבר חשוב. בנט לעומת זאת, אולי כסמן לדור החדש של יוצאי היחידות המיוחדות ואולי בשל אופיו, מעז יותר. חוץ מהפעולות החשאיות בתקופת כהונתו אפשר להיזכר כיצד בצעד שהיה נראה תמוה בעיני רבים הוא המריא בבוקרו של שבת לקרמלין כדי להיפגש עם נשיא רוסיה פוטין, שבועות בודדים אחרי הפלישה לאוקראינה, ולדון עמו על אפשרות להפסקת אש. במבחן התוצאה הביקור של בנט לא שינה את ההיסטוריה והמלחמה במזרח נמשכת עד היום.

אבל מדינת ישראל נמצאת במקום אחר אחרי 7 באוקטובר. ב-15 השנים האחרונות היה זה נתניהו שניווט ברוב המכריע של הזמן את המדינה. הוא הרוויח זמן, דחה החלטות ולא מיהר לאשר פעולות (כמו סאגת תקיפת מתקני הגרעין האיראני שבסופו של דבר לא יצאה לפועל בתקופתו). במבחן התוצאה הדרך הזו כשלה והובילה אותנו לאסון הגדול מאז קום המדינה. המסקנה הראשונה מהטראומה הלאומית היא שלא ניתן "לנהל סכסוכים" חייבים להכריע אותם בלי לגרור זמן. אם זה חיזבאללה חמאס או איראן. חייבים לתת מכה ראשונה, לחשוף זרועות שריריות בפני אויבנו במרחב. למדיניות כזאת צריך ראש ממשלה שלא מפחד ליטול סיכונים ולקבל החלטות שיכולות להיות פחות פופולריות במבחן התוצאה.

ומילה על הציבור החרדי: מאז 7 באוקטובר התפתח דיון ער וחשוב על השותפות של המגזר במאמץ המלחמתי, ובכלל, עד כמה האבל, השכול והכאב נוגעים בו. התשובה ברורה: החרדים כואבים לא פחות מאחרים את השכול, חשים חלק מהטראומה הקולקטיבית ועושים הרבה מאוד כדי לשאת בנטל כפי שהם מבינים זאת. רבים מהם מתנדבים בארגונים אזרחיים חשובים כמו ארגוני הצלה וחסד של אמת ועושים קידוש השם גדול. כעת המגזר הקדוש הזה צריך לעשות צעד נוסף ולקחת גם אחריות פוליטית; פחות שיקולים סקטוריאליים צרים ויותר חשיבה פוליטית רחבה שתעשה חסד עם שאר תושבי המדינה ותוביל לקואליציה טובה ומגוונת ולא צרה ומקטבת.

נפתלי בנט מלחמת חרבות ברזל איראן בנימין נתניהו

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 51 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}