תושבי בארי חזרו לקיבוץ שחרב: "ניסו להכחיד אותנו"

חלק משורדי הטבח בקיבוץ בארי הגיעו אתמול (שני) לקיבוץ לראשונה מאז הטבח הנורא בשבעה באוקטובר, סיירו בקיבוץ החרב והדגישו את החשיבות בשחרורם של עשרת תושבי בארי שבשבי החמאס.

רעיה רותם, ששוחררה משבי החמאס, סיפרה ל"ווינט": "היה לי מוזר שלא ראיתי שום נוכחות של כוחות הביטחון באזור, הבנתי שכל הרעש והיריות היו רק של המחבלים. הדרך לעזה הייתה פתוחה לגמרי, בלי מטוס, בלי טנק, בלי חיילים. הבנתי שאין מה לעשות. היינו כמה חטופים יחד והועברנו מבית לבית. לפני כמה ימים אכלתי תפוז ונזכרתי בתפוז הקטן שחלקנו בשבי, איך חילקנו אותו כדי שלכל אחד יהיה פלח או שניים, כמה זה היה מתסכל. לפעמים היה עדיף לא לטעום את האוכל המועט שיש".

עוד הוסיפה: "זה מה שגרם לי להבין שהזמן אוזל. הסכנה המיידית בהפגזות, הסבלנות של המחבלים כלפינו, הכל נהיה קשה עם הזמן. הילה ואני חושבות המון על מי שהיו איתנו, אסור לשכוח לרגע את הגברים, הנשים, החיילים, החיילות וגם החללים, צריך להחזיר את כולם עכשיו".

שרון שרעבי, שאחיו אלי נחטף לעזה יחד עם האח הנוסף יוסי, אמר בבארי: "בימים כתיקונם הייתי אומר לכם ברוכים הבאים לבית של אלי וליאן שרעבי. בבית הזה נרצחו ליאן, נויה ויהל, המשפחה שלנו. נשחטו".

"התמונות שאתם תראו בפנים הן אפילו לא אחוז אחד ממה שקרה פה באמת, אבל כל עם ישראל צריך לעלות לפה לרגל כדי לראות את התמונות. ניסו להכחיד את עם ישראל ולהוציא אותו מהמקום הכי שלו ובטוח במדינה. המחבלים לקחו את אלי ויוסי, אבל הם לא פגשו אחד את השני", אמר.

בתו של יוסי, אורן בת ה-13, אמרה: "זאת הפעם הראשונה שלי בבארי. הפחיד אותי להגיע לכאן, נולדתי וגדלתי כאן, אבל אחרי מה שעברנו חששתי לבוא. ב-6.10, אבא הבטיח לי שנשחק כדורגל במוצאי שבת. שיחקנו ביחד המון כדורגל, הוא אימן אותי והגיע לכל המשחקים של הקבוצה שלי. כשהמחבלים הגיעו לבית שלנו, אבא החזיק את הדלת של הממ"ד, הייתי מתחת לשמיכות, שמעתי ירייה וחשבתי שירו באבא. הבנתי שירו בשוקו, הכלב שלנו. המחבלים צחקו, הובילו אותנו לדשא מחוץ לבית, קשרו את אבא ולקחו אותו ואת השכן שלנו עם אופיר שהיה אצלנו. אבא שלי הוא הכול בשבילי, הוא האבא המושלם. הוא תמיד כאן בשבילנו. אני עדיין מחכה לאימון הכדורגל שלנו".

עמית שני שנחטף לעזה ושוחרר סיפר: "באותה שבת הייתי עם אמא שלי ואחיות שלי בממ"ד. זה התחיל בצבע אדום שגרתי, ואז הייתה הודעה על חדירה. האירוע נמשך הרבה זמן, כל הזמן חשבנו שהוא עומד להסתיים ואז שמענו אר פי ג'י ורימונים. הם פרצו לבית, הוציאו אותנו והושיבו אותנו על המדרכה. הם הביאו את משפחת שרעבי ולקחו אותנו לעזה. מי ששם, מפחד כל הזמן מההפצצות ומהמחבלים עצמם. אתה לא יודע אם תקום ליום למחרת, אני כבר חזרתי ואני מודה על כך, אבל החטופים שעוד שם הופקרו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!