י"ג ניסן התשפ"ד
21.04.2024
תהיו מי שאתם

הלעומתיים בתקשורת // משה ולדר בטור נוקב

התקשורת הימנית צריכה להפסיק לשקף את ההיפך ממה שקורה בצד השני וכך אולי תצליח לייצר אלטרנטיבה מוצלחת יותר. הסופר והיוצר משה ולדר בטור דעה נוקב

הלעומתיים בתקשורת // משה ולדר בטור נוקב
מסיבת עיתונאים צילום: פלאש 90

בתוך מה שנראה כמו המלחמה המתוקשרת ביותר שחוותה ישראל מאז ומעולם, (אירועים שנקראים לתיחקור שעות בודדות לאחר שהתרחשו, סרטונים ועדכונים משטח הלחימה על בסיס שעתי וכמובן הרבה מאד שיח ברחבי העולם על המדינה שגודלה כחצי סיכה על המפה) עלתה לי תובנה על התקשורת בישראל, מימין ומשמאל.

בשיח הישראלי, תמיד מדברים על 'התקשורת הבלתי-מאוזנת', טוענים כי ערוצי התקשורת החזקים, מייצגים כח פוליטי קטן לאין שיעור מסך הצרכנים שלהם.
באופן כללי, בגלל הקיטוב הפוליטי המוקצן, לכל ערוץ תקשורת יש אג'נדה ברורה. אמנם יש סטיות לכאן ולכאן, אבל כולם מסכימים שבדרך כלל אתה יכול לדעת מראש מי יגיד מה, שני הצדדים מתזמרים את עצמם לדעת ושיח אמיתי לא באמת קורה בתקשורת אלא רחוק משם, במקום שבו אנשים מביטים עין בעין.

מאבקים גדולים, ידע הציבור הימני בישראל כדי ליצור לעצמו פלטפורמות שדרכן יוכל להשמיע את דעותיו והשקפותיו. ישראל היום, ערוץ 7 וערוץ 14- אף אחד מהם, לא נפתח ללא מאבק. היה זה חבר הכנסת אורי אורבך ז"ל שכעיתונאי דתי, הכניס את המושג "הטובים לתקשורת", מתוך הבנה שללא כח תקשורתי משמעותי, גם הכח הפוליטי של הציונות הדתית פוחת. ואכן המצב היום, הוא עוד בכי טוב ביחס למה שהיה פעם.

אבל יש להבחין בדבר מעניין בהתנהלותה של התקשורת הימנית. ישנו מושג שנקרא 'לעומתיות' שהוא ההתייחסות לתופעה או לטיעון באמצעות הצגת הצד ההופכי להם.

אם ננתח את זה דרך 'תורת הויכוח', ניתן להבחין כי ישנם כמה סוגים של ויכוחים. יש ויכוח ענייני שבו כל אחד מציג את טיעוניו אודות נושא מסויים שעולה מאליו, ללא קשר למי מהצדדים. פשוט תופסים נושא ומתחילים לדון בו. לעומת זאת, יש ויכוח שנסוב אודות עמדה מסויימת שמביע צד אחד וממנה עצמה נסוב הויכוח. בויכוח כזה, הלעומתי, בוחן מה שהצד השני אומר ואז מנתח את דבריו וחולק עליהם. הויכוח יכול להכיל גם התייחסות לנושאים מגוונים, אבל נקודת המוצא היא הטיעון של אחד מהצדדים כאשר הצד השני מגיב להם, בשונה מהויכוח הענייני, כאן כל הדיון מתחיל מדבריו של צד אחד, כאשר הצד השני מנסה לפרוך את דבריו ולהתעמת איתם.

ניתן למצוא התנהגות לעומתית גם בעולם העסקים. שני עסקים דומים, שמתחרים על אותו נתח שוק, לפעמים כחלק מהאסטרטגיה העסקית שלהם, לוטשים עיניים אל העסק האחר, כדי לראות מה הוא עושה ואז מגיבים בהתאם. המטרה היא בדרך כלל לחקות את מעשיו של היריב או להתנגד להם באמצעות איתור נקודות חולשה והצגתם לעיני הציבור. זו התנהגות לעומתית, כי היא נבנית על בסיס תצפית על פעולותיו של האחר ולא על ניתוח צרכי הלקוח.

ולענייננו אנו, בעולם התקשורת, ניתן לראות בדיוק מיהו ה'לעומתי' ומי איננו כזה. התקשורת הימנית, במקרים רבים, נוטה לפזול הצידה כדי לראות מה קורה במה שהם מכנים 'תערוצי התעמולה', כדי לצטט אותם, לחשוף שקרים וחוסר אובייטיביות בסיקור תקשורתי. לעיתים, מאמרים שלמים של עיתונאים מהימין, מנתחים בצורה אובססיבית, נאום תקיף של איש שמאל באיזה טקס עלום שאף אחד לא היה מתייחס אליו אילולי מישהו הפנה את הזרקור אל הכיוון הנכון.

זה הופך את העיתונאי הימני ללעומתן מצוי. לעומתיות, היא אמנם אסטרטגיה לגיטימית, אבל יש בה הרבה חסרונות.

ראשית כל, הלעומתן המצוי, נשמע תמיד מתגונן. כאשר אתה מבסס את הטיעונים שלך על "מה שאמרו השמאלנים", זה הופך אותך אוטומטית לאנדרדוג. זה שיודע שהוא במיעוט וככל הנראה גם יפסיד בסוף.

שנית, הלעומתן, עשוי פעמים רבות להתבטא בצורה אמוציונלית ונרגנת, ה'פאסון' נלקח ממנו כאשר הוא כועס על השקרים שמספרים במקומות אחרים. זה בהרבה מהמקרים רק מזיק לתדמית שלו וגורם לו להיראות הרבה יותר פגיע ומונע מתכתיבים רגשיים.

הלעומתן צריך להצדיק את קיומו, לתת דוגמאות הפוכות ממקומות אחרים, לשאול "ומה עם המקרה ההוא, שבו לא אמרו מילה?" כאשר מגיעים ממקום כזה, זה תמיד נשמע מעט מאולץ ואפולוגטי.

הלעומתן, מוציא יותר מדי אנרגיה בשביל לשכנע את המשוכנעים, לדבר אל הקהל שלו, זה שממילא חושב כמותו.

והכי חשוב- הלעומתן מצטייר כמי שלא מספיק בטוח בעצמו כי הוא יוצר את עצמו על פי תבנית הופכית למה שמציגים אחרים. אם הוא צריך כל הזמן להסתכל מה שקורה במקומות אחרים. אם הוא באמת מאמין במה שהוא אומר, אז למה הוא צריך כל הזמן לחפש את הצד השני?

ומה כן כדאי לעשות? לנסות לשפר ולשכלל את גופי התקשורת הימניים. להפסיק לפזול הצידה ולנסות ליצור תחרות אמיתית מול הפער הגדול שצברו הערוצים האחרים עם השנים. ליצור אלטרנטיבה איכותית על מנת להתחיל לקבוע בעצמם את סדר היום. לא להיות הירח הסובב סחור סחור ומלווה את כדור הארץ אלא השמש שכדור הארץ מסתובב סביבה.

לסיכום, כשמדובר בתקשורת, מומלץ לאמץ יכולות עצמיות, להפסיק להביט אל הצדדים ולהתחיל להביט אל המצלמה ואל המקרופון.

אל תהיו 'אנדרדוג' תהיו מי שאתם ותקבלו יותר נקודות.

משה ולדר תקשורת

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד