על רקע עלייה באנטישמיות
ניצולת השואה המבוגרת ביותר חוגגת 112
ניצולת שואה חוגגת 112 על רקע עלייה באנטישמיות. רוז ג'ירונה ניצלה מהתופת הנאצית לפני כמעט 80 שנה. ז'ירונה נולדה ב-13 בינואר 1912 בכפר הפולני יאנוב, שהיה אז חלק מהאימפריה הרוסית
- יענקי פרבר
- י"ד שבט התשפ"ד
אנדרטת השואה בברלין צילום: Pixabay
בגיל 112, ניצולת השואה רוז ג'ירונה עדיין כפי שמנסחת זאת בתה, "מרימה את האף כלפי היטלר".
אבל העלייה האחרונה של האנטישמיות בגלל המלחמה המתמשכת בעזה, היא תזכורת מפחידה לכך שגם השנאה עתיקת היומין ליהודים ממשיכה להיות, אמרה בתה של ג'ירונה, רהה בניקסה.
"אנחנו אומרים, לעולם לא עוד, לעולם לא עוד" אמרה בניקסה, בת ה-85. "אבל אני לא חושבת שזה ייגמר אי פעם. זה נמשך מאז ומתמיד".
אבל ג'ירונה עדיין מחזיקה מעמד, אמרה בתה. "קשה לה לדבר עכשיו", אמרה בניקסה. "אבל זה דבר רגיל בגלל גילה" אמרה לרשת NBC.
ז'ירונה נולדה ב-13 בינואר 1912 בכפר הפולני יאנוב, שהיה אז חלק מהאימפריה הרוסית. יאנוב נמצא צפונית לביאליסטוק, בו התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
ב-1938, היא נישאה ליהודי גרמני בשם יוליוס מנהיים, ובסופו של דבר עברו בני הזוג לעיר ברסלאו, שהיא כיום וורוצלב בפולין.
"אבי וסבי נלקחו למחנה בוכנוולד", אמרה בניקסה "אז עדיין יכלו לצאת החוצה, וזה מה שאמא שלי עשתה. אבל כדי לצאת מהמחנה, אבא שלי היה צריך לחתום ויתור על העסק שלו ועל כל מה שהיה לו לנאצים". המשפחה גם השיגה ויזה למקום היחיד שקיבל פליטים יהודים, שנגחאי בסין, סיפרה בניקסה.
שנתיים לאחר המלחמה, משפחת מנהיים קיבלה ויזה לארה"ב ומצאה בית חדש במנהטן.
"אבא שלי היה יהודי, אבל הוא היה גם גרמני, והוא אף פעם לא יכול היה להבין למה הוא נרדף", אמרה בניקסה. "הוא לחם במלחמת העולם הראשונה למען גרמניה. הוא היה איש עסקים מצליח. אבל כשהוא הגיע לכאן, הוא היה צריך להתחיל מחדש. ללמוד שפה חדשה. אני חושבת שזה היה יותר מדי בשבילו".
אמה של בניקסה, לעומת זאת, החלה לסרוג בגטו שנגחאי והפכה את המיומנות הזו באמריקה לעסק מצליח בקווינס. "היא הייתה גברת חזקה" אמרה בניקסה. "בורכתי באמא נהדרת שעשתה הכל בשבילי".
בניקסה סיפרה שלפני מספר שנים היא ואמה חזרו לעיר וורוצלב ממנה גורשו. בעזרת נהג מונית וכומר מקומי, אמרה בניקסה, הם מצאו את הבניין שבו גרו לפני שברחו לסין.
"זה היה מאוד מרגש", היא אמרה. "זכיתי לראות את החדר שלי. והאישה שגרה שם עכשיו הייתה, בהתחלה, לבבית מאוד. אבל אני חושבת שככל שהיינו שם היא התחילה להרגיש יותר מאוימת שננסה לפנות אותה מהבית".
בניקסה, אמרה שאפילו ב"זמנים מפחידים" אלה, הן היא והן אמה נהנים מכך שהאריכו ימים יותר מהרודפים הנאצים שלהן. שתיהן מקבלות פיצויים מממשלת גרמניה במשך עשרות שנים.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות