"אם ה' לא ישמור עיר" – ומה תפקידנו? | עו''ד רוני פאלוך

הדי הפיצוצים שנשמעו למרחוק - שכפי שמתברר עם התקדמות החקירה, היו ניסיון לייצר אירוע "רב מגה" חמור בהרבה ממש שראינו בשנים האחרונות - היוו תזכורת כואבת אודות מציאות החיים ו/או הביטחונית שעימה אנו מתמודדים.

בחסדי שמים, לא היו נפגעים, אך זה חושף מחדל חמור: מטענים החודרו והופעלו בלב ישראל, תוך עקיפת כל מנגנוני האבטחה והמודיעין.

למרבה הצער, עם עומס החדשות והאירועים שתוכפים את עמינו, קשה לעיתים להבחין, אולם המתבונן יראה בחוש כי ההשגחה העליונה מלווה אותנו, יחד ובתוך האירועים הקשים.

כל זאת אמור להווות עבורנו תמרור אזהרה, כי השמירה האלוקית איננה פוטרת אותנו מהחובה האנושית לעשות כל שביכולתנו ב"חובת ההשתדלות".

היהודי המאמין נדרש לשילוב של אמונה ומעשה, של תפילה ופעולה. בשנים האחרונות, גופי השלטון מסתמכים בתחום זה יותר מדי על מזל, הסתברויות, תחזיות, תפיסות פוליטיות, ופחות על עבודה יסודית ומודיעינית למניעת טרור.

מסופר על אחד מתלמיד החזון איש זיע"א ששאל את רבו, “אם הכול ביד ה’, לשם מה אנחנו צריכים להשתדל כל כך? הרי כתוב – ‘אם ה’ לא ישמור עיר שווא שקד שומר”, השיב לו החזון איש בחיוך, “אם כך, מדוע אתה נועל את דלת ביתך בלילה? הרי אם ה’ רוצה שתישאר מוגן, לא יקרה לך דבר גם אם תשאיר את הדלת פתוחה..”, השיב התלמיד “אבל זה טבעי לנעול את הדלת”, ענה לו החזו"א, “בדיוק כך, ההשתדלות היא חלק ממה שנדרש מאיתנו".

כשם שאדם נועל את דלת ביתו בלילה כדי להגן על משפחתו, כך עם ישראל צריך לנעול את שערי ארצו, לשמור על ביטחונו ולהרתיע את אויביו. אמונה אינה תחליף למעשה – היא הכוח שמניע אותנו לפעול בתבונה, יחד עם ההבנה כי אם הוא ית' לא ישמור עיר – שווא שקד שומר.

ידועה האגדה בשם רבינו יואל מסאטמער זיע"א, לאותו יהודי שבירכו בברכה בטוחה לפרנסה, ויחד עם זאת הוסיף הרבי זי"ע שכל זה לא יעבוד אם בשעה 8:00 הוא לא יתייצב במקום העבודה...

מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להשאיר את הדלת פתוחה למחבלים. נדמה שחלילה זה כבר הופך להיות סוג של "דפוס", החל מחלילה "הותר לפרסום" וכלה ב"בחסדי שמים נמנע...".

כל זה נאמר ביחס להשתדלות ופעולה, אולם ברור כי מי שתורתו היא תורת חיים, ודגל ירא ה' בידו (או לכל הפחות בלבושיו...), יש בו היכולת והצורך להבין, להתבונן, לראות את הדברים כהשגחה, כדיבור מאת ה', הקורא לנו ואלינו. וממילא לתרגם את ההשלכה לחיים המעשיים.

מה שקורה - ונמנע בשנתיים האחרונות אמור לזעזע כל יצור, החל בקרע בעם היהודי שברור כי הוא בצביעות ו"יפיות נפש" ובושה של חלק מאחינו מעצם ובעצם יהדותם. ממשיך  בתהליך הבלתי מוסבר במזרח אירופה, ואיכשהו איך היהודים משורבבים. מממשיך בארוע שמחת תורה, ההפתעה וחדלות הפעולה מצד אחד, והימנעות מהתקפה מצד אויבנו בכל החזיתות הנוספות, שאין לו כל הסבר,

"דונט" המפורסם, ממישהו שממש לא נחשב להיות מידידנו האמיתיים, ובעיקר ברצף ההצלחות של חיסול באיראן וביירות, הצלחה פנומנאלית של פיצוץ הזימוניות, התאיידותו ה"מקרית" של אדריכל מתקפת שמחת תורה וכלה בבחירתו ברוב מוחץ של ידיד העם היהודי כמנהיג המעצמה.

לפני תקופה השתתפתי בשיעור שמסר אחד מגדולי מחוללי תנועת התשובה בדורינו, ידידי הרב יעקב אליצור לקבוצה של יהודים ש-עדיין- אינם שומרי תורה ומצוות, הרב אליצור פתח בשיחה בדבר קיום מנהיג לבירה, ואחרי רבע שעה הטיל על הנוכחים את "נטל ההוכחה", כעת אתם תוכיחו לי כי אין מנהיג לבירה ואין יותר בורא וכו'.

הוא הציג מסכת שקופה וברורה כי בה הכל היה כ"כ הגיוני, לוגי, מעשי, מבוסס, באופן שגם עיוור וחירש היה חייב להסכים.

אין הקריאה בזאת רק להטיל על ה"הם", וה"אחר" את ההתעוררות והאחריות. יותר מתבקש כי אנחנו, הציבור שמוגדר כחרד לדבר ה', נאחז בשרביט ההובלה הנדרשת.

ו"החי יתן אל ליבו", כל אחד ואחת ישכיל ויבין מה מנסים להראות, להזכיר ולהאיר לנו.

יחד נזכה לראות הלאה בטוב ה' הנראה והנגלה מתוך אמונה כי: “אם ה’ לא ישמור עיר – שווא שקד שומר” (תהילים קכ”ז).