החרדים בעמדת מגננה: הלחץ הגובר והשלכותיו על עתיד עולם התורה

הלילה, בין רביעי לחמישי, אישרה הכנסת את חוק ההסדרים ומסגרת תקציב המדינה לשנת 2025, ברוב של 63 תומכים מול 50 מתנגדים. למרות האיומים שהשמיעו בעבר המפלגות החרדיות, הן תמכו בתקציב, על אף שהסוגיה המרכזית עבורן – חוק הגיוס – נותרה בלתי פתורה, כשהמשמעות היא סכנה ממשית לעתיד עולם התורה.  

בעבר, עיכוב בחקיקת חוק הגיוס היה מספיק כדי ליצור משבר פוליטי חמור ואיומים בפרישה. אך הפעם, במקום להציב אולטימטום ולערער את יציבות הממשלה, החרדים בחרו לא להעמיד את התקציב כתנאי מוחלט, אלא להמשיך ולנסות לקדם את החוק בהמשך הדרך, תוך הצבת דד-ליין לנתניהו להעברת החוק עד חג השבועות.  

הרבנים מתלכדים ומציבים דד-ליין לנתניהו 

ביממה האחרונה נסגרו הסכמות עקרוניות בין בית האדמו"ר מגור לבין בתי המנהיגים הליטאיים הגרמ"ה הירש והגר"ד לנדו, על גיבוש עמדה אחידה בסוגיית הגיוס.  

לפי הפרסום ב'בחדרי חרדים', האור הירוק מצד הגרמ"ה הירש, מנהיג עולם הישיבות, הגיע אמש, לאחר שבתחילה הסתייג מלהציב איום מפורש לפרישה מהקואליציה. עם זאת, כעת מסתמן כי תקציב המדינה יעבור בתמיכת כל חברי יהדות התורה, ולצד זאת יוצב לראש הממשלה בנימין נתניהו דד-ליין עד חג השבועות להעברת חוק הגיוס. אם החוק לא יעבור עד אז – הסיעה תפרוש מהקואליציה.  

עוד דווח כי מתנהלים מגעים מתקדמים לקיום פגישת פסגה ביום ראשון הקרוב בבני ברק, בהשתתפות האדמו"ר מגור וראשי הישיבות הגרמ"ה הירש והגר"ד לנדו.

הגר"ד לנדו והגרמ"ה הירשצילום: שוקי לרר

עם זאת, ההיסטוריה הפוליטית מוכיחה כי איומים על פרישה אינם תמיד מתממשים בפועל. בעבר, גם כאשר המפלגות החרדיות הציבו דד-ליינים ברורים, נמצא פתרון של הרגע האחרון שהשאיר אותן בקואליציה. אלא שהפעם, נוסף לחשש מפני הממשלה, קיים גם איום משפטי משמעותי שעשוי לשנות את כללי המשחק.

האתגר המשפטי: בג"ץ עלול לסכל כל פשרה פוליטית

גם אם הממשלה תצליח להעביר חוק גיוס שיהיה מקובל על המפלגות החרדיות, קיים סיכון משמעותי שבג"ץ יפסול אותו בשל פגיעתו בעיקרון השוויון.  

בעבר, בג"ץ כבר ביטל חוקים שהעניקו פטור גורף לתלמידי ישיבות, בטענה שהם פוגעים בשוויון ומהווים אפליה פסולה. פסקי דין קודמים קבעו שהמדינה אינה יכולה להעניק פטור רחב לחרדים ללא הסבר משכנע המיישב זאת עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בהרכב מורחב שנפסק בשנת 2024, בג"ץ קבע כי כל חוק גיוס שיבדיל בין תלמידי ישיבות לבין יתר המועמדים לשירות צבאי ייחשב לפסול כל עוד אינו כולל מנגנון שמצמצם משמעותית את אי-השוויון בגיוס.  

הגרמ"ה הירש בניחום אצל הגרמ"צ ברגמןצילום: שוקי לרר

במצב כזה, גם אם החרדים יצליחו להגיע להסכמות פוליטיות מול הקואליציה, אין ודאות שהן ישרדו את מבחן בג"ץ. המשמעות היא שמערכת הישיבות, שהייתה רגילה להסתמך על פתרונות פוליטיים, עשויה להידרש להיערכות חדשה – בין אם בהסכמות שקטות על מכסות גיוס מוגבלות, מעבר לתלות גוברת בפילנתרופיה, או בחיפוש אחר מודלים כלכליים וחברתיים שיאפשרו את המשך עולם התורה ללא תלות מוחלטת במדינה.

החולשה הארצית מקרינה לזירה המקומית – הדוגמה של טבריה  

היחלשות כוחם של החרדים בזירה הארצית אינה נותרת רק בכנסת ובקואליציה – היא מחלחלת גם לרשויות המקומיות, שם בעבר המפלגות החרדיות ידעו להפעיל כוח פוליטי משמעותי ולהשיג הישגים מוחשיים עבור ציבור הבוחרים שלהן.  

דוגמה בולטת לכך היא המצב בטבריה. בתקופתו של רון קובי, החרדים ניהלו מאבק עיקש נגדו בשל חילולי השבת בעיר ואף הובילו להדחתו. קואליציה חרדית-דתית הצליחה אז למנוע את השארתו בתפקיד. אך כיום, כאשר חילולי השבת נמשכים תחת ראש עיר חדש, התגובה החרדית שונה לחלוטין – אין אולטימטום, אין איום בפרישה, ואין מאבק ציבורי דומה למה שראינו אז. 

שמעון כהן ורון קובי בביהמ"שצילום: Yonatan Sindel/Flash90

התוצאה היא שחולשת המפלגות החרדיות ברמה הלאומית – במאבק על חוק הגיוס, בשמירה על תקציבי הישיבות ובמניעת חקיקה שתפגע בהן – משתקפת גם בזירה המקומית, שם הן כבר לא מצליחות לייצר לחץ פוליטי אפקטיבי כמו בעבר.  

מציאות חדשה או מגמה זמנית?  

השינויים הפוליטיים והמשפטיים עשויים לאלץ את החרדים להסתגל למציאות חדשה. במידה והלחץ הציבורי והמשפטי יימשך, עולם התורה עשוי לנוע לכיוון של יותר מסגרות מותאמות לשירות חלקי, מעבר למודל כלכלי עצמאי יותר, או קבלה הדרגתית של גיוס מצומצם תחת מתווה של פשרה.

אם בעבר ההנהגה החרדית הצליחה לכפות על המערכת הפוליטית את עמדותיה באמצעות איום בפרישה ובהפלת ממשלות, הרי שהיום היא נמצאת בעמדת מגננה. ייתכן שמדובר בפרגמטיות שנועדה לשמר כוח ולמנוע משבר חמור יותר, אך ייתכן גם שהמפלגות החרדיות פשוט מאבדות את יכולת ההשפעה שהייתה להן בעבר.  

גם הרבנים, שבעבר ניווטו את המאבקים מול המערכת הפוליטית מתוך עמדת כוח, מוצאים עצמם כעת במציאות מאתגרת שבה חוקי המשחק משתנים במהירות. שאלת חוק הגיוס אינה רק סוגיה פוליטית – היא קרב על עצם עתיד עולם התורה.  

כך או כך, ברור שהמשחק הפוליטי משתנה, והשאלה היא האם הדד-ליין החדש שהוצב לנתניהו אכן יביא פתרון – או שהחרדים ימצאו עצמם בקרוב מול מציאות שבה עתיד עולם התורה מונח על כף המאזניים יותר מתמיד, כאשר חולשתם בזירה הארצית מאפשרת פגיעה בעמדותיהם גם במוקדי כוח מקומיים – דוגמת טבריה – שהיו בעבר מבצרים פוליטיים בלתי ניתנים לערעור.