כ"א אייר התשפ"ד
29.05.2024

דוקא עכשיו, בשיא הסערה - אהבת ישראל • טור

למרות המחלוקות והבחירות שבפתח, זה הזמן לדון את חברנו לכף זכות, ולהרבות אהבה ואחווה בכלל ישראל

דוקא עכשיו, בשיא הסערה - אהבת ישראל • טור


ביום שלישי בשבוע הבא, יתקיימו הבחירות - כתבתי רבות – גם בטורי הצנוע מעל במה מכובדת זו, על הפילוג והנזק הכמעט בלתי נמנע וכמעט בלתי הפיך, שנגרם לפני ואחרי "בחירות" בארץ ישראל.

דווקא בגלל זה – נהפוך הוא – הפעם, השבוע, אתמקד באופטימי, בטוב - סנגוריה על עם ישראל
וכתפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק, שהיום יום ההילולה שלו, זכותו תגן עלינו אמן, בה כל מילה וכל אות כאילו נכתבה היום – הרגע ממש:

"אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרו בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה... כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיך"


אני מאמין באמונה שלימה,שסוף הטוב לבוא וסוף האחדות לנצח.

פרשת השבוע פרשת ויקהל פותחת "ויַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל"

מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מְבַקֵּשׁ לִמְסֹר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַצִּוּוּיִים עַל בניית הַמִּשְׁכָּן,
לְשֵׁם כָּךְ הוּא מַקְהִיל אוֹתָם – "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֵדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל".
מסביר רַשִׁ"י הקדוש: "וַיַּקְהֵל" מַשְׁמָע אָסַף וְרִכֵּז אוֹתָם,
וְהַתּוֹרָה בּוֹחֶרֶת בַּבִּטּוּי "וַיַּקְהֵל" דַּוְקָא.
כִּי "וַיַּקְהֵל" אֵין מַשְׁמָעוֹ רַק כִּנּוּס אֲנָשִׁים לְמָקוֹם אֶחָד,
אֶלָּא הֲפִיכָתָם לְקָהָל אֶחָד, בַּעַל מְצִיאוּת אַחַת.

רַק בְּיִשְׂרָאֵל יְכוֹלָה לִהְיוֹת מְצִיאוּת שֶׁל "קָהָל"

עַם יִשְׂרָאֵל בִּפְנִימִיּוּתוֹ הוּא מְצִיאוּת אַחַת, נְשָׁמָה אַחַת, קוֹמָה אַחַת.
גַּם בַּהֲלָכָה יֵשׁ מֻשָּׂג שֶׁל "קָהָל" אוֹ "צִבּוּר",
לְפִיו יְהוּדִים יְחִידִים הַמִּתְקַבְּצִים לְמָקוֹם מְסֻיָּם הוֹפְכִים לְקָהָל אֶחָד, צִבּוּר אֶחָד.
בְּקָהָל כָּזֶה הַיָּחִיד מְאַבֵּד אֶת מְצִיאוּתוֹ הָאִישִׁית וְהוֹפֵךְ לְחֵלֶק מִמְּצִיאוּת הַקָּהָל.

בשטח "הלכה למעשה" זה הרבה יותר מורכב ומסובך אך עדיין אפשרי. עדיין לא הגענו למצב האידיאלי כמצווה עלינו "ואהבת לרעך כמוך"! כמוך - בלי שום הפרש, כמוך - בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך – ממש (רמח"ל – מסילת ישרים)

אבל אם אנחנו מצווים - ממשמע זה אפשרי. איך?

המסר של נפוליאון
השבוע קבלתי קונטרס שיצא לאור ע"י דודי היקר והאהוב הרה"ח רבי יוסף זונדל פוגל שליט"א, ראש תנועת "ערכים" בצפון. רבות כתבתי עליו – ורבות אני חב לו. יום שאני מקבל קונטרס שהוא מוציא לאור – הוא יום חג עבורי.

הפעם כשראיתי את הנושא שמחתי כפליים - "הוי דן את כל האדם לכף זכות". לענ"ד, זה הכלל הראשון והמחייב על מנת להגיע למשהו באהבת ישראל. הוי דן את כל האדם לכף זכות.

בחרתי לצטט כמעט ככתבו וכלשונו מהספר של דודי הרב שליט"א ובע"ה זה יהיה לזכותו ולרפואתו השלמה בקרוב ממש

הדרך לקנין המידה "לדון לכף זכות" באה מכח מצות "ואהבת לרעך כמוך". אך גם להיפך, וכך כותב המשגיח רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו "כמו שאדם מחפש ומוצא זכות לעצמו על כל מעשיו המקולקלים, ואפילו אם כל האמתלאות הם 'לא דובים ולא יער', כך מחויב לעשות חברו. ואם אינו עושה כן, אין זה כי נעשה חכם, אלא משום שחסר לו אהבה".

במילים פשוטות כשם שאתה דן את עצמך עם כל התירוצים וההסברים היפים... כך תדון את חברך. ועל זה הוא מביא סיפור- משל, בשם ידידי ורעי הדרשן הרב ברוך רוזנבלום שליט"א: במהלך כיבושיו הנרחבים של נפוליאון הקיסר הצרפתי השאפתן, הוא היה נוהג מדי פעם להתחפש לאיכר פשוט וכך היה מסתובב בעצמו באזור האויב ולומד את הנעשה בשטח.

באחת הפעמים הבחין בהמולה, וכשבירר מה קרה, ענו לו כי הגיע מידע מודיעיני שהקיסר נפוליאון בכבודו ובעצמו נמצא בשטח. מיד נמלט עם משרתו האישי וברח לאזור מרוחק, ושם הגיע לבקתה דלה וביקש מקלט מבעל הבית היהודי. הוא הזדהה והבטיח לו כי כאשר יכבוש את השטח ישלם לו כגמולו. ואכן היהודי הטמין אותו תחת ערמת החציר אשר בחצר האחורית.

באחד הימים נשמע הכרוז, כי מי שיודע דבר על הקיסר ויסגיר אותו, שכרו עצום, ומי שיתפס בהחבאתו, אחת דינו לתליה. ואכן החיילים הגיעו אף לביתו של היהודי, ועם כידונותיהם חפשו ודקרו בכל פינה בבית ובחצר, אך את הקיסר לא גילו.

כעבור תקופה חזר נפוליאון לצבאו וכבש בסערה את אותו הכפר, זכר את הבטחתו למציל נפשו ושיגר הזמנה אישית לבוא לארמונו בפריז ולקבל את שכרו. היהודי הפשוט התקבל בלבביות ובכבוד גדול ע"י הקיסר, ותוך כדי שיחה קצרה בינהם חש היהודי כבן-בית ממש, והרשה לעצמו לשאול את הקיסר בידידות: יאמר לי בבקשה, כיצד הרגיש הוד מלכותו כששהה בביתי מתחת לערימת החציר, ואויבי נפשו חפשו אותו בשטח?

נפוליאון, במקום לענות, האדימו פניו מתוך כעס והוא שאג: האם הפכתי לחברך שכך אתה פונה אלי? מיד ציווה לגדוד חיילים לקחתו למאסר לקראת עלותו לגרדום על פגיעה בכבוד המלך.

היהודי הנבוך והמבולבל לא הבין מה קורה ועל מה הכעס, ועל מה נשתנה יחסו של הקיסר מקצה לקצה, ועל כפיות הטובה, ועל שמשלם לו רעה תחת טובה, ועוד גזר דין מות- תחת אשר הציל את חייו ממות.

תוך זמן קצר הובא אל הגרדום ע"י פלוגת חיילים נוקשים. היהודי פתח באמירת וידוי בדמעות שליש. לפתע הושלך הס- נפוליאון הקיסר בכבודו ובעצמו בא לחזות בהוצאה למוות. היהודי לא התאפק, ותוך כדי בכי צעק: אבל למה? מה כבר אמרתי?

ענה לו נפוליאון בבת צחוק: שאלת איך הרגשתי שם מתחת לחציר בעת החיפושים אחרי? כעת קבלת תשובה לשאלתך- איך הרגשתי אז? כמו שאתה מרגיש עכשיו, נדון למוות. (כמובן שלאחר ה"המחשה" הוא שחרר את היהודי ושלחו לביתו בכבוד גדול).

נפוליאון בקש להמחיש ליהודי בצורה המוחשית ביותר את הרגשתו, ולכן דאג שהיהודי ירגיש בעצמו הרגשה זו.

המסר- אומר הרב ברוך רוזנבלום - אדם קרוב לעצמו, וביותר מרגיש את עצמו וכמובן אוהב את עצמו. מסיבה זו הוא דן עצמו לכף זכות. אף את בני משפחתו מרגיש קרוב אליו ותמיד ילמד עליהם זכות. משמע שאם האדם יאהב את השני כמו את עצמו, יקל עליו לדון אותו לכף זכות. כאשר אדם יבחן מעשה ויחשוב שמדובר בו עצמו- מיד יטה לבו לדון את המעשה לכף זכות.

שנזכה תמיד לאהבת ישראל אמיתית. בהצלחה רבה לכל המתמודדים ושיזכו להרבות כבוד שמים בעולם
ובברכת שבת שלום

הרב בן ציון (בנצי) נורדמן

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן", יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר חדרה
אהבת ישראל חסד אמונה טוב אחדות

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד